"There will be no Orange colour in Berlin, there will be no Orange colour in Berlin…"
שאגו עשרות אלפי אוהדי אנגליה בהליכה הקצרה מאצטדיונה של בורוסיה דורטמונד לתחנת הרכבת המקומית, מתגרים בציניות מופגנת באוהדי נבחרת הולנד המתוסכלים שצעדו לצדם, כתף אל כתף בסיום המשחק, אחרי שהפסידו 2:1 לאנגליה בתופת הזמן. זאת הייתה לא רק סיטואציה צבעונית וייחודית, אלא שונה ב-180 מעלות מהמחזות והאנרגיות ששטפו את העיר עצמה ביומיים שלפני המשחק. למשך 48 שעות שלמות, דורטמונד הפכה למושבה הולנדית, אדרנלין כתום, בוהק ועוצמתי שהיה משוכנע ששוב- כפי שקרה באופן כמעט קבוע בימיהם המשותפים בפרמייר ליג - וירג'יל ואן דייק יצליח לעצור את הארי קיין - ואנגליה המשעממת למדי עד כה בטורניר תסיים את דרכה רשמית בשלב חצי הגמר.
בזמן שההולנדים עדיין מתדיינים אם ואן דייק עמד במטרתו לאחר שקיין כבש כמובן ואיזן מן הנקודה הלבנה במחצית הראשונה, אנגליה גילתה גיבור חדש, אנדרדוג מוחלט שעל פי התנהלות מחלקות הנוער במולדת הכדורגל, כלל לא היה אמור להיות על כר הדשא בדורטמונד. בעצם, תשכחו לרגע (אם זה בכלל אפשרי) משער ניצחון בחצי גמר אליפות אירופה, ששולח את אנגליה לגמר מול ספרד בברלין, הרי אולי ווטקינס, שמעולם לא שיחק באקדמיית נוער מוכרת, בכלל חשב בצעירותו על מקצוע נוסף במקביל לפיתוח קריירה ככדורגלן בליגות החצי-מקצועניות, לאחר שנדחה שוב ושוב על ידי המועדונים הבכירים בממלכה.
עוד בנושא
אולי הפעם: שער ניצחון של ווטקינס העלה את אנגליה לגמר היורו
המלך צ'ארלס בירך, ווטקינס חשף: "ידעתי שזה מה שיקרה"
ואן דייק עקץ את השופט ש"ברח", דומפריס הודה: "פגעתי בקיין"
חומה אחת תיפול: ספרד תהפוך לשיאנית או שאנגליה תזכה לראשונה?
"בחיים לא פנדל!": אפילו פרשני אנגליה חושבים שהולנד קופחה
צפו במהומה: חמישה אנגלים נפצעו בקטטה עם הולנדים
מעל כולם: השיאים שהארי קיין שבר עם השער מול הולנד
שלוש שנים לאחר שלב האומה התרסק לרסיסים דווקא בחצר הביתית בוומבלי, נבחרת שלושת האריות שוב בגמר היורו. זה משפט שנשמע הגיוני לחלוטין לפני תחילת הטורניר בגרמניה, הרי אנגליה הגיעה לטורניר משופעת בכישרון התקפי, אחרי עונת שיא של כוכביה שהגיעו בשלים מתמיד להנחית בממלכה תואר שמעולם לא זכו בו. ההופעות עד אתמול בערב היו מאכזבות, ניצחונות דרמטיים נגד סלובקיה ושווייץ בשלבי הנוק אאוט (כשבשניהם, אנגליה הגיבה לאחר שנקלעה לפיגור), אבל בשורה התחתונה, לאוהדי הנבחרת באמת לא אכפת.
בין הים הכתום של אוהדי האורנג' בדרך למשחק, שהרגיש כמו משחק ביתי באמסטרדם ארינה, נבלעו האנגלים, שעוד ניסו לפני המשחק ליצור באזז כלשהו של עידוד, שהושתק במהירות על ידי האוהדים ההולנדים. באשר לשאלה המרכזית שהוצבה בפניהם, 'תוצאות, או הופעות - מה יותר חשוב עבורכם?', התשובה הייתה ברורה. לנצח, בכל מחיר, ובכל דרך, וזוהי מנטליות מנוגדת לחלוטין לשגרת נבחרת אנגליה הכושלת לאורך עשרות שנים.
וזוהי בדיוק הסיבה שאנגליה תגיע לגמר בברלין ביום ראשון בערב עמוסת ביטחון עצמי ואמונה שגם נגד ספרד - הנבחרת המרשימה ביותר בטורניר עד כה (ובפער) - בעיני אוהדיה היא פייבוריטית. נכון, שההיגיון הבריא סותר את הלך הרוח האנגלי באופן מוחלט, אבל היגיון בריא הוא מונח שפשוט לא קיים בלקסיקון אוהדי שלושת האריות עד כה בגרמניה.
מהופעות פושרות למדי בגלזנקירשן, פרנקפורט, קלן, דיסלדורף ודורטמונד, אנגליה סימנה 'וי' נחוש ועוצמתי על כך שהתוצאה מקדשת הכל, ועושה זאת בדרך אופיינית וראויה בעיני עצמה. 90 דקות (או יותר) ונבחרת ספרד מוכשרת וסוחפת למדי מפרידות בין אנגליה ו"החזרת הכדורגל הביתה", שיר עליו שרים בקולי קולות אוהדיה הנאמנים. סגירת המעגל מעולם לא נראתה קרובה וריאלית יותר לקראת הגמר הענק שממתין לגארת' סאות'גייט וחניכיו בבירת גרמניה