מרתון ברלין 2024, שיתקיים ב-29 בספטמבר, מציין השנה 50 שנים להיווסדו והוא צפוי להיות חגיגי וגדול במיוחד, ויכלול מספר שיא של למעלה מ-50,000 מכל רחבי העולם. בין עשרות אלפי הרצים, גם מספר שיא של למעלה מ-300 ישראלים ישתתפו השנה במרתון. השנה, על רקע המלחמה המתמשכת בישראל, הם רואים בריצה שלהם לא רק הישג פיזי אלא גם הצהרה ערכית.
אחד מהרצים הישראלים שישתתף השנה במרתון הוא איתמר פישר, לוחם אש ומפקד פלוגה במילואים, שלחם מאז ה-7 באוקטובר בעזה בשני סבבים - הראשון בניהם ערך שמונה חודשים, והשני חמישה חודשים. התנאים הקשים האלו לא מנעו ממנו להתאמן למרתון. "לכל אחד ואחת יש את הדרך להתמודד עם המצב המורכב שבו אנחנו נמצאים. אני מצאתי שהריצה וההתכוננות למרתון עוזרת לי להרגע, זו התרפיה שלי". הוא מספר. במרתון ברלין הוא ירוץ כחלק מנבחרת עמותת 'שלוה' המסייעת לילדים בעלי מוגבלויות ולמשפחותיהם, יחד עם כ-200 חברי נבחרת נוספים. "כשאני רץ, אני חושב על הילדים והנוער שארגון 'שלוה' מעניק להם את היכולת ליצור שגרה בריאה ומשקמת. אני מכיר את ההתמודדות הזו מקרוב, כמי שגדל לצד אח מאומץ עם לקות ראייה, ולכן החיבור שלי לעמותה כל כך משמעותי". באמצעות קמפיין שגרירים, גויסו דרך ההשתתפות של איתמר ושאר הרצים בנבחרת כספים שיאפשרו את המשך פעילות העמותה והמשך הסיוע שהיא מעניקה לילדים ולמשפחותיהם.
עבור איתמר, הריצה היא הרבה מעבר לאתגר פיזי - היא סמל של גאווה לאומית ודרך לתרום למדינה גם מחוץ לשדה הקרב. "הריצה שלי במרתון ברלין היא הזדמנות לייצג את ישראל מול העולם כולו. בתקופה שבה אנו מתמודדים עם מלחמה, חטופים, הרוגים ופצועים, ועם קיטוב פנימי שלא היה כמותו, הריצה במרתון, מבחינתי, זו שליחות אישית ולאומית, ואני גאה להראות לכולם שישראל, על אף האתגרים, ממשיכה לרוץ קדימה - חזקה ונחושה מתמיד", הוא מספר.
גם בני הזוג רוני ומיטל קורן ישתתפו במרתון ברלין כחלק מנבחרת עמותת 'שלוה'. מה שהתחיל כחלום לרוץ יחד את המרתונים הגדולים בעולם, הפך לאתגר מסוג אחר כאשר נאלצו להתפנות מביתם בשלומי ב-7 באוקטובר יחד עם ילדיהם הקטנים. למרות הקשיים, הם לא מוותרים על שאיפתם להיות הזוג הישראלי הראשון שירוץ את כל ששת המרתונים המרכזיים (The World Six Majors), לאחר שהשלימו את מרתון ניו יורק ולונדון בשנתיים האחרונות.
"הריצה עבורנו היא יותר מאשר פעילות מאתגרת פיזית" אומר רוני. "היא העוגן שלנו בתוך כל הכאוס, שמאפשר לנו לשמור על שגרה, כוחות נפשיים ותקווה, גם כשנראה שהמציאות מתפרקת." הם ממשיכים להתאמן ולהתכונן, נחושים להראות שאפשר להתגבר על כל מכשול, לא משנה כמה הוא נראה בלתי עביר. "אנחנו לא רצים רק בשביל עצמנו," מוסיפה מיטל, "אלא למען הילדים והמשפחות שעמותת 'שלוה' תומכת בהם. זו הדרך שלנו להחזיר לקהילה ולהיות חלק ממשהו גדול ומשמעותי."
