בחודש הבא יחגוג גוני יזרעאלי 40. חלק גדול מהשחקנים שפרשו והפכו להיות מאמנים כבר עברו את טבילת האש שלהם עד הגיל הזה. גם הוא יוכל לסמן וי על ההישג כשביום ראשון הקרוב יוביל את הפועל גליל עליון למשחק הראשון שלה העונה נגד בני הרצליה כמאמן ראשי.
"מי שמכיר אותי לא יופתע, לא עיכלתי עד היום שפרשתי. בראש אני עוד רוצה, אבל הגוף מפורק. אני מתגעגע מאוד למשחק", מספר יזרעאלי בראיון מיוחד לוואלה! לרגל פתיחת העונה ומספר על ההחלטה שקיבל כבר בגיל צעיר לנסות לאמן, "די מהר התחברתי לתחום הזה. כשהייתי שחקן התחלתי להעביר אימונים אישיים, אבל מהר מאוד בגיל צעיר, 20 ומשהו, ידעתי שזה הכיוון שלי. אני מנסה את זה, אתה יכול לאמן שנה אחת וזהו. זה המקצוע הכי לא יציב, היה לי ברור שאנסה את זה".
היית שחקן מאוד מיוחד. דעתן. היית רוצה שחקן כמוך בקבוצה שלך?
"אחד מספיק. היום מהצד השני כמו שאומרים, אחד כמוני מספיק".
בתור שחקן יזרעאלי היה "מאמן על המגרש". לא כולם ידעו איך לאכול את השחקן שמסמן ומכוון שחקנים תוך כדי התקפה, לא כל המאמנים חיו עם זה בשלום, אבל הקריירה שלו הייתה מכובדת מאוד, בלשון המעטה. שתי אליפויות, תגלית העונה ומלך האסיסטים. סלי ניצחון והישגים עם הפועל חולון, ככל הנראה המועדון שהתחבר אליו הכי הרבה בתור שחקן. לאחר פרישתו היה תקופה קצרה עוזר בהפועל חולון, עבר להפועל ירושלים כעוזר של אורן עמיאל ולאחר מכן של יותם הלפרין, המשיך לגלבוע שם היה עוזרו של רמי הדר, אימן את הקבוצה למספר משחקים עם פיטוריו של הדר וחזר לעמדת עוזרו של אריאל בית הלחמי. בעונה שעברה היה עוזרו של עמית שרף בחולון.
"היה לי הרבה מזל, כי איך שפרשתי התחלתי עם אורן עמיאל בירושלים, זה משהו שלא יכולתי לבקש יותר ממנו. מועדון ענק ולראות איך מערכת עובדת, עם חבר כמו אורן, זה היה קצר, אבל חוויה מטורפת לעבוד איתו. אחרי זה עם רמי היה קצר בגלבוע, חוויתי הרבה ככה. לא נשכח את השנים האחרונות כשחקן עם אבישי גורדון בגליל, הייתי עוזר שלו, עברתי את רוב המאמנים כשחקן. מעודד קטש, ליאור ליובין, אלעד חסין, דן שמיר. חוויתי הרבה מאוד, גם אחרי שפרשתי וגם בתור שחקן. אני לוקח ורושם דברים מכל אחד. עם שרפי הייתה עונה שלמה, חוויה עם חיבור בינינו. עונה שלמה אתה לוקח ממישהו הרבה דברים, ולקחתי ממנו מלא".
בגלבוע אימנת למספר משחקים. בדיעבד הייתה טעות לקחת את הקבוצה ההיא ולהתנסות איתה?
