עם תחילת המלחמה החליטו בהתאחדות לכדורגל "לנצל" את הפגרה הכפויה והחליטו שנבחרת הנוער תתאמן במתכונת של קבוצה במשך שלושה שבועות שלמים. השחקנים שהגיעו כל יום למתחם בשפיים הפכו את החיבור ביניהם לעיוור, הכל כהכנה לשלב העלית וההעפלה למוקדמות היורו. ההכנה של הנבחרת הוכיחה את עצמה, ובטורניר העלית החניכים של אופיר חיים סיימו במקום הראשון אחרי ניצחונות על ארמניה וגיאורגיה ותיקו מאופס מול קרואטיה, מה שהוביל אותם לשלב הבא בניסיון ההעפלה לאליפות אירופה. באוויר ריחפה אופטימיות.
כמה חודשים בלבד עברו, והנבחרת שקיבלה הגרלה נוחה, בלי אף נבחרת בכירה, עם יריבות כמו בוסניה, נורבגיה ומונטנגרו - קרסה לחלוטין. החניכים של חיים ניצחו את בוסניה אך הפסידו באופן מפתיע למונטנגרו ונורבגיה ומצאו עצמם פחות משנה אחרי הישג השיא במונדיאליטו מחוץ לאליפות אירופה. אם לא די בכך, באותו היום שהנבחרת הבינה רשמית שלא תהיה באליפות אירופה, גם הנבחרת הצעירה רשמה עוד הפסד, הפעם 2:0 לגרמניה, ורושמת טורניר בלהות מבחינתה, עם חמישה הפסדיים בחמישה משחקים.
אז איך קרה ששתי הנבחרות שרק בקיץ האחרון הטריפו מדינה שלמה עם הישגים אדירים, קרסו לחלוטין ולא יהיו חלק מהטורנירים המרכזיים הקרובים לגילים הצעירים? האם מדובר בשנתונים פחות מוצלחים, בטעויות מקצועיות או שמא בכלל מדובר על יהירות ועל מחשבה על האולימפיאדה שפגעה בהכנות?
כזכור רק בקיץ האחרון הצליחו אופיר חיים וגיא לוזון לרשום שניים מההישגים הגדולים ביותר של נבחרות ישראל בהיסטוריה, דבר שגם הוביל לסוג של מהפכה במחשבה בליגת העל, כשלא מעט מאמנים משתמשים בשחקנים צעירים ונותנים להם את הבמה המרכזית. "נכון שהמלחמה גם הוסיפה אבל אין ספק שההישגים של נבחרות הנוער והצעירה הביאו את המאמנים בליגה להבין שאפשר לסמוך על השחקנים הצעירים שלנו", מסביר גורם בנבחרות, "לא סתם אתה רואה אפילו בקבוצות הגדולות שחקנים כמו חלאילי ורוי רביבו הופכים לשחקנים מובילים בקבוצה".
בעקבות ההצלחות נוספו שחקנים צעירים ואלמוניים שהפכו להיות שמות מוכרים - דוגמת עדי יונה, אמיר גנאח, ענאן חלאילי, עיליי פיינגולד, דור תורג'מן, ליאור קאסה, אלעד מדמון ורבים נוספים. הנבחרות הצעירות הגיעו לקמפיין הנוכחי עם ים של ציפיות ותחושה, לפחות בקהל הרחב, שההעפלה לאליפויות הקרובות היא דבר של מה בכך. "הייתה תחושה שזהו, אנחנו כבר חלק מהמעצמות, והכל יבוא בקלות, ובדיעבד אולי היא חלחלה וזה פגע", קובע שחקן מוביל בנבחרות הצעירות, "פעם ראשונה שלא הגענו אנדרדוג מובהק, ופשוט כנראה לא ידענו להתמודד עם זה".
כשמסתכלים על סגל נבחרת הנוער, התדהמה אפילו גדולה יותר. שוער דוגמת אופק מליקה שכבר שיחק בבוגרים של הפועל רעננה ומוביל את קבוצת הנוער של מכבי פתח תקוה, נועם בן הרוש שנחשב לאחד משחקני ההגנה המובילים העונה בליגה, גיא דזנט שחקן הרכב במרבית העונה במכבי פתח תקוה, ניב יהושוע שחקן הרכב אצל המלאבסים, ליאור קאסה שחתם במכבי חיפה בחלון ההעברות האחרון, כארם זועבי שחקן רוטציה בהפועל ירושלים, לירן חזן שעלה לאחרונה לבוגרים במכבי פתח תקוה, אניס עיאש שחקן רוטציה בבני סכנין, וכן שחקנים דוגמת אבו פרחי שמשחק בכפר קאסם מהלאומית וירין לוי ועומר דהן שמתאמנים באופן קבוע עם הבוגרים של מכבי חיפה. "מעולם לא הייתה נבחרת כל כך מנוסה בנוער של ישראל", קובע גורם בהתאחדות, "סגל שלם שרובו משחק באופן קבוע בליגת העל לבוגרים זה משהו מטורף ובגלל זה הכישלון גדול יותר".
גם בנבחרת הצעירה הכישלון אדיר. בסגל נכללים שחקנים דוגמת מדמון ויונה, שהפכו לשחקנים הלוהטים של הליגה, וכן שחקנים אחרים שנחשבים למובילים בליגת העל. במקרה של הצעירה, בניגוד לנבחרת הנוער, אפשר להגיד שההצלחה הגדולה שהביאה לההעפלה למשחקים האולימפיים שייערכו בקיץ אולי פגעה בקמפיין הנוכחי. בקרב השחקנים ובעיקר בהתאחדות סבורים שהראש של הנבחרת הצעירה כבר באולימפיאדה, והדבר פגע משמעותית בהכנות ובקמפיין הנוכחי. "אפשר להגיד שהשנתון הזה פחות מוכשר אבל זה יהיה ניסיון להקל על עצמנו", קובע אותו גורם בהתאחדות, "בסוף יש פה דור זהב שלא הצליח להביא את עצמו אפילו במשחק אחד בקמפיין הנוכחי".
מלבד הסיבות הפיקנטריות מסביב, לכולם ברור שיש גם חלק מקצועי בלתי מבוטל. אחד הדברים היה ללא ספק המעבר של נבחרת ישראל מול מונטנגרו למערך של שלושה בלמים תוך כדי משחק, מערך שחיים לא נוהג להציב, וגרם למונטנגרו להשתלט על המשחק ולתקוף ביתר שאת ולבסוף לכבוש שער ניצחון. גם בנבחרת הצעירה היו לא מעט ביקורות ובשורה התחתונה נראה שישראל חזרה אל הקרקע אבל בצורה הכי כואבת שיש. "עכשיו זו צומת דרכים", קובע שחקן שהיה חלק מהקמפיין המפואר של הנבחרת הצעירה, "אם נעשה פעם בהרבה שנים הישג אז שום דבר לא יתקדם. אבל אם נבין שצריך פשוט להיות כל פעם בטורנירים הגדולים ונפעל רק לטובת זה מבלי להסתנוור מהישג אחד בודד, רק אז באמת נדע שעשינו שינוי".