בפעם הקודמת שהפועל ירושלים השלימה 16 משחקים במפעל אירופי, היא חגגה עלייה לגמר ליגת האלופות. ביורוקאפ הדברים עובדים מעט אחרת, ולאדומים נותרו עוד שני מחזורים להשלמת שלב הבתים; אלא שגם בשלב זה של העונה, הם עדיין נמצאים במשבר זהות ולא יודעים מי הם.
אז מי זאת, בעצם, ירושלים האמיתית? זו שפירקה ב-32 הפרש במצטבר את מכבי תל אביב והפועל תל אביב, או זו שנוצחה בידי בני הרצליה ומכבי רמת גן, ובקושי גברה בהארכה ביתית על הפועל גליל עליון? זו שטסה לתשעה ניצחונות רצופים, רובם בהרכב חסר, או זו שהפסידה בחמישה משבעת משחקיה האחרונים ביורוקאפ? זו שמחצה את ונציה בפער של 28 נקודות, או זו שנכנעה לה אמש (רביעי) 76:75?
מחזיקת גביע המדינה קיבלה את כל הסיוע האפשרי במחזור הזה, וכל התוצאות מסביב הסתדרו עבורה בצורה מושלמת. טורק טלקום אנקרה איבדה גובה כשהפסידה בקלוז' נאפוקה, וצדביטה לובליאנה הפסידה גם היא בבורק ופתחה לה צוהר להשתוות אליה. אבל היא לא עשתה זאת, כאמור, והתעקשה להמשיך ולהסתבך.
החלומות על מקום שני, כרטיס אוטומטי לרבע גמר והבטחת יתרון ה"ביתיות" לפחות עד סדרת חצי הגמר מאופסנים לעת עתה; כרגע, ירושלים נמצאת במאזן זהה לעוד ארבע קבוצות במקומות 7-3. אחת מהן תודח כבר בתום השלב הראשון. מול שתיים - ונציה וקלוז' - יש לישראלים ניצחון והפסד. עם השתיים האחרות - בורק ואנקרה - הם ייפגשו בשני מחזורי הסיום.
האחרון שאפשר לבוא אליו בטענות הוא ג'ארד הארפר, אבל אולי הוא ממחיש את מה שעובר על קבוצתו. בששת המשחקים האחרונים, כולל אתמול, עמד הכוכב על 17.8 נקודות, ולא ירד אפילו פעם אחת מ-15. מספרים ראויים לכל הדעות, ובכל זאת, משהו קצת התקלקל בעונה הכמעט מושלמת שלו.
בוונציה נתקע הארפר על 5 מ-18 מהשדה, ובאף אחת מההופעות הללו לא הצליח להגיע ל-40% (בסך הכל 30 מ-91, 32.9%). גם המדד הממוצע שלו, שעמד עד לפני שבועיים וחצי על 25.5 בכל המסגרות, התכווץ ל-15.6 בתקופה האחרונה.