33 דקות בדיוק על השעון, זה הזמן שלקח לשרן ייני להישבר מעט. הקול קצת נסדק והוא הודה שהוא מתרגש. זה לא היה בגלל שפרש אתמול (שני) רשמית. זה לא כי דיבר על כדורגל ונזכר ברגעי הקסם או בימי הקושי. זה רק כי דיבר על החטופים, על הנרצחים, על המשפחות מבארי ומכפר עזה שהוא ושחקני מכבי תל אביב ביקרו ושומרים איתן על קשר עד היום.
בכל מה שקשור לפרישה מהמשחק בגיל 37, שרן ייני היה הכי קליל שאפשר. לא היה נייר טישיו על השולחן, לא היה צריך לנגב את הדמעות. זו היתה מסיבת פרישה הכי שמחה שהיתה כאן. ייני הצחיק, ייני סיקרן, ייני היה ייני. אולי הכדורגלן המעוטר הכי מיוחד שהיה כאן. עם הורים שלא הבינו מה הילד מצא בכדורגל, אבא זמר שבקושי בא לראות אותו וקריירה שהחלה עם תהיות מסביב האם הוא נמצא במקום הנכון, אם עד גיל 16 כלל לא היה בהרכב. עד הרגע אצל ג'ורדי קרויף בו עשו משאל בין השחקנים והרוב בחר בו להיות קפטן מכבי תל אביב.
שרן ייני לא רצה לפרוש. פעמיים רמז אתמול במסיבת העיתונאים שהוא רוצה להישאר. שאם מכבי תל אביב תהיה מוכנה לתת גב לברך שלו ותסכים לשיקום הארוך שמצריכה צולבת קרועה, בטח בגיל כה מתקדם, הוא יישאר. הוא אפילו התחייב שכאשר יראו אותו משתקם בקרית שלום אצל יוסי זיגדון, יפנו אליו ויבקשו ממנו לחזור לשחק. אבל ייני אתמול פרש והשאיר אחריו בור ענק. השאיר אחריו מורשת ייני.
פעם, כשהיה צעיר ומכבי תל אביב לא היתה מקום מסודר ויציב, הוא השתגע איך שחקנים מצוטטים בעילום שם כנגד חבריהם. איך בבוקר בעיתונים יש ציטוטים של שחקן על שחקן בחדר ההלבשה. על זה הוא גדל. זו היתה הצלקת אותה סחב וכשניתנה לו ההזדמנות להיות ראש הקבוצה בעידן הזרים של מיטש גולדהאר, הוא פנה לתקן את כל מה שהיה עד אז מאוד מעוות עבורו.
פעם כתבתי על שרן ייני: "הוא ישים את הראש שלו בשביל הקבוצה במקומות שבהם שחקנים אחרים לא ישימו את הרגל שלהם". חבוש בראש או פצוע בפניו, ייני מילא כל משבצת שהיתה חסרה. אפילו בשער עשה עבודה טובה. את החלל שהוא משאיר אחרי הפרישה שלו, יהיה קשה מאוד למלא.
ערן זהבי, זה לא אחד שמחלק מחמאות בקלות. "היית הקפטן הכי טוב בהסטוריה", אמר עליו אתמול זהבי והתכוון לכל מילה. עכשיו נשאר רק לראות שהוא נשאר ולא מייצר פרישה שנייה עצומה באותו הקיץ, כזו שתייצר טלטלה עצומה. ללא ייני, האתגר של זהבי להוביל את מכבי תל אביב לאליפות בעונה הבאה, יהיה אפילו גדול יותר.