אלי דסה הבטיח לאשתו שאת הגול הבא שיבקיע הוא יקדיש לילדיו. הוא הלך והכין מגני עצם עם תמונה של בתו וחיכה. "זה היה יותר טבעי שאכבוש במדי הקבוצה שלי, אבל בסוף זה קרה בנבחרת ואני לא מעכל", סיפר אמש (שבת) ביציאה מהאצטדיון בדברצן, אחרי שכבש שער ניצחון ב-1:2 של נבחרת ישראל על אסטוניה. "גם עכשיו, שעה וחצי אחרי המשחק, אני לא מעכל ואני אסיר תודה לכל המגיבים ואלה ששולחים הודעות. זה לא פרופורציונלי אפילו. אני מתרגש מאוד".
זה היה השער הראשון שלו בנבחרת הלאומית אחרי עשור שהוא שחקן הנבחרת, וכבר לפני כמה חודשים נשמעו תהיות האם הוא בכלל צריך לפתוח קדנציה נוספת בנבחרת. בסופו של דבר דסה רחוק מהעין. כמעט לא רואים אותו בליגה הרוסית כי היא לא מהליגות הנחשבות באירופה, וברמה הבינלאומית רוסיה מוחרמת אז במפעלי אופ"א הוא לא נמצא.
"קריירה של שחקן מלאה בתהפוכות ויש עליות וירידות. אני מבין ביקורות כי אני רחוק מהעין ורחוק מהלב. הרצון שלי תמיד היה לבוא ולתת 200 אחוז לנבחרת. באתי לנבחרת בזימונים שחצי סגל ביקש להשתחרר. באתי למשחק מול מלטה אחרי אלבניה שלא היה משחק כזה סקסי, אבל אני בחרתי להיות בו. והיו עוד זימונים שהיו פחות נוחים לאחרים ואני רציתי להיות שם. אם היכולת שלי לא תספיק, יהיה מי שיחשוב שאני לא צריך להיות כאן ואני אקבל זאת באהבה. אני לא עומד לאף מאמן עם אקדח ברקה. היו כאן מספיק מאמנים טובים שרצו אותי בסגל".
דסה רוצה להמשיך בחו"ל, אבל גם לא אוהב את מי שפוסל מראש חזרה לליגה הישראלית. "הכדורגל הישראלי מצוין ויש לי שתי קבוצות בארץ שמאוד אוהבות אותי ואני אוהב אותן. אבל אני מאוד אוהב את חו"ל ואת הקשיים של חו"ל - ורוצה להמשיך בחו"ל".