אף אחד לא זז. שעה ו-7 דקות של המתנה במיקס זון בסטאד דה פראנס, אבל שום עיתונאי לא רצה ללכת. כבר היה מאוחר ורוב הכתבים כאן גמעו עוד יום ארוך ומלא חוויות לכל החיים, אבל זה היה אולי השיא הכי משמעותי עד כה של פריז 2024. מונדו דופלנטיס המריא לשיא עולם חדש שלו, אחד השיאים הכי איכותיים בתולדות האתלטיקה, בדברי הימים של הספורט העולמי. 6.25 מטר גובה בקפיצה במוט ובאזור הריאיונות של התקשורת הכתובה, רצו עוד קצת מהקסם של התופעה הזו דופלנטיס וחיכו לו על הרגליים שכבר היו כואבות מימים עמוסים כאן.
דופלנטיס הגיע למיקס זון אחרי שנתן בטח 753 ריאיונות בדרך לערוצי הטלוויזיה. לזכיינים שמקבלים קדימות ובצדק כי הם משלמים והרבה על זכויות השידור. האחראית הקשוחה על חדר הריאיונות שהכינה אותנו למפגש המתקרב איתו אמרה תחילה שהוא ידבר באנגלית ואחרי זה ישיב לשאלות בשפה השבדית. אחרי כמה דקות היא כבר הודיעה שיהיו מקסימום שתי שאלות באנגלית, כי דופלנטיס עייף וכולנו התאכזבנו. אבל כשדופלנטיס הגיע, הוא הבהיר שאין שאלות באנגלית ובשבדית ושהוא ידבר באנגלית, אבל מיד הוסיף שאפשר לשאול אותו כמה שרוצים והוא לא מגביל אף אחד. אז הוא דיבר עשר דקות וכל תשובה היתה מאוד מעניינת. "אני אדם מאושר", אמר. "כשיצאתי לריצה לפני הקפיצה האחרונה, ידעתי שאני שובר את השיא", פתח.
עיתונאי עם גוון קול רוסי, שלצערו לא יכול לראות כאן את הספורטאים הרוסים, שאל את דופלנטיס על סרגיי בובקה. "בוודאי שגדלתי עליו", הוא השיב. "בובקה נתן לי להבין שאפשר תמיד לאתגר את עצמך להשיג יותר ולשפר כל פעם את השיא שלך. אין ספק שעזרה לי לשבור את השיא, המחשבה שכבר שברתי קודם את השיא האולימפי ושאני שוב אלוף אולימפי כמו בטוקיו. לא היו לי דאגות בראש כשיצאתי לריצה האחרונה כדי לשבור את שיא העולם".
עיתונאי אמריקאי ביקש להחזיר אותו לילדות בלואיזיאינה. לתחילת הדרך. "דמיינתי את זה בחצר האחורית של ההורים שלי בלואיזיאנה כבר כשהייתי ילד. אלף פעמים ראיתי בדימיון שלי את הקפיצה הזו", הוא התפייט.
על ההבדל בין הזכייה בטוקיו לבין זו של אמש, הוא אמר: "בטוקיו זה הרגיש כמו עוד אימון כי לא היה קהל. כאן חוויתי את התחרות הכי עוצמתית בזכות הקהל הזה. זה הרגיש הכי מדהים בעולם לעשות את זה מול 70 אלף איש שדחפו אותי לשבור את השיא".
על השאלה שכולם שואלים, היכן עובר הגבול אליו הוא מסוגל להגיע, אמר דופלנטיס: "אני לא עוסק בכך כרגע ולא מאמץ את הראש במחשבות כאלה. אני רוצה עכשיו רק ליהנות ולשמוח עם מה שעשיתי ולא לחשוב על שום דבר אחר. הייתי סגור עם עצמי בשלושת החודשים האחרונים. לא עשיתי דבר מלבד האימונים וההכנות למשחקים האולימפיים".
בפעם הראשונה שקולו נסדק היה כשדיבר על החברים שבאו לפריז לראות אותו. "יש כאן חברי ילדות שלי מהעיר שלי, שהגיעו לפריז. הם לא ראו אותי קופץ מאז התיכון ואני מאושר שעשיתי אותם מאושרים. הלילה הזה היה שווה את כל ההכנה והמאמץ שהשקעתי בחודשים האחרונים. ידעתי שאני יכול לעשות את ההישג הזה. ראיתי הרבה דגלי שבדיה ביציעים ואני שמח שהבאתי זהב לשבדיה".