בין אלף אוהדי מכבי תל אביב בפיוניר ביום שלישי בלטו שלוש דמויות שלא ניתן היה לפספס. שלושה גברים צעירים, שניים מהם נעזרים בקביים וגבר נוסף חבוש. בסיטואציה שמדינת ישראל נמצאת בה, אי אפשר היה לטעות מאין הם הגיעו.
חנניה בן שמעון, עידו ניסים וג' חווים בימים אלה חוויה מרגשת ומעצימה עבורם. כולם נמצאים במחלקת השיקום של בית החולים הדסה הר הצופים, ולאחר מאמצים גדולים שלהם ועזרה של מכבי תל אביב, הם קיבלו את האישור לצאת למשחקי הפלייאוף בבלגרד. לכל מקום שהם הולכים הם מקבלים אהבה מהקהל הצהוב, ובמהלך הריאיון שקיימתי איתם הגיע אדם שגם שילם עבורם על הארוחה. "אתה מרגיש שאנשים רוצים להיות חלק מהדבר הזה, אדם בן 50 שלא עושה מילואים ובאמת מרגיש בצד במלחמה בזמן שאנשים נלחמו למען העם הזה, מבחינתי זה דבר שולי אבל בשבילו זה לשמח מישהו שעשה את העבודה", סיפר ג', לוחם ביחידה מובחרת, שנפצע ממטען בעזה בידיו ובפניו.
חנניה בן שמעון, שמלווה על ידי אביו אריק, השתחרר מהמילואים בחודש פברואר. מספר ימים לאחר מכן נטרל את המחבלים שביצעו את הפיגוע הרצחני בכביש 1 סמוך למעלה אדומים. הוא נפצע בצורה קשה. עידו ניסים נפצע בגבול לבנון כשרכב שבו נסע התהפך בעקבות תקיפת נ"ט ונפל לתהום ומחץ אותו. הוא איבד את ההכרה, נפצע קשה אבל שרד.
ביחד עם ג' הם, כאמור, נמצאים בבלגרד, חוו את הניצחון הגדול במשחק השלישי בסדרת הפלייאוף על פנאתינייקוס. "בסופו של דבר מעבר למשחק הזה רציתי להתאוורר, זה הכרחי לשיקום עצמו ולנפש. ראינו דברים לא פשוטים למשך המון זמן. זו עצירה מהמצב בארץ, הכי קשה לעזוב את הארץ במצב הזה, אבל לנפש שלנו זה דבר בריא", מספר ניסים. בן שמעון מוסיף: "מאוד רצינו להגיע, גם למשחקים ביוון וגם למשחק של הפלייאין. היו חששות, יש קשיים בלהשיג את האישורים, ולא רק הרפואיים. היו חששות בלב שיהיה קשה וכואב, גם הפחד להפסיד היה שם, חשש שאם נחווה קשיים ונפסיד בכלל לא יהיה כיף. הניצחון הוא הכול, זה היה שווה את זה".
כל השלושה אוהדים את הצהובים מגיל צעיר ומספרים על החוויה של להיות בעזה ולעקוב אחרי הקבוצה. "היינו שם כמה חודשים, לא יכולנו להתעדכן. מגיע אליך מילואימניק שנכנס מבחוץ ומספר לך על כל מה שקרה, על מכבי ועל הנבחרת. זה נותן לך דרייב מבפנים, קצת להיזכר במה שאתה אוהב, מזכיר לך את האזרחות", מספר ניסים. ג' מצידו מוסיף: "לא ראינו משחקים כל העונה, זה היה בעייתי והיה חסר לי. תמיד ניסינו לראות מה איתם, גם כשיצאתי מעזה. הייתי שם הרבה זמן ונפצעתי אחרי ארבעה וחצי חודשים של מלחמה, הייתי בבית ארבעה ימים ולא ראיתי יותר מדי. כשיצאתי וראיתי שהעונה מתקדמת בצורה חיובית המורל עלה וזה נחמד וכיף".
למרות הסיטואציה הלא פשוטה והשיקום הקשה שאותו הם עוברים, החבורה מספרת על ההתרגשות הגדולה שבחוויה בבלגרד. "זו תחושת ניצחון על מה שעברנו כולנו, כל חיילי צה"ל, תקופה מאוד קשה", אומר ניסים, "אנחנו לא מראים את זה כלפי חוץ. עוברים תקופה שוחקת, אתה נמצא בעזה מעל 40 יום ברצף ולא ראית בית מעל 80 יום, זה לא פשוט. להיות פה בסרביה? כאן אתה מרגיש שניצחת. זה לא נגמר, יש הרבה חטופים וחיילים בפנים. זו תחושה קטנה שנותנת סיפוק".
