יוסי אבוקסיס כבר למעלה מ-40 שנה בכדורגל, כילד, כשחקן מקצוען וכמאמן. אחרי עונה הפכפכה עם בית"ר ירושלים, שהחלה בצעד קטן מהקפאת הליכים והסתיימה עם זכייה בגביע, הוא מסיים עכשיו עוד קיץ משוגע. הפעם זו מיני מהפכה בסגל, מינוס 4 נקודות ורף ציפיות שרק הולך ועולה.
לדור הצעיר שלא מכיר את אבוקסיס, נעשה סדר. הוא נשוי כבר 24 שנים לשמרית, להם שלוש בנות בגילאי 23, 19 ו-11. הם שבעה אחים במשפחה, שישה בנים ובת, הוא הקטן ביותר מבין הבנים במשפחה, אך גדול יותר מהאחות.
איך הגעת לכדורגל?
"גדלתי בגבול יפו-בת ים. בגיל 9 עברתי ליד המגרש של הפועל תל אביב, ראיתי ילדים מתאמנים, הלכתי וביקשתי להיבחן. אחרי 5 דקות אמרו לי שהתקבלתי וככה התחלתי לשחק. בהתחלה הייתי פליימייקר מקדימה, 10 כמו שאומרים. עם השנים שהבינו שאני יותר איטי והורידו אותי לקישור האחורי".
חלמת אז על קריירה כזו?
" חלמתי כל הזמן. באותן שנים גם הייתי מסתכל על שחקנים כמו אלי כהן 'קוקוס', משה סיני... אתה מכוון למקומות האלה, זה דוחף אותך".
אתה במקצוע משוגע, לא בא לך לפעמים משהו רגוע יותר?
"האמת שלא, אני אוהב את זה וזה הדבר שאני הכי טוב בו. לא היו רגעי שבר בדרך, אין מאמן שיש לו רק הצלחות. לאורך כל השנים עוברים דברים, ברוך השם ברוב השנים היה לי טוב, אבל גם בתקופות פחות טובות מקבלים את זה כאתגר. אני מבין מאמנים שפרשו בדרך, זה לא פשוט, זה מקצוע לחוץ עם הרבה עצבים, אבל אני אוהב את זה".
יש סיכוי שתקבל יותר צהובים כמאמן מאשר כשחקן?
"כן כן, יש מצב כזה. אבל גם השופטים צריכים להיות יותר חכמים, לא להתעסק עם מאמנים על כל דבר קטן, להבין שאנחנו אמוציונליים ומנהלים משחק. יש כאלה שלוקחים את זה יותר מדי רחוק".
ב"סערה בממלכה" עם גיא לוזון הוא התייחס לקטע שהיה לכם בהפועל תל אביב: אחרי שכולם ידעו שהוא זה שהחליט שלא תהיה בקבוצה, הוא סיפר שאת ההחלטה שלא תהיה בסגל קיבל מוני הראל שלא רצה לעמוד בחוזה שלך, והוא היה צריך לעמוד בפרונט ולקחת אחריות.
"כן, גיא גם אמר את זה לאנשים לאורך השנים, שהם השפיעו עליו כבעלים שאני אפרוש. אני מאמין לזה, אם מישהו אומר דבר כזה, זה גם יפה להודות בזה אחרי הרבה שנים. מוני הראל? לא רוצה להיכנס לזה, עברו שנים וזה מאחוריי".
מה אחה חושב על הנבחרת?
"הם משחקים יפה, עושים דברים יפים, יש סיכויים גדולים לעשות את זה ולהגיע לטורניר גדול. צריך להחמיא, יש נבחרת טובה, ביכולת היא השנייה בטיבה בבית אחרי שוויץ ומגיע לנו לעלות. משחקים יפה, עם אנרגיה, אני מפרגן מאוד לאלון ויוסי, הם עושים עבודה טובה".
למה תמיד יש שליליות סביב הנבחרת?
"כי אנחנו מדינה שכל מישהו שיש לו אינטרס, מושך לכיוון הזה ולכיוון ההוא במקום שמדינה שלמה תהיה מאחורי הנבחרת. תמיד שחקנים וסוכנים שלא נמצאים בתכנית או משהו כזה, מושכים לכיוון אחר בגלל אינטרס וזה מייצר את האנרגיות האלה".
בוא נחזר לבית"ר. אם לא הניצחון באשדוד אתה היום עדיין עם מינוס 3 או 4 ולא בטוח שמתראיין.
"כי הכל טירוף כאן. בסך הכול שיחקנו שני משחקים, בהפסד להפועל חיפה שיחקנו יותר טוב מבניצחון באשדוד, אבל סבלנו מחוסר מזל. הגענו חסרים, בלי החלוצים הבכירים, פריידיי היה פצוע ומיירון עוד לא סגר. נגד אשדוד בחלק הראשון של המשחק אפשר היה לראות את הפוטנציאל, אנחנו הולכים לריצה ארוכה ובריצה הזו אני מקווה שנהיה קבוצה מספיק טובה".
