בסיום המשחק אמש (רביעי, 1:1 נגד שוויץ) לא מעט אנשים ברשתות ניסו להבין את פשר ה"בן זונה" שצעק שון וייסמן לאחר שער השוויון של נבחרת ישראל בדקה ה-88. גם בריאיון שאחרי החלוץ ניסה להסביר ולא כל כך יצא לו, אבל זה בסדר, הוא פרק מתח, עצבים וחרדות של מדינה שלמה. לא צריך לנתח יותר מדי רגע ספציפי שרומם לכולם את הרוח, פשוט מקבלים את ההתפרקות באהבה. זה קורה לכולנו לא מעט בימים אלה.
היינו זקוקים לרגע הזה והוא מגיע לנו. לא רק לחובבי הכדורגל הישראלי שבעי האכזבות, אלא לכל העם והרוח. נבחרת שמארחת מחוץ לבית, שהקפטן שלה אלי דסה מציג במסע"ת נעל של ילד חטוף, שהשחקנים שלה עולים לאימון על רגל אחת. נבחרת שלמשחק שלה מוטסים ילדים שאיבדו בני משפחה וחברים, אפילו פצוע אחד מהמסיבה ברעים. הרגעים האלה הם הרבה מעבר למשחק כדורגל ושער השוויון של שון וייסמן נתן את טיפת הכוח והאנרגיות שהיינו צריכים.
יותר מדי שנים נבחרת ישראל היא סיפור לא פשוט לעיכול עבור חובבי הכדורגל. זו נבחרת שהפכה לאורך זמן ממושך קרקע לאינטריגות, תככים, משחקי סוכנים והרבה מאוד רעשים שלא עושים חשק. ה-7 באוקטובר שם את הכול בצד, פתאום זו באמת נבחרת של כולם, נבחרת של העם. הדגל וההמנון מקבלים ממד כל כך משמעותי וגרמו אפילו ליוסי בניון לבכות אתמול - נאחל לו שאחרי המשחק נגד אנדורה ביום שלישי הוא ימיר את דמעות הכאב לכאלה של התרגשות ושמחה בעקבות העפלה ליורו.
הרבה אנשים הרימו גבה לאור ההרכב של בניון וחזן. ביקרו, חשבו שהוא צעיר ומהפכני מדי, אך לא משנה מה הייתה התוצאה, המשחק נגד רומניה הרבה יותר חשוב וההחלטות מובנות. ותוך כדי התיקו הזה מבינים שענאן חלאילי זה הכי טוב שיש באגף ימין כרגע, שדור תורג'מן מתפתח להיות שחקן משמעותי גם בנבחרת הבוגרת ושאפילו על רז שלמה אפשר לסמוך. המחצית השנייה יצרה תחושת פספוס: המשקוף של חלאילי, הפנדל שכולם הרגישו שהגיע, התחושה שאם היו עוד כמה דקות היה מגיע גם המהפך. סיטואציה שלא כל כך ציפינו לה לפני המשחק.
אז החצי הראשון היה פחות טוב והשני מעל הציפיות. גם בהרכב ראשון לא היו שום פנטזיות לניצחון על שוויץ, הפערים ידועים, אבל זאת נקודה מוראלית לקראת רומניה. זו נקודה שסיבכה גם את שוויץ בנוגע למקום הראשון בבית, כזו שכנראה תחייב אותה להוציא נקודה נגד רומניה במחזור הסיום כדי להבטיח את המקום הראשון בבית (בהתאם לתוצאות במחזור הקרוב).
ואנחנו? אנחנו רוצים (וחייבים) לנצח את רומניה ביום שבת ולהמשיך לאנדורה בתקווה ששוויץ תעשה עבורנו את העבודה בבוקרשט ביום שלישי. אם ננצח את רומניה, גם הקונספירציות על המשחק שוויץ-רומניה והפנטזיות של המוסדות האירופאיים לא לראות אותנו ביורו יעלו על הפרק, אבל לאט-לאט. קודם צריך לנצח קודם את רומניה וזה לא יהיה פשוט.
מצד אחד, היינו טובים יותר מהרומנים בתיקו בחוץ אך מדובר פה במשחק שונה לגמרי. זה לא משחק ביתי עם 30 אלף בבלומפילד או בסמי עופר, הרומנים לא באותו הלחץ שהיו במשחק הבית נגדנו - תיקו יספיק להם וזו סיטואציה לא נוחה עבורנו. ישראל טובה בקאמבקים תוך כדי משחק, במשחקים כמו נגד רומניה ושוויץ זה הספיק לתיקו, אבל במוצ"ש תסריט כזה של חלוקת נקודות, יהווה סוף לסיפור. לכן היא חייבת קודם כל לדעת לא לספוג, לא להתלהב יתר על המידה ולחכות לזמן הנכון להרוג את המשחק. אופי יש לנבחרת הזאת, עוד קצת טירוף וקור רוח ואפשר לעשות את זה.