זו הסיבה האמיתית שהזוכים באולימפיאדה נותנים ביס במדליה שלהם

מן הסתם כולכם שמתם לב למנהג המוזר שכל הספורטאים מבצעים כשהם מקבלים את המדליות האולימפיות שלהם - הם נותנים בה ביס. אבל למה הם עושים את זה?

תארו לעצמכם שהתאמנתם במשך שנים, הקדשתם את החיים שלכם למטרה והוצאתם סכומי כסף עצומים בניסיון להפוך לספורטאי מצטיין ולהגיע למשחקים האולימפיים. ואז אתה לא רק מגשים את החלום, אלה גם מוכיח שאתה הטוב ביותר בעולם, מנצח והופך לאלוף אולימפי. מדליית הזהב מונחת על צווארך ואתה שר את ההמנון הלאומי של ארצך מול קהל של אלפים ומיליוני צופים בטלוויזיה.

מה הייתם עושים אחר כך? האם באופן אינסטינקטיבי הייתם נוגסים במדליה שעבדתם כל כך קשה כדי לזכות בה? כנראה שלא. אז למה כל כך הרבה ספורטאים עושים את זה אחרי שהגיעו לפסגת הספורט לו הקדישו את חייהם?

בואו נגלה.

לא ברור מי היה הראשון שעשה את הצעד הזה ונתן ביס למדליה שלו (אם כי ההערכה הרווחת היא שמדובר בשחיינים בריטיים ב-1991) אבל כמעט כל הגדולים עשו את זה, ממייקל פלפס, דרך סימון בילס ועד יוסיין בולט. אבל מדוע הם עושים את זה? ישנן תיאוריות רבות, כאשר חלק טוענים שזה נובע מהאופן שבו אנשים נהגו לכרות זהב, בעוד שאחרים מאמינים שזהו בסך הכל גימיק שהספורטאים מתבקשים לעשות.

עוד מימי הבהלה לזהב במאה ה-19 ידוע שמי שרוצה לבדוק אם הפריט שבידיו הוא זהב אותנטי או לא, פשוט צריך לנעוץ בו שיניים - זאת מכיוון שהמתכת הזו רכה יותר מאחרות, וניתן להשאיר בה שקע אם אתה נוגס בה. יש הטוענים שמכיוון שהזהב רך יותר מכסף או ארד, אחת הדרכים להבין אם המדליה שלך אותנטית או לא היא לנגוס בה ואם השיניים משאירות סימן או שקע אתה יודע שיש לך באמת מדליית זהב.

הבעיה היא שהוועד האולימפי הבינלאומי לא באמת מעניק מדליות אולימפיות שעשויות מזהב טהור מאז המשחקים האולימפיים בשטוקהולם 1912. נכון לעכשיו, מדליות ה"זהב" הן למעשה 92.5% כסף (523 גרם), עם שישה גרם של זהב מעורבבים כדי להבטיח שהמדליה תשמור על צבעה האיקוני. אז הביס הזה לא באמת מגלה שום דבר על איכות המדליה.

אז למה באמת המנצחים נוגסים במדליות שלהם?

ההסבר האמיתי הוא הרבה יותר פשוט. אמנם הסיבה המקורית להתחלת הטרנד לא לגמרי ברורה, אבל בימינו זה פשוט: הם עושים את זה כי הצלמים אומרים להם. אחרי שספורטאי זוכה במדליית זהב, הוא כבר לא רק כוכב ספורט, הוא הופך לסלבריטאי ברמה עולמית. מהסיבה הזו, הוא מוצג מול שורה של צלמים ועיתונאים המשתוקקים להשיג את התמונה הטובה ביותר של הגיבור האולימפי החדש.

דייויד ולצ'ינסקי הוא חבר הוועד המנהל של האגודה הבינלאומית להיסטוריה אולימפית ואחד ממחברי 'הספר השלם של האולימפיאדה'. ב-2012 הוא אמר ל-CNN שלנשיכת המדליות יש פחות קשר לבדיקת טוהר המתכת ויותר לפיוס התקשורת.

"זה הפך לאובססיה עם הצלמים", הוא אמר. "אני חושב שהם מסתכלים על זה כעל צילום איקוני, כמשהו שאתה כנראה יכול למכור. אני לא חושב שזה משהו שהספורטאים היו עושים על דעת עצמם".

עוד בנושא

מה יש בתוך הקופסה המסתורית שמקבלים הזוכים במדליות באולימפיאדה?

השחיינית האולימפית שזכתה ב-12 מדליות, נטלי קוגלין, יודעת דבר או שניים על התמודדות עם הצלמים לאחר ניצחון. "הם שוחקים אותך והם גורמים לך לנשוך את המדליה", היא אמרה ל-NBC. "בגלל זה אתם רואים את כל התמונות האלה של אנשים נושכים את המדליה, זה לא שאנחנו פשוט עולים על הבמה ואנחנו נושכים אותה. הם גורמים לך לעשות את זה".

בשלב הזה, בהתחשב בכך שזהו טרנד שנמשך כבר עשרות שנים, פסיכולוגים מסבירים שהספורטאים עושים את זה כי... ובכן... זה מה שעושים מנצחים אולימפיים.

"בספורט יש מנהגים משונים ולכל ענף יש את האקסצנטריות שלו", אמר פרנק פארלי, פרופסור מאוניברסיטת טמפל בפילדלפיה ולשעבר נשיא איגוד הפסיכולוגים האמריקאי. "אם אתה רוצה להיות חלק מרוח התקופה של המנצחים, חלק מאותה תרבות מנצחת - אתה עושה את מה שהמנצחים הקודמים עשו. זה הופך את המדליה שלך לשלך. זה חיבור רגשי עם ההישג שלך".

אבל זה לעיתים כרוך גם בסיכון. באולימפיאדת החורף שנערכה ב-2010 בוונקובר, קנדה, שבר גולש הלוז' הגרמני דייוויד מולר את אחת משיניו כשהוא עשה את הפוזה המפורסמת מול הצלמים. "הם רצו תמונה שלי מחזיק את המדליה רק ​​עם השיניים", אמר מולר לעיתון הגרמני "בילד", "מאוחר יותר בארוחת הערב - שמתי לב שחסרה לי חלק מאחת השיניים שלי."

סקנדל קטן התרחש אחרי אולימפיאדת טוקיו, כשכחלק מחגיגות הניצחון, האלופה האולימפית בג'ודו, נאוהיסה טאקאטו, פגשה את ראש עיריית נגויה בה היא חיה עם משפחתה, והוא נשך את המדליה שלה כאילו הוא המנצח. הנגיסה הזו עוררה זרם ציבורי נרחב ברשתות החברתיות, כמו גם ביקורות של המתחרים האולימפיים, על רקע הזינוק בתחלואת הקורונה שהחל אחרי המשחקים האולימפיים.

ראש העיר, טאקאשי קוואמורה, נאלץ להתנצל על כך שנשך את המדליה ללא רשות בשידור חי בטלוויזיה, הוא אפילו הציע לשלם עבור מדליה חדשה, אך מארגני האולימפיאדה הצהירו כי הוועד האולימפי הבינלאומי יישא בעלות החלפת המדליה המקורית.