המינוס 4 כל הזמן ליווה אתכם, גם באשדוד.
" לא נעים להתמודד עם זה, עונש קשה מאוד, לא מידתי ולא מגיע לקבוצת כדורגל, בטח ובטח שלא היינו אחראיים. אחרי גמר הגביע בטעות אמרתי שאנחנו צריכים לקבל עונש כי לא חשבתי שלא אנחנו אחראיים על האירוע הזה. הורדת 4 נקודות ליגה זה משהו מאוד קשה שליווה את השחקנים, זה בראש תמיד".
יש תחושה שהפחתת הנקודות רק תגביר את האלימות ולא להיפך.
"אני חושב שהורדת נקודות זה העונש הכי גרוע בעולם. צריך לשלוף בעייתיים מהיציע, להעניש כלכלית ובמאסר, אחרת אוהדים יתעצבנו על מה שיעשו לקבוצות שלהם וזה יחמיר את האווירה. זה הפתרון הכי גרוע שאפשר היה לבחור. קבוצות משלמות מיליונים על אבטחה ושיטור, בירושלים זה עוד יותר יקר. צריך למצוא עונש אחר וגם להחזיר לבית"ר את הנקודות, זה לא עונש מידתי".
צירפתם לאחרונה לא מעט שחקנים רכש, כמה זמן ייקח לחבר את זה?
"צריך זמן. עבדנו בפגרה הקצרה ונמשיך לעבוד. מנסים לחבר, להכניס לכושר, לגבש חברתית, זה לא הוקוס פוקוס. אני שמח שמיירון ג'ורג' כבש פעמיים במשחק הראשון אבל זה לוקח זמן, חלק לא היו במסגרות".
בדרך כלל אתה בוחן כל זר בפינצטה, אבל עכשיו אתה בוחן ניגרי אלמוני כי אין לך הרבה ברירות, אתה לקראת סוף חלון.
"הוא כבר היה כאן בארץ, אז אמרתי 'נראה אותו'. הוא נבחן אצלי בבני יהודה לפני 3 או 4 שנים וזכרתי את המהירות האדירה שלו. נראה אותו עוד יומיים ונקבל החלטה, גם אם נחליט לצרף אותו הוא יהיה הזר השישי".
מה עם טרזייה תומא, אתה עדיין לוקח בחשבון שיישאר?
"אני מתומא ירדתי, נתתי לו את כל ההזדמנויות בעולם. למרות ההגעה באיחור, שילבתי אותו נגד פאוק ועוד פעם הוא ביקש לעזוב. אני לא יכול לנהל את בית"ר לפי הקריזות של שחקן מסויים, מי שלא רוצה להיות פה אני לא משאיר בכוח, שחקנים מתוסכלים לא בריאים לקבוצה. הוא לא יישאר, ימצאו לזה פתרון".
נראה שהשנה שלישיית הקישור תהיה הדומיננטית
"יש לנו חלק קדמי טוב, אבל רצינו יותר עומק בקישור. אנחנו צריכים לדעת ללמוד מהטעויות של השנה שעברה, שהיה חסר לנו עומק בשלבי ההכרעה על כרטיס לפלייאוף העליון. סורו נכנס לעניינים, הוא עלה במסת השריר באירופה אבל הוא צריך זמן. הוא לא עשה מחנה אימונים, לא התאמן עם קבוצה, מתאמן פחות משבוע, הוא שיחק אתמול 30 דקות במשחק אימון נגד הנוער והיה בסדר אבל זה לא אותם קצבים. בסבלנות נכניס אותו לעניינים".
בבני יהודה סורו היה אלמוני שצמח מכלום, בבית"ר הוא מסומן ככוכב, ההחתמה הכי נוצצת. אתה חושש מזה?
"סורו אמור להיות שחקן יותר טוב מאשר זה שעזב. הוא היה בסלטיק, פורטוגל, אני מצפה ממנו להרבה, זה לא סוד. אנחנו מכירים אותו, אבל הוא לא היה פה הרבה זמן אז נמתין קצת. בכל מקרה אנחנו מצפים שהוא ישדרג אותנו משמעותית בקישור".
אתה וברק אברמוב חברים, אבל אנשים לא מכירים את הצדדים של העבודה - הרבה פעמים מתווכחים, עצבים, פיצוצים. שניכם דעתניים מאוד.
"אנחנו חברים טובים, ברוב המקרים אנחנו מסכימים על שחקנים ודברים שקשורים בכדורגל, אבל בסוף זה מקום עבודה ויש אי הסכמות. לפעמים זה יותר קשה כשזה בתוך החברות, אבל אנחנו יודעים להפריד - לדבר, להתווכח, להתעצבן, אבל בסוף חוזרים להיות חברים. מפרידים כדורגל מהחברות, זה מועדון שחשוב לכך כל הרבה אנשים וצריך אחריות, לפעמים זה טוב שלא מסכימים".
