לואיס טרמן היה פסיכולוג באוניברסיטת סטנפורד בשנות ה-20' של המאה ה-20'. טרמן האמין שאינטליגנציה קובעת הכל בחיים ויצא למחקר מקיף ומפורסם שנושא עד היום את השם "מחקר טרמן". המחקר התחיל בלבדוק את ה-IQ של 250,000 תלמידים בקליפורניה ולמצוא את ה-0.1% גאונים בכל בית ספר. ואכן, נמצאו יותר מ-1,500 תלמידים עם IQ של יותר מ-140 נק' - כלומר גאונים ביחס לאוכלוסייה הכללית.
טרמן התחיל לעקוב אחרי התפתחותם של הגאונים לאורך השנים. הוא חשב שמתוך 1,500 הילדים הללו יהיו האנשים שיובילו את החברה: שופטים, פרופסורים, פוליטיקאים, מנהיגים, אינטלקטואלים ואנשי תקשורת. אחרי 20-30 שנה הוא גילה שרוב רובם של הגאונים במחקר שלו היו אנשים רגילים עם עבודות טובות אבל הם עצמם לא היו מבריקים במיוחד במקצוע שלהם.
מליטה אודן, חוקרת בסטנפורד, בדקה עם הנחקרים מה מצבם בשנות ה-60' וגילתה ש-100 האנשים הכי מוצלחים מבין הילדים הגאונים אכן היו עורכי דין, פרופסורים, מדענים ודוקטורים - אבל רק שלושה מהם נחשבו ליוצאי דופן באמת ופרסמו ספר. 100 הכי פחות מוצלחים היו נגרים, מנקי בריכות, שוטרים ועובדים עצמאיים בלי עבודה קבועה. לפי הקביעה שלה, משיחות עם האנשים, ההבדלים בין הגאונים היו "אישיותיים". למוצלחים היו איכויות אנושיות כגון ביטחון עצמי, התמדה ונחישות וללא מוצלחים לא היו את אלו.
ואולם, בהמשך חוקרים אחרים בסטנפורד הבחינו במשהו הרבה יותר פשוט להבנה: המוצלחים ביותר הגיעו מבתים הרבה יותר עשירים והכי פחות מוצלחים גדלו בעוני. הגאונים שהצליחו, הצליחו הרבה בזכות העובדה שגדלו להורים שתמכו בגאונות שלהם וטיפחו אותם להיות תלמידים טובים, שלחו אותם לבתי הספר הכי טובים וסייעו להם להיות פעילים בפעילויות אחרי בית ספר. הגאונים הכי כושלים היו בנים ובנות להורים מובטלים או עובדים בשכר נמוך, שלא היו בקולג'. לא היה להם ספרים בבית, לא היתה להם תמיכה תרבותית בלימודים ואף אחד לא טיפח את האינטלקט שלהם.
בקיצור, המסקנה המשמעותית ביותר ממחקר טרמן - שכתבו עליו חמישה ספרים והזכירו אותו במאות, אם לא אלפים, של מאמרים אחרים - היא שגם גאון לא יצליח רק בגלל שהוא גאון. הוא צריך את הסביבה הנכונה כדי להצליח - בדיוק כמו כל אחד מאיתנו.
קית' פלצ'ר, שהיה סקאוט של מנצ'סטר סיטי במשך שנים רבות, זוכר את הפעם הראשונה שהוא ראה את קול פאלמר בן השש. זה היה ביום שבת, בהילד גרין, פרבר של סטוקפורט, והוא ישר הבין שמדובר במשהו מיוחד. "אפשר היה לראות שיש לו משהו שאין לבנים האחרים" אמר פלצ'ר, 78, ל"את'לטיק". "השליטה שלו בכדור, הרצון שלו לקבל את הכדור ולנסות לעבור יריבים בכדרור. הוא מיוחד - סופרסטאר. אפשר היה לראות את זה בברור. זה היה כמו לראות את אחד מהברזילאים בסרטונים ישנים שקיבלנו באנגליה של פעם. הביטחון העצמי שלו, הטריקים שלו, הדרך בה הוא מחזיק את עצמו - הוא היה מיוחד".
פאלמר הצטרף לאקדמיה של מנצ'סטר סיטי בהמלצתו של פצ'ר. הוא בקושי דיבר וכשהוא היה כובש - והוא כבש הרבה - הוא לא היה חוגג כי הוא היה נבוך מדי. אבל הוא היה כישרון גדול מדי כדי לפספס בקבוצה הבוגרת של מנצ'סטר סיטי. רודולפו בורל, שעבד באקדמיה של מנצ'סטר סיטי ובעברו אימן גם את ליאו מסי בברצלונה, אמר שפאלמר "הוא כישרון ענק" ודחף שיקבל הזדמנות אמיתית בקבוצה הראשונה של סיטי כבר בגיל 16.
זה לקח זמן אבל קרה בסופו של דבר כאשר פאלמר, בן ה-19, שיחק לראשונה בהרכב, כבש ובישל עבור סיטי בגביע נגד סווינדון. פאלמר קיבל את ההזדמנות שלו לפרוח אך ורק בגלל שסיטי נפגעה קשות מקורונה. ואכן, כשכולם חזרו לסגל, פאלמר מצא את עצמו חזרה בסגל קבוצת המילואים של סיטי.
"ברור שהוא כישרון אדיר", אמר בורל לעיתונות המנצ'סטרית. "זה לא סוד. אבל הוא צריך לגלות סבלנות. זה לא קל להיכנס לסגל הבוגרים עם רמת הכישרון שיש לנו. הוא צריך להמשיך לעבוד קשה וכשיש את ההזדמנויות להראות את הכישרון שלו".