"זה היה שונה מאוד שם. פיטרו את רמי וייאמר לזכותם שאמרו לי שאעביר את המשחקים הקרובים ושהם מחפשים מאמן. אני לא חשבתי לנטוש את הספינה. בלב קיוויתי שאולי אני אצליח, אבל מהר מאוד אמרו לי שאני אעשה את המשחקים הקרובים והם מחפשים מאמן. זאת הייתה ההחלטה שלהם וכיבדתי אותה. זאת לא הייתה טעות. מכל דבר לומדים. גם השנה עם גליל עליון, מועדון ענק בהיסטוריה של מדינת ישראל, נתנו לי את ההזדמנות. יש כאלה שיכולים להגיד אולי תתחיל מליגה שנייה, אולי עדיף להתחיל לאט. מה יכול להיות? מקסימום אצליח, אני לא מפחד מאתגרים. ניכשל? ניכשל. לא מפחד מאתגרים, גם בתור שחקן וגם בתור מאמן".
אתה עובד עם אבישי גורדון. אני זוכר כששיחקת תחתיו בגליל, היה פסק זמן מפורסם שהוזזת אותו הצידה וזה היה נראה לאנשים מוזר
"אני יכול להבין שזה היה נראה מוזר, מי שלא הכיר איך אני ואבישי עבדנו בגליל לא היה מבין. כל אחד והדעה שלו. לי הכי חשוב שאני ואבישי הבנו אחד את השני, עבדנו ביחד, כשבאתי לגליל ידענו שזה יהיה ככה. מבחוץ אולי זה נראה מוזר, אבל זה בסדר. לי הכי חשוב היה שיתוף הפעולה עם אבישי, הוא נתן לי מעל ומעבר, שיחקנו ביחד ולקחנו שתי אליפויות והייתי עוזר מאמן תחתיו, היה לי שנתיים מדהימות. הוא כמו אח גדול בשבילי".
עד כמה אבישי חשוב למועדון הזה היום?
"ביום הראשון שבאתי כשחקן לשחק תחת אבישי, אתה מרגיש שהוא הסמל של המקום. זה סמל סמל, הוא הגליל. מי שמסתובב בגליל מבין את זה. הלכתי איתו לאכול במסעדות ולעבוד במחנות, בכל מקום מרגישים את זה. הוא אגדה, תורם למועדון, מה שהוא משיג לו, הכל. הוא הגליל, והיה לי מאוד ברור שרציתי שהוא יישאר. שמחתי שהוא נשאר. הבאתי את עודד הנדלר שהוא חבר ילדות שלי, היה מאמן ועוזר מאמן בעפולה וקרית אתא, היה לי חשוב שיהיה לי צוות סביבי, אני מאמין בצוות טוב. יש לי עוד שני מאמנים איתי".
יזרעאלי יושב בביתו בעמק יזרעאל, במציאות שהאזור והוא לא חוו כמעט שני עשורים עם הפצצות וירי מלבנון. למעשה הוא מרגיש את מה שבהפועל גליל עליון חוו כמעט כל יום, עד שהקבוצה הייתה צריכה לקבל החלטה הקיץ להעביר את כל הפעילות שלה באופן קבוע לחדרה. "חוטפים פה הרבה ואחרי הרבה זמן. פעם שעברה הייתי ילד, זה מאוד קשה. אתה עכשיו מבין מה אנשים עוברים, זה סיוט. זה מטורף לחשוב שאנשים חיים ככה כל החיים. אנחנו לא מסכנים, אבל ממש קשה. הקבוצה לצערי זה המציאות שלה. עזבנו את הגליל, והתקבלה החלטה לעבור לחדרה בלי הקהל ובלי האזור שלנו. כאחד ששיחק בגליל, ושיחק נגדם, זה באסה כפליים".
עד כמה המצב הקשה עליך לבנות את הקבוצה?
"היה מאוד קשה להחתים שחקנים, אני מניח שאני לא לבד פה. לרוב הקבוצות, להוציא את הגדולות שיש להן כסף גדול, היה מאוד קשה להביא שחקנים. גם שנה ראשונה שלי בתור מאמן, אבל חוויתי את זה בתור עוזר. היה מטורף לשכנע שחקן, עזוב רגע את התקציב שברור שאין לנו את התקציב הכי גדול, לשכנע שחקן להגיע לישראל זאת הייתה עבודה של 24 שעות".
למעשה אתם מנותקים מהקהילה שלכם. קהילה שעטפה את הקבוצה.
"זה שונה. שחקנים שלא היו בכפר בלום, לא יבינו את העוצמה. אני יודע מה זה האזור הזה, הוא חי ונושם את הקבוצה. מנסים לעשות דברים, ניסו לעשות מפגשים, לצערי עכשיו זה נקטע בגלל הטירוף בצפון, זה שונה מאוד. תחושה רעה. מקבלים אותנו בחדרה באופן מדהים, נותנים לנו את כל הכלים כדי להצליח, רק מודה להם על הדרך שבה מקבלים אותנו".
מה הקבוצה ואתה למדת ממה שגליל עליון עברה בעונה שעברה?
"היה לנו ברור שהיינו צריכים לקבל החלטה, ולא לעבור את מה שהם עברו. צפת, חולון, כפר בלום, עפולה. היה לנו ברור שצריך אולם אחד. היה להם מאוד נוח בחדרה בסוף העונה, היה ברור שצריך להמשיך שם. לייצר סוג של בית. היה לנו ברור שאנחנו עושים הכל כדי להמשיך בחדרה, כולם רצו בלי הסיבובים האלה כי זה היה בלתי אפשרי, היה ממש קשה לגליל בעונה שעברה וכל הכבוד לקבוצה שהצליחה להישאר בליגה".
אחרי כל הקושי, יזרעאלי בנה קבוצה מעניינת בגליל. תומר אסייג ולוקאס גולדנברג הגיעו מעפולה, שחר עמיר מחולון, ליאור קררה נשאר, יונתן אטיאס הצטרף מהלאומית וארבעה זרים, שניים שכבר היו בליגה, חתמו. "לבנות סגל במצב של היום זה היה מאוד קשה, אבל מאוד נהניתי. עבודה מאוד קשה. למזלי החיבור שלי עם שחקנים ישראלים שאני מכיר ועבדתי איתם, שחר עמיר, תומר אסייג וקררה ששיחקתי איתו, זה עזר בשוק הישראלי, חוץ מלוקאס שלא הכיר אותי. מאוד נהניתי לבנות קבוצה, זה היה הכי קשה. כל הקטע של השליטה, אני עובד על עצמי מאוד קשה כדי לשחרר. הייתי דעתן כשחקן, שולט על העניין, מכוון את כל הספינה. לשחרר זאת המטרה העיקרית שלי".
אתה כבר מסמן מי יהיו המאמנים שלך על המגרש?
"יש שלושה. מרכוס קאר, אני מאוד מאמין בו, וגם תומר אסייג וליאור קררה. אני בהחלט שהם יכולים לעשות את זה, וסומך עליהם, אני מתחבר לשחקנים מהסוג שלהם".
מה ייחשב בעיניך לעונה טובה?
"קודם כל שהקהל יבוא וירגיש את החיבור לקבוצה כמה שאפשר. שהם יתגאו בנו. שיהיה חיבור. זה התפקיד של כל המועדון לחבר את זה, שהקהל יבוא. שנחזור לגליל, זה החלום שלי, שהשחקנים יחוו את זה. תוצאות על המגרש? להתחרות, להיות קבוצה שווה, ברור שהגדולות הן טובות ויהיו הבדלים משמעותיים לצערי. קשה להתמודד איתן. עם כל קבוצות הביניים צריך להתחרות ולא להיות כמו השנה כל העונה למטה. אני מקווה שניאבק על המקום בפלייאוף, אבל יהיה קשה מאוד".
מה השאיפות שלך? לאן אתה חולם להגיע בקריירה?
"כשחקן וגם בן אדם לא הסתכלתי רחוק מדי, אני כרגע בגליל ורוצה להישאר בגליל הרבה שנים. אם הכל יסתדר גם אני ארצה להתקדם, להגיע למקומות הכי גבוהים. אבל בשבילי גליל זה מקום מאוד גבוה, בטח שנתנו לי את ההזדמנות הזאת, להישאר ולהיות פה הרבה שנים זה המטרה שלי, בטח אם אני נהנה כמו עכשיו, אז זאת המטרה שלי, להישאר פה".