בנית סגל בקיץ וכבר בספטמבר גוטליב רוצה ללכת, קאניוק בהפועל רמת גן ומוזי מחפש קבוצה
"צירפנו שחקנים לסגל, אבל שחקנים רוצים לשחק ומעדיפים ללכת ואני לא יכול למנוע את זה, זו זכותם. גוטליב נפצע, הוא יעשה היום בדיקה ואחרי זה נהיה יותר חכמים. הוא דיבר איתי, אמר שהוא רוצה יותר לשחק ומעמד יותר טוב ואז הוא נפצע, אז נראה מה יהיה. בלם ישראלי במקומו אין לי, אולי היה אפשר להביא בלם זר, אבל אחרי שהוא נפצע הוא כנראה יישאר. אדי רוצה מעמד אחר, אני לא רוצה שחקנים עצובים בקבוצה אלא כאלה שישמחו, נמתין עוד קצת לראות מה יקרה".
תסביר את ההתקדמות של אופיר קריאף. מאז מסוף העונה שעברה אתה מקבל ממנו יציבות שאפשר "לצאת איתה למלחמה".
"נכון , מהפלייאוף התחתון הוא משחק טוב יותר, יציב ועושה מה שאני מצפה ממנו. הוא נותן הכול למען הקבוצה וחשוב מאוד שהוא פתח את העונה טוב גם כבלם וגם כקשר. הוא חשוב מאוד לבית"ר".
בוא נחזור לגמר הגביע, לספרינט של ה-50 מטר?
"זו הייתה התפרקות של שנה שלמה. לא חשבתי על זה לפני זה, רצתי מהשיגעון ולא יכולתי לעצור. הייתה שמחה מטורפת וזה מוציא ממך את זה. יש טירוף גדול סביב הקבוצה והמועדון, רואים את זה עם שיא מנויים ובשני המשחקים הראשונים. הקהל בטירוף לבוא איתנו לכל מגרש, כשלא מנצחים אני מאוכזב בשבילם יותר מאשר עבורי ועבור השחקנים. מדברים על כמות אדירה שתגיע נגד חדרה ביום שני וזה הסיפור. בשנה מאז שברק הגיע יש טירוף, הקהל מאחורינו וזו אחריות ודחיפה עצומה. כמו בשנות ה-90, שהקהל היה דוחף ובשיגעון - היום הקהל עוד יותר גדול והרבה יותר תומך".
תעשה לנו סדר לגבי דנילו אספרייה. במועדון אומרים שהוא בדק אפשרות לחזור, השחקן אומר שזה לא נכון והוא נשאר בבולגריה
"העבירו לנו מסר שהוא רוצה לבדוק אם יש אפשרות לחזור כי קשה לו שם ויש לו בעיות, אבל זה לא על הפרק כרגע אז מיותר לדבר על זה".
הסגל נבנה מאוחר ולא היה מוכן לאירופה, ספגתם ביקורות מוצדקות
"אני יותר מאוכזב אפילו מהאוהדים, אבל לא מבינים שזה לא תלוי בנו. ניקולאסקו היה פה ולא פה, דנילו לא רצה להיות, תומא עם המשחקים שלו, ככה אפשר להתחיל הכנה? גם אני רציתי סגל מלא והיינו מעדיפים שלפחות לאירופה אותו סגל יישאר ולרענן בעוד 2-3 שחקנים, אבל זה לא היה תלוי בנו. השחקנים האלה היו באמצע, וגם כשהלכו, קשה להביא שחקנים אחרים במקומם. התקופה הכי קשה זה הקיץ שצריך להביא שחקנים, סוכנים מנסים לדחוף לך כל מיני שחקנים, לא הרבה חופשיים טובים מסתובבים בשוק, הטובים לא חופשיים... צריך לברור ולחכות קצת כדי להביא טובים".
אהבת להביא שחקנים להתרשמות לאורך הקריירה, צריך לחזור לזה?
"היום גם להתרשמות הרבה לא מוכנים להגיע, אני רוצה אבל הרבה לא מעוניינים. אני תמיד אעדיף לראות שחקן מתאמן אצלי קודם"
לפני שתענה לי שב"כדורגל לא יודעים מה יהיה מחר", היית רוצה לעשות משהו אחר בבית"ר ולהישאר הרבה שנים?
"אני תמיד ארצה להישאר שנים, אבל בית"ר זה לא עוד מועדון, יש הרבה לחץ והכול נזיל על פי תקופות. אני רוצה להמשיך כמה שיותר ביחד, בסך הכל אני נהנה מאוד, הייתי צריך את החזרה הזאת. יש לי חבר טוב שמבין כדורגל, הוא אומר לי שקבוצות קטנות