בין שלל הידיעות והכתבות לקראת הסדרה בין מכבי תל אביב לפנאתינייקוס, בלט בערב החג דיווח מטריד עבור האוהדים הצהובים, ועל פיו ג'וש ניבו קרוב לסיכום לשנתיים תמורת 3.2 מיליון יורו באולימפיה מילאנו.
מי שעוקב אחר הסיטואציה בה נמצאת מכבי, לא יכול להיות מופתע. הסנטר משתכר כ-600 אלף דולר הוא אחד הכוחות העולים בכדורסל האירופי, ושם חם ללא חוזה בקיץ, בעוד קבוצתו שרויה בחוסר ודאות כלכלית כשהמלחמה עדיין רחוקה מלהסתיים, ואין שום ערובה שתוכל לשוב לארח בהיכל מנורה בעונה הבאה.
התנאים הללו הופכים את עצם הניסיון להילחם על שחקן בסדר הגודל הזה לבלתי אפשרי. כל זה מחזיר את מכבי תל אביב עשור לאחור, לתקופה שבה לא הצליחה להתחרות על השחקנים שפרצו אצלה וברחו.
באמצע העונה שעברה ביצעה האלופה הישראלית מהלכי מפתח שהיו אמורים להבטיח את יציבותה המקצועית לכמה שנים קדימה. לצד ההבנה המהירה יחסית כי משהו נכון וטוב נבנה בקבוצה בקיץ 2022, היא מיהרה לשמור על הנכסים המרכזיים - לורנזו בראון, ווייד בולדווין, בונזי קולסון ורומן סורקין הוחתמו על חוזה מובטח עד 2025 עם אופציה לעונה נוספת. ואז הגיע 7 באוקטובר. המלחמה שפרצה טרפה את הקלפים וגם חלק מהשחקנים החתומים עשויים למצוא את עצמם במקום אחר בעונה הבאה.
מלכתחילה, מצבו של ניבו היה שונה. השחקן שהגיע מז'לגיריס קובנה חתם מראש לשנתיים. הסנטר רשם אמנם עונה ראשונה טובה מאוד, אבל במכבי ידעו כי אין באפשרותם באותה נקודת זמן לפתוח את חוזהו - גם מבחינה כלכלית, וגם כי האמינו שמהלך כזה יוכל להגיע במהלך העונה הזאת.
ככל שהמלחמה הלכה והתקדמה, וניבו הקפיץ את מספריו ל-10.9 נקודות ו-7.3 ריבאונדים והפך לאחד הגבוהים היעילים ביורוליג, החלו במכבי להשלים עם הסיטואציה. "לא נכון להגיד שוויתרנו על ניבו, אבל יהיה קשה מאוד להשאיר אותו במציאות הנוכחית", מודה גורם במועדון. "גם אם אנחנו עושים ויתורים במקומות אחרים, הוא יקבל סכומי כסף שגם לפני המלחמה לא שילמנו. יש קבוצות שמוכנות לשלם לו כמעט שני מיליון דולר".
כאמור, הסיטואציה הזאת לא קרתה למכבי תל אביב כמעט עשור. בשנים האחרונות היא הצליחה להתנהל בחוכמה. את סקוטי ווילבקין, הכוכב הגדול שלה לפני עידן בראון ובולדווין, היא שמרה לארבע עונות. שחקנים מובילים נוספים כמו אותלו האנטר, אנג'לו קלויארו וטיילר דורסי נשארו שתי עונות ויותר, גם בתקופת הקורונה. בעונות שלפני כן, לא היו שחקנים שמכבי רצתה להשאיר, לאור אי הצלחה מקצועית ברורה.
עשור עבר מאז הפעם האחרונה שבה מכבי תל אביב ממש רצתה ולא הצליחה לשמור על כוכביה. במועדון מקווים כי סיטואציית ניבו לא תפתח רשימה שחורה חדשה.
טרנס מוריס (2008)
אחרי השושלת הגדולה הצליחה מכבי תל אביב להגיע לגמר היורוליג ב-2008, כשאחד השחקנים המובילים שלה היה טרנס מוריס שהגיע אחרי חצי עונה בהפועל ירושלים. מוריס הפך לכוכב, נכנס לחמישיית העונה של היורוליג ובמועדון ראו בו חלק חשוב לעתיד. אלא שעם סיום חוזהו, לא הייתה להם אפילו אפשרות להתקרב לשני מיליון הדולרים שצסק"א מוסקבה הציעה לו, ואחר כך הוא המשיך במסע ההצלחות שלו גם בברצלונה. את העונה שלאחר מכן היא העבירה בחילופי זרים סיטונאיים.
צ'אק אידסון (2011)
אחרי שנתיים ללא פיינל פור, בעונת 2010/11 חזרה מכבי תל אביב לקדמת הבמה האירופית עם שובו של דייויד בלאט. צ'אק אידסון הגיע כבר עונה קודם לכן והראה ניצוצות של כדורסל איכותי, אבל החיבור בינו לבין אלן אנדרסון לא עלה יפה. כשנותר לבד, זה נראה אחרת לחלוטין והוא גם התאים בצורה מושלמת לכדורסל של בלאט. במכבי תל אביב רצו שימשיך, אבל ברצלונה נכנסה לתמונה, וחוזה של שני מיליון דולר העביר אותו אליה.
קית' לנגפורד (2012)
אחרי פתיחת עונה צולעת, ולקראת עזיבתו של ג'ורדן פרמאר בחזרה ל-NBA עם סיום השביתה, הנחיתה מכבי את קית' לנגפורד, סקורר ברמה גבוהה ששיחק לצד קבוצה פחות מוכשרת. לנגפורד היה הכוכב הגדול של הצהובים שהיו רחוקים סל אחד מפיינל פור (והפסידו 3:2 לפנאתינייקוס בפלייאוף). החיבור למועדון ולקהל היה מוצלח, אבל גם אז - אולי כמו במקרה ניבו - מילאנו דאגה למשוך אותו והותירה את הצהובים ללא תשובה. שנים לאחר מכן הודה לנגפורד כי זאת הייתה ההחלטה הקשה ביותר שקיבל בקריירה שלו.
טייריס רייס וריקי היקמן (2014)
הפעם האחרונה שבה מכבי תל אביב החזיקה צמד גארדים כל כך מתאים ומוכשר, עד שהגיעו בולדווין ובראון, הייתה ב-2014. ריקי היקמן נכנס לנעליו של לנגפורד משום מקום, וטייריס רייס הגיע בעונה לאחר מכן לסייע - ופרץ בחלק השני של העונה בדרך לזכייה ביורוליג. מיד לאחר מכן היה ברור לצהובים שיצטרכו לפתוח את הכיס כדי לשמור על השניים. עם היקמן הם ניהלו מגעים שלא צלחו, ורייס הודיע למכבי שיעזוב אחרי סיום העונה. שניהם שודרגו משמעותית; היקמן חתם בפנרבחצ'ה ולא שיחזר את ההצלחה שלו, רייס עשה הרבה מאוד כסף לאחר מכן בחימקי מוסקבה ובברצלונה.