ביום שני פורסמה מטעם משרד התרבות והספורט ההודעה הבאה: "שר התרבות והספורט מיקי זוהר פועל להחזרת ליגות הספורט לפעילות - במתכונת ללא קהל כמו בימי הקורונה". צריך לומר מיד לא ולעצור את הרעיון הזה. לא! פעם אחת לא ועוד פעם ועוד 1,400 פעם לא, ואשר גם להוסיף עוד פעם 200 לחטופים. לא. בשום פנים ואופן לא.
כרגע היום עוד לא נראה באופק אבל צריך לחשוב על היום שאחרי, על החיים בישראל ועל שיקום המערכות וגם על התפקיד של הכדורגל בו. כרגע זה לא נראה ככה אבל זהו תפקיד חשוב למדי, ובראש וראשונה המשחק הראשון אחרי המלחמה.
לפני כל משחק יוקראו שמות הנופלים והנרצחים, שמות החברים ליציע, לאהבה לקבוצה ולשותפות שנוצרה מכורח זה.
שמות של אנשים שישבו לצדכם ברגעים הגדולים של הקבוצה, וגם במשברים, ושרו אתכם, ושמחו והתעצבנו ועכשיו המושב שלהם ריק. מועדון כדורגל הוא קהיליה וקהיליות האלו ספגו מכה קשה. הבכי המשותף שיעלה מהיציע הוא ההצדקה לקיום המועדונים, ומיד אחריו המשחק והעידוד יסמנו חזרה קולקטיבית לחיים. הטקסים האלו יהיו מהרגעים החשובים בתלודות המועדונים.
אחרי מלחמת יום כיפור נערכה בקיבוץ בית השיטה הלוויה ל-11 בני הקיבוץ שנפלו בקרבות, והרגע הנורא הפך לחלק מהזהות הלאומית. ועכשיו תארו לעצמכם את המשחק הראשון של הפועל תל אביב הקבוצה שאיבדה מספר מחריד של אוהדי בשל דפוסי האהדה בקיבוצים בעוטף עזה. הכאב והבכי, אם נותרו דמעות, שיעלה מהיציעים ישטוף את הארץ מקצה לקצה, ויהיה בעל משמעות לאוהדים, למשפחות, לישובים ולאומה כולה.
לעומת זאת, רגע כזה באצטדיון ריק יהיה חסר משמעות. מחווה ריקה כמו דקות הדומיה המאולצות שמתפוגגות מבלי להותיר רושם. ריקנות בחסות ממשלת ישראל. גם אם יש אילוצים כלכלים אסור למכור את התפקיד החשוב של מועדוני הכדורגל אחרי השבר הגדול. על האוהדים וראשי המועדונים להתנגד להצעה הזו בכל תוקף.
אוהדי הכדורגל הישראלים התאכזבו, בצדק, מאי התמיכה של מועדוני כדורגל והתאחדויות בעלם בישראל אחרי אסון השביעי לאוקטובר. אבל הם צריכים לזכור שמדובר בגופים מסחרים בין לאומים, עם עשרות ומילוני אוהדים, שמספר קטן של אוהדים בישראל אינם חלק משמעותי מהזהות שלהם. אלו המספרים הקרים והתוצאות בהתאם.
אין צורך להסביר - המועדונים הישראלים חייבים את קיומם לאוהדים בישראל. לקהילה, לערים, ולחברה הישראלית. לכן, כל מי שהשקיע אנרגיה, מאמץ ותסכול בגופים בין לאומים, חייב להשקיע פי 1,000 מאמץ שלא יהיו משחקים ללא קהל בישראל. זו תהיה בגידה בתפקיד מועדוני הכדורגל. ההשוואה לימי הקורונה היא שקרית, אז זה היה הרע במיעוטו - היום זו האופציה הרעה ביותר.
לכן - לא לקיום משחקים ללא קהל. 1,400 פעם לא.