צרפת סיימה היום (ראשון) את המשחקים האולימפיים הביתיים שלה בפריז עם מספר המדליות הגבוה ביותר שלה מאז הפעם האחרונה בה אירחה את האירוע, לפני 124 שנים. 64 פעמים עמדו ספורטאים או נבחרות מקומיות על הפודיום באולימפיאדה הנוכחית, בדרך למקום החמישי בטבלת המדליות, הישג מרשים לכל הדעות. או לרוב הדעות - שכן באתר "RMC" התמקדו בכמות מדליות הזהב, ותהו: האם יש לצרפתים בעיה בגמרים?
רק שליש מסך כל המדליות בהן זכתה צרפת במשחקים הללו, 16, היו מוזהבות. ומתוך 26 מדליות הכסף שהשיגה המארחת, 15 היו כתוצאה מהפסד בתחרות "ראש בראש", בין אם אינדיבידואלית, זוגית או קבוצתית. אם מורידים מהמשוואה מקרים בהם נפגשו בגמר ספורטאים צרפתיים, הרי שהמארחים הפסידו 15 מתוך 21 גמרים מול מתחרים ממדינות אחרות, שווה ל-28.6% אחוזי הצלחה.
גם בכל האולימפיאדות מאז סידני 2000, להוציא את טוקיו לפני שלוש שנים, צרפת רשמה יותר הפסדים מאשר ניצחונות בגמרים. בתקשורת ציינו שהצפי לפני משחקי פריז היה ל-27 מדליות זהב, 60 בסך הכל ומקום חמישי בטבלה הכללית, כך שבמידה לא מבוטלת ניתן לומר שהמטרה הושגה.
מנגד, עוד חמש מדליות זהב היו מקפיצות את המארחים למקום השלישי בטבלת המדליות, והצרפתים רואים כיצד דרום-קוריאה לקחה רק שלוש מדליות זהב פחות מהם והכפילה את הכמות שלה מטוקיו, ומדינה של חמישה מיליון תושבים כמו ניו זילנד השיגה את הזהב 10 פעמים מתוך 20 מדליות במשחקים האלה, ולא יכולים שלא להרים גבה.
דויד דוייה, האלוף האולימפי לשעבר בג'ודו שגם כיהן כשר הספורט בצרפת, הציג את ההישגים באור חיובי יותר: "המטרה היא להגיע לפודיום. הזהב הוא תוספת לזה, אבל מאוד קשה להשיג אותו. מאוד קשה. מבחינתי, מדליות כסף אינן כישלון. אין סיבה להיות בהנגאובר. הצורה בה אנחנו סופרים מדליות לא מתאימה לי, אנחנו מתרכזים רק בזהב. אי אפשר לשפוט תרבות ספורט של מדינה בהתבסס על זהב בלבד, חייבים לקחת את כל המדליות בחשבון".