אולם ברלין להתעמלות ספורטיבית הוא אחד הוותיקים במכון וינגייט. הוא משמש את נבחרת התעמלות המכשירים של ישראל. נשים וגברים. יש נוהל כזה לפני כמעט כל יציאה לתחרות גדולה, שבאיגודים השונים מזמינים את התקשורת להתרשם. הענפים האולימפיים, הגם שהם בתנופה ומביאים הרבה מדליות וכבוד לספורט הישראלי, רחוקים מאוד מהפופולריות של ענפי הכדור.
ברביעי שעבר, קצת לפני היציאה השבוע של הנבחרת לאליפות אירופה שתיערך ברימיני שבאיטליה, הוזמנו העיתונאים לצפות בנבחרת התעמלות המכשירים. ארטיום דולגופיאט סקר בעיניו את כל מי שנכנס והורשה לעלות על המזרן שלו. המקום שבו הוא שולט בעולם עוד לפני מדליית הזהב במשחקים האולימפיים בטוקיו. הנבחרת היא לא רק דולגופיאט.
מתעמלת המכשירים ליהיא רז תעשה בפריז בקיץ אולימפיאדה שנייה ובגברים יש מתעמלים טובים כמו אלכס מיאקינין, רון פיאטוב ואיליה ליובימוב, אבל זה עדיין השטח של דולגופיאט. אם בוועד האולימפי בישראל מכוונים לשחזר את ארבע המדליות שהיו בטוקיו, דולגופיאט, מאגודת מכבי תל אביב, צריך להביא להם ולעצמו אחת ולא משנה באיזה צבע. אליפות אירופה שתיפתח בסוף השבוע תהיה הזדמנות מצויינת לבחון את כוחו ובעיקר את כתפו שהיתה חבושה באימון. "יש הרבה כאבים", הוא העיד.
ארטיום, מה מצב התעמלות המכשירים בארץ בשנת 2024?
"נראה לי שהמצב כעת הרבה יותר טוב מכפי שהיה כאשר עליתי לארץ. אז, כזכור, היה רק אלכס שטילוב שהחזיק לבד את הענף. התעמלות המכשירים בארץ נהייתה יותר מוכרת. עדיין לא כולם יודעים שסרט (מכשיר שקשור להתעמלות האמנותית) זה לא אצלנו. אבל הרבה יותר מכירים ואני מקווה שנמשיך עם ההישגים ואז התעמלות המכשירים תעלה לטופ 1".
אתה מרגיש שאתה לא מקבל את היחס שמגיע לך?
"בארץ לא רואים כמעט ספורט, מלבד כדורגל וכדורסל. אני לא אומר שהמדליה שלי בטוקיו לא הרימה את התחום. יותר מכירים את התעמלות המכשירים".
פעם סיפרת שלא מזהים אותך בקניון. היום אני מעריך שכולם מזהים.
"היום הרבה מזהים אותי, אבל לא זוכרים מאיפה. היום הרבה באים ושואלים אותי, אם הייתי איתם באיזה בסיס בצבא. אני נראה להם מוכר והם לא יודעים מאיפה".
זה מפריע לך?
"אני אף פעם לא אשיב שאני ארטיום דולגופיאט שזכה במדלית זהב אולימפית. זה מרגיש לי קצת כמו להשוויץ ואני לא אוהב את זה".
אתה לא מקבל את זה שכדורגל וכדורסל הם הענפים המובילים? אתה חושב שהזהב שלך ושל לינוי אשרם היה צריך להרים את ההתעמלות למקום אחר?
"הייתי שמח אם ההתעמלות, גם מכשירים וגם אמנותי, היתה מקבלת יותר במה ותשומת לב, אבל אני מבין שכדורגל וכדורסל, גם בעולם, הם ענפים הרבה יותר פופולריים. אנחנו, בכל אופן, עושים הרבה כדי להרים את הענף שלנו, דרך עבודה יותר קשה ותחרויות מוצלחות. יש לישראל מתעמלים טובים ועוד כאלה שיגיעו בהמשך מהגיל הצעיר יותר".
לא הצלחתם לעשות את העבודה, לינוי ואתה, בזכות מדליות הזהב?
"במאה אחוז עשינו שינוי אבל עדיין לא מספיק".
אז אתה צריך להביא עוד זהב מפריז.
"על זה אני עובד".
אנחנו מבינים שבמכשירים האחרים, מלבד הקרקע, אתה משתפר כל הזמן. לאן אתה יכול להגיע שם?