במשחק עצמו הם פגשו את שוער הכוכב האדום בלגרד עומרי גלזר, שניגש אל השלושה ושוחח איתם. אמש הם פגשו בשחקני מכבי תל אביב במלון הקבוצה, אחרי שהשתתפו, למרות המגבלות הברורות, בחגיגות האוהדים השונות.
"לפני הפיגוע רציתי לעשות מנוי, הייתי בארנה כמה ימים לפני הפיגוע", משחזר בן שמעון, "כשהשתחררתי מהצבא אמרתי שאעשה מנוי, אבל לא היה לי רכב אז ויתרתי על זה. אני מניח שזה יקרה בשנה הבאה. מגיל אפס אבא לקח אותי להיכל, יש לי תמונות שלי ישן שם בגלל השעות המאוחרות. ראיתי עד היום את מכבי מפסידה רק פעם אחת, נגד מכבי חיפה במשחק האליפות, אבל בכל זאת לקחנו את זה בגלל ההפרש מהניצחון במשחק הראשון".
ג' ממשיך ומספר: "אנחנו במלחמה כבר שבעה חודשים, מצב באמת הזוי. נפצעתי בשתי הידיים, אתה מוגבל ולא יכול לעשות שום דבר. במשך כמעט חודש הייתי עם תחבושות וגבס ובאמת היה קשה. תמיד אמרתי שאני חייב להתקדם ואי אפשר להיכנס לדאון. ניסינו לסגור את העניין הזה עם מכבי, ורמ 2. היו אלף ואחת ביורוקרטיות, טיפסנו על כל העולם כדי להגיע לפה. אתה טיפה מתרענן מהשיקום, תחושה מדהימה, במיוחד אחרי שמכבי ניצחה. היה כמעט התקף לב, כמעט נפלתי מרוב התרגשות. הטיול הזה בשבילי הוא מקום לשחרור, ברגעים קשים כאלו".
לג' החוויה שינתה מעט את התפיסה אחרי חודשים רבים, "חלק מהאופי של לוחם זה לעשות את ההפרדה, צריך להפריד בין הרגש למקצוע. אנחנו שבעה חודשים בלחימה אינטנסיבית, כבר חצי שנה שהרגש מופרד לחלוטין. צריכים להתנתק. ב-7 באוקטובר קפצנו מוקדם לאירוע, היינו במקומות הכי קשים, הדברים הכי נוראיים שאדם יכול לחוות, לא מאחל את זה לשונאים שלי. ככה גם בעזה. בהמשך הלחימה, כשאיבדתי חברים, הרגש לא היה שם. כשנפצעתי המשכתי באותה מנטרה, אין רגש, הוא בחוץ. אין להיכנס לבאסה או לעצבים. אתה פועל כמו רובוט. במשחק הסתכלתי על עתמאן, על הקהל של מכבי וחייכתי, חזרתי להתרגש. ניצחנו אחרי שבעה חודשים של המון הפסדים, זה מעבר לספורט מה שהלך שם. זה עניין לאומי".
גם בן שמעון וניסים מצטרפים לרוח הקרב: "אנחנו מנצחים, זו לא שאלה בכלל, אנחנו השחקן השישי על המגרש. אבא הזכיר לנו ששמעון מזרחי אמר שאם זה עשר תעשו את זה עשרים, אם זה עשרים תעשו את זה שלושים, ואם זה שלושים תעשו את זה ארבעים. תקרעו להם את הצורה ותראו להם איפה הבית שלהם נמצא. אנחנו שלושה חיילים שבאו לקרוע להם את הצורה", אומר בן שמעון וניסים מוסיף: "זה עבר את גבולות הספורט, להראות לאנטישמים האלה, לעתמאן, לבעלים, לכולם שם. מדינת ישראל וצה"ל חזקים ובאים לנצח בכל אירוע, לא משנה אם זה במשחק ספורט או באירועים האמיתיים".
אריק בן שמעון, שכאמור מלווה את בנו וחבריו לשיקום, סיפר על הגעת השלושה: "כל הפרוצדורה הזאת לא הייתה פשוטה. הם רצו להגיע לבאסקוניה, לא הייתה טיסה ישירה, המצב לא אפשר שבוע שלם. אמרו שבפלייאוף הם הולכים. צריך להגיד תודה למכבי בכלל ולדורון ג'מצ'י בפרט, שעזר לספק את המעטפת כולה, גם הרפואית, אם יזדקקו לטיפול דרך רופא הקבוצה. כרגע לא צריך. ארקיע עשתה הנחות, נתנו לנו חבילות מסובסדות. והכי חשוב, הדסה הר הצופים. בשיקום שם עשו את ההכנות, כל הטיפול הרפואי המקדים, עזרו להכין את הטיפול התרופתי. צוות מדהים. החבר'ה האלה? באו מהשיקום ולשיקום הם חוזרים".