ואולם, למרות שבכל פעם שקיבל הזדמנות הראה את הכישרון שלו, קול פאלמר פשוט לא הצליח לפרוץ את הדלת להרכב או אפילו לסגל המשחקים של פפ גווארדיולה. "קול הוא שחקן עם איכויות מיוחדות" אמר מאמנו הקטלוני אחרי שפאלמר כבש במשחק ליגת אלופות ב-2021. "קשה מאוד למצוא כישרון כמו שיש לו. כשהוא בתוך הרחבה עם הכדור, הוא יבקיע רוב הפעמים. אבל אני יודע איך לעבוד עם שחקנים צעירים. צריך להיות רגועים וסבלנים כמו שהיינו עם פיל (פודן). כמובן שהוא שחקן לעתיד אבל אי אפשר להכין אוכל טוב מבלי לבלות זמן במטבח".
ואולם, לפאלמר נמאס עם כל דיבורי הבישול הארוך. בתחילת עונת 2023/24 פאלמר ניגש לגווארדיולה וביקש ממנו יותר זמן משחק. פפ סירב להתחייב ופאלמר החליט שהגיע הזמן שלו לעזוב. וכשצ'לסי הציעה 40 מיליון ליש"ט פלוס 2.5 מיליון ליש"ט בבונוסים, גווארדיולה לא היה יכול לעשות כלום מלבד לשחרר אותו ולהשתמש בכסף הזה כדי להביא את ז'רמי דוקו ב-55 מיליון ליש"ט.
"אפילו לא הייתי בדרך לצ'לסי" גילה פאלמר למגזין GQ לפני כשנה. "שכנעו אותי. פשוט ידעתי שבסיטי לא אקבל את זמן המשחק שרציתי וזה אכזב אותי שיש שחקנים בני גילי בנבחרות הצעירות שמשחקים מדי שבוע. אז חיפשתי איפה אני יכול לשחק בליגה. אפילו רציתי רק שישאילו אותי... ואז הגעתי לאימון בסיטי אחר הצהריים והחדשות היו ש'מנסים להגיע להסכם על מחיר רכישה'. כל פעם שהיתה עצירה באימון שאלתי את האפסנאי אם כבר הגיעו לסיכום".
יום למחרת פאלמר כבר עשה את הבכורה שלו במדי צ'לסי. שנה וכמה חודשים אחרי והוא נחשב לשחקן האנגלי הכי טוב בפרמיירליג ואת 2024 סיים עם שיא של צ'לסי - הכי הרבה שערי ליגה בשנה קלנדרית (26). זה אומר שהוא כבש יותר שערים בשנה אחת בצ'לסי מאשר דידייה דרוגבה (22 ב-2010), דייגו קוסטה (21 ב-2016) ופרנק למפארד (20 ב-2005). לא רע עבור מי שעד לפני עונה וחצי בקושי קיבל דקות במנצ'סטר סיטי, קבוצה שנמצאת כיום הרבה מאחורי צ'לסי בטבלה.
פאלמר לא רק כבש הכי הרבה בשנה קלנדרית עבור צ'לסי הוא גם בישל הכי הרבה (13). יש לומר שפאלמר - בניגוד לדרוגבה, למפארד וקוסטה - כבש יותר שערים מהנקודה הלבנה אבל הנתון הזה גם מלמד משהו על המיוחדות והגאונות שלו. היכולת שלו להציג את החדות הכי קטלנית שלו ברגעים מכריעים ברוגע בלתי נתפס הקנתה לו את הכינוי (ואת החגיגה) Cold Palmer.
לפי מחקר של Casino.org, פאלמר הוא "הכוכב הכי קול" מול השער. הם חישבו את הנתונים - כולל שערים מכריעים, שערים ובישולים בתוספות זמן, אחוזי הצלחה בפנדלים ודיוק בבעיטות. 14% משעריו הם בתוספת זמן, 32% הם שערי ניצחון והוא כובש 100% מהפנדלים שלו - בניגוד לכוכבים אחרים בפרמיירליג שכובשים רק בין 70% ל-90% מהפנדלים שלהם.
קול פאלמר הוא אחד מהשחקנים שממש מצדיקים את מדיניות הרכש הפרועה של צ'לסי, שהחתימה עשרות שחקנים צעירים בפחות משנתיים ונראה היה שהיא בדרך לשום מקום. פאלמר מעניק לצ'לסי טאץ' של קלאס וגאונות שאי אפשר לקנות וכיום היא כמעט הקבוצה הכי צעירה באירופה. הגיל הממוצע של ההרכב של צ'לסי עומד על 23.4 - רק שטרסבורג צעירה יותר (21.3) אבל בטוח לא מוצלחת כמו הקבוצה של פאלמר, שיחגוג 23 רק במאי.
הכל היה יכול להיות אחרת עבור פאלמר אם לא היה עובר לצ'לסי ומקבל את זמן המשחק ואת התמיכה מהמועדון להיות הגאון שהוא על המגרש. תארו לעצמכם שהוא היה נשלח להשאלה למידלסבורו או נרכש על ידי איפסוויץ'. יש מצב שהגאונות היתה מגיחה מדי פעם לכותרות, ייתכן שהיה עושה קריירה יפה, סולידית לחלוטין ולא היה הופך לשם מוכר ברחבי בריטניה ואירופה. קשה להאמין שגאונות כמו שלו היה אפשר לפספס לחלוטין אבל כפי שהמחקר של לואיס טרמן הוכיח, ייתכן מאוד שפאלמר היה מתפספס. ואכן היה לצ'לסי (וגם לנו) הרבה מזל שזה לא קרה.