"האמת שאני לא מאוד משפר בדרגת הקושי. אני מנסה בעיקר לעשות את הביצוע יותר טוב. הגוף שלי לא נהיה צעיר. אני עוד מעט בן 27 והגוף לא תמיד סוחב. יש לי פציעה בכתף, פציעה ברגליים וזה מפריע לעלות בקושי התרגיל. אני יותר עושה את המכשירים האחרים בשביל הקבוצה. אולי לא משפר את דרגת הקושי, אבל כן מנסה להביא ציונים יותר טובים בשביל הנבחרת".
איליה ליובימוב ינסה להשיג באליפות אירופה את הקריטריון לפריז בקרב רב. עד כמה זה חשוב לך שיהיה איתך עוד מישהו בפריז?
"זה חשוב מאוד. אלכס שטילוב היה איתי בטוקיו וזה סייע לי. אני חושב שאיליה צעיר מאוד ויכול עוד להתפתח. גם אורי זיידל ינסה להשיג קריטריון לפריז. כשיש עוד מישהו איתך מהנבחרת זה הרבה יותר כיף לעבור את האולימפיאדה".
דיברת על פציעת כתף שחוזרת, על בעיות ברגליים. אנחנו לא נהיים הרי צעירים. אתה חש שהשיא שלך מאחוריך?
"אני מרגיש שהגוף שלי לאט לאט קורס. לא אגיד שלא. אני מנסה לעשות הכל כדי שהגוף יהיה ברמה טובה. אני עושה מלא התאוששות. אני עושה הכל כדי להיות הכי מקצועי שאפשר. כשהיתה לי לפני כמה חודשים פציעה ברגל, התאמנתי מעט מאוד באולם ועשיתי רק תרגיל אחד. הכאבים היו מאוד חזקים. גם עכשיו כואב לי אבל לא כמו אז".
הגוף לאט קורס, אבל מה אומר הראש? האם בראש שלך יושב לחץ כי כולם מצפים שתביא עוד מדליה או שדווקא רוגע כי כבר הבאת מדליה ועשית את שלך?
"הראש שלי אומר שאני צריך להמשיך לעשות מה שאני יודע. אם הייתי חושב שאני לא יכול להיות עדיין בטופ, לא הייתי ממשיך. אני מאמין שאני יכול לקחת עוד מדליה ואני עושה הכל בשביל זה. או שאתה הולך במאה אחוז או שאתה לא הולך בכלל. טוקיו נשארה מאחור מבחינתי. אני לא סוחב אותה איתי. אני מגיע לכל תחרות עם דף חדש. לא חושב על מה שעשיתי בטוקיו. אם אגיע לפריז עם המדליה מטוקיו וארגיש יותר משוחרר, זה לא יעשה לי טוב. אני מנסה ללכת באותה הדרך שעבדה לי לפני טוקיו".
אתה יכול להיות הספורטאי האולימפי הראשון מישראל שעושה שתי מדליות זהב, אבל אם אציע לך כעת לחתום על מדלית ארד בפריז, אתה לוקח?
"אם אתה בא אלי עכשיו עם מדליית ארד מפריז, אז אני לא לוקח. אבל אם אעשה שם את הכי טוב שלי וזה ייתן לי ארד, אני אהיה שמח. מראש אני לא חותם על זה. אבל כן, המטרה העיקרית היא מדליה ולא משנה הצבע. להגיד לפני התחרות שאני מוכן להסתפק בארד רק שתהיה לי עוד מדליה, זה לא אני. אני לא רוצה לחשוב עכשיו רק על הזהב, כי זה ילחיץ אותי. המטרה היא לעשות את הכי טוב שלי בתחרות בפריז ולזכות במדליה".
ה-7 באוקטובר עדיין מלווה אותך בכל יום.
"מצד אחד אנחנו מתאמנים כאן בוינגיייט בכל יום ואני גר בנתניה, כך שאזעקות לא חוויתי בכלל. מצד שני אני חושב הרבה על החיילים שלנו ועל מי שנרצח ונחטף וזה שובר לי את הלב. אני רוצה להביא שמחה לעם דרך הישגים. אני כל הזמן חושב איך אני יכול לשמח את העם שלנו".
זה לא מוסיף עליך לחץ כשיש מעמסה רגשית כזו גדולה על הכתפיים?
"אני חושב שזה נותן לי מוטיבציה. זה לא גורם לי להיות פחות טוב. בתחרות עצמה זה לא משפיע עלי. אני יודע להתנתק ולחשוב רק איך אני עושה את התרגיל יותר טוב. אם אהיה טוב בפריז, זה יעשה טוב לכולם".