אחת הסיבות המרכזיות למשיכתם של רצים מכל העולם למרתון ברלין, היא התנאים האידיאליים לשבירת שיאים אישיים. "המסלול השטוח של ברלין, בשילוב מזג האוויר הנהדר והקהל ברקע שמעודד את הרצים, הם תנאים אופטימליים להצלחה מקסימלית של הרצים", אומר גל שורר, סמנכ"ל חברת התיירות איסתא ספורט, המטיסה את נבחרת עמותת 'שלוה' ועשרות רצים ישראלים נוספים למרתון ברלין. השנה, איסתא ספורט מדווחת על זינוק חסר תקדים במספר הנרשמים למרתונים בכלל, ולמרתון ברלין בפרט. "כמות הרצים הישראלים שמצטרפת אלינו למרתונים בחו"ל גדלה באופן עקבי בעשרות אחוזים בכל שנה," אומר שורר. "אבל השנה, באופן מפתיע, ראינו ביקוש חסר תקדים, זינוק של כ-400% לעומת שנים קודמות להשתתפות במרתונים הגדולים בעולם, ובניהם מרתון ברלין". שורר מסביר שהסיבות העיקריות לזינוק הדרמטי בביקוש הן חגיגות ה-50 למרתון ברלין, שמושכות רצים מקצוענים וחובבנים מכל רחבי העולם, ובנוסף - בצורך של רבים מהישראלים למצוא נחמה וריפוי נפשי דרך הריצה בתקופה מאתגרת ומורכבת במדינה. לדבריו, כשאלו נפגשים עם האפשרות לרוץ למען מטרה חברתית, המרתון הופך לאטרקטיבי אף יותר.
"אם לפני חמש עשרה שנים היו אומרים לי שארוץ מרתון, הייתי צוחקת". מספרת יעל שמש, בת 62 מקריית אונו, שמתכוננת כבר 4 חודשים אינטנסיביים למרתון ברלין. אל הריצה היא מספרת שהגיעה לגמרי במקרה, כשהשתתפה בסדנת קואוצ'ינג בשנת 2011. בסדנה היא הציבה לעצמה יעד צנוע, לשפר את מהירות ההליכה, ולשלב ריצה באימונים. תוך שמונה חודשים בלבד היא השלימה את המרתון הראשון שלה, זמן קצר לפני יום הולדתה ה-50.
היא מספרת שהריצה עבורה היא גם כלי לקידום ערכים חברתיים ואידיאולוגיים. יעל היא בעלת בלוג אינטרנטי ודף פייסבוק בשם "טבעונית למרחקים ארוכים", בו היא משתפת את מסע הריצה שלה דרך הפרספקטיבה של אורח החיים הטבעוני. היא כותבת על האתגרים והיתרונות של תזונה טבעונית בריצות ארוכות, ועל איך אפשר לשלב בין אורח חיים בריא למטרות חברתיות.
"לא רק בשביל עצמך, גם עבור אחרים"
מאז פרוץ המלחמה, יעל השתתפה במרוצים בישראל שנערכים לזכר הנופלים ולמען החטופים. במרוץ הלילה של תל אביב, שהתקיים השנה בסימן תמיכה במשפחות החטופים, היא רצה עם חולצה שעליה נכתב "יחד מול כל האתגרים". היא מספרת שבמרוץ הזה היא ראתה דוגמה לקשר ההדוק בין היכולת להגשים יעדים אישיים לריצה למען מטרה. "אחד הרצים שרץ לצידי השמיע שוב ושוב שאגות קצובות שקראו להשבת החטופים. צחקתי ואמרתי לו בהתפעלות שיש לו סיבולת לב ריאה מצוינת, והוא השיב לי שזו פשוט 'דאגה כנה'. התחושה שאתה רץ לא רק בשביל עצמך אלא גם עבור אחרים מעניקה לך עוצמה פנימית יוצאת דופן, ויכולת לכבוש יעדים שלא חשבת שתהיה מסוגל". היא מספרת.
מאז פרוץ המלחמה, יעל השתתפה במרוצים בישראל שנערכים לזכר הנופלים ולמען החטופים. במרוץ הלילה של תל אביב, שהתקיים השנה בסימן תמיכה במשפחות החטופים, היא רצה עם חולצה שעליה נכתב "יחד מול כל האתגרים". היא מספרת שבמרוץ הזה היא ראתה דוגמה לקשר ההדוק בין היכולת להגשים יעדים אישיים לריצה למען מטרה. "אחד הרצים שרץ לצידי השמיע שוב ושוב שאגות קצובות שקראו להשבת החטופים. צחקתי ואמרתי לו בהתפעלות שיש לו סיבולת לב ריאה מצוינת, והוא השיב לי שזו פשוט 'דאגה כנה'. התחושה שאתה רץ לא רק בשביל עצמך אלא גם עבור אחרים מעניקה לך עוצמה פנימית יוצאת דופן, ויכולת לכבוש יעדים שלא חשבת שתהיה מסוגל". היא מספרת.
אל יעל תצטרף למרתון ברלין גם חברתה הטובה ענת מלמד. השתיים הכירו בקבוצת ריצה בה שתיהן מתאמנות כבר מספר שנים. ענת, בת 56 מגני תקווה, מצאה את הכוח שלה דרך הריצה לאחר שהתמודדה עם סרטן השד. ההתמודדות עם המחלה, שכללה ניתוחים, טיפולים כימותרפיים והקרנות, השאירה אותה בתחושת חולשה, שהגוף שלה בגד בה. מהר מאוד היא החליטה לשנות את חייה, ולחפש מקור שיתן לה כוח פיזי ונפשי, ואומץ להתחיל את החיים מחדש. בתחילה הייתה עושה ריצות קלות על ההליכון, והיא מספרת שככל שהתחזקה, החלה לצאת לרוץ בחוץ וגילתה את האושר שבחופש התנועה.
רגע מכונן בחייה היה הפעם הראשונה בה השתתפה במרוץ 4.2 קילומטרים במסגרת מרתון תל אביב, בשנת 2013. "הרגשתי פתאום שאני יכולה", היא מספרת. "התחושה הייתה שהגוף שלי חוזר אליי, השליטה חוזרת אליי, ושאני מצליחה לנצח, ריגשו אותי מאוד בגלל מה שעברתי". היא משתפת. מאז היא המשיכה להתקדם לאתגרים גדולים יותר, השתתפה במרתון טבריה ולאחר מכן במרתון ולנסיה, אותם הצליחה לרוץ במלואם (42.2 קילומטרים) תוך שהיא בונה את הכוח הפיזי והנפשי שלה צעד אחר צעד. "הגוף שלי, שלפני שנים בגד בי, עכשיו מנצח," היא מתארת את תחושת ההישג.
במהלך השנים הפכה ענת לדמות משמעותית בקהילת הרצים והחלה להתנדב במסגרת פרויקט "יד להחלמה" של האגודה למלחמה בסרטן, תכנית ליווי ייחודית המחברת בין נשים שהחלימו מסרטן השד, לבין נשים שמתמודדות עכשיו. "אני מספרת להן את הסיפור שלי, ומראה שזה אפשרי לנצח, להתגבר על המחלה ולהתחזק. אחד הדברים המשמעותיים שהריצה נתנה לי היא את החיבור לעצמי ולגוף שלי. את הביטחון הזה אני רוצה לתת גם לאחרות, אם אני אתן מודל או השראה לנשים חולות דרך זה שאני מוכיחה שאשה שהחלימה מסרטן יכולה לרוץ מרתון שלם, זה מבחינתי ניצחון". היא אומרת.
החברות בין יעל לענת הפכה לעוגן יציב בחייהן, במיוחד על רקע השנה האחרונה. "אחרי ה-7 באוקטובר הרגשתי, כמו יתר אזרחי המדינה, אבודה ושבורה. לתחושות הקשות האלו התלוותה גם פטירתה הפתאומית של אמי, שאושפזה במפתיע בבית החולים ונפטרה זמן קצר לאחר מכן. הרגשתי כבויה" היא מספרת. יעל, שהייתה לצידה לאורך כל הדרך, לא ויתרה עליה. היא עודדה אותה לחזור לרוץ, והזכירה לה את הכוח והמשמעות שנותנת הריצה. "יעל הזכירה לי שוב ושוב את תחושת הניצחון שהרגשתי כשהצלחתי לסיים את המרתון הראשון שלי בטבריה יחד איתה. היא גרמה לי להבין ולהיזכר בזה שכמו שהריצה הצליחה להציל אותי פעם אחת, היא תצליח גם הפעם. לא ויתרתי וחזרתי למסלול".
סיפוריהם של ענת, יעל, רוני, מיטל ואיתמר הם חמישה מתוך למעלה מ-300 רצים ישראלים שיתייצבו על קו הזינוק במרתון ברלין הקרוב. כל אחד מהם מביא עמו מסע אישי של עמידה באתגרים, נחישות והתגברות. כל צעד שלהם על המסלול הוא לא רק הישג אישי, אלא גם מסר של תקווה ושליחות, אמונה בכוחו של האדם להתגבר על כל מכשול ולשאוף קדימה. מרתון ברלין הקרוב, עבור הישראלים שיתחרו בו, הוא הרבה מעבר לאירוע ספורטיבי; הוא מפגן של נחישות והשראה שימשיך להדהד הרבה מעבר לקו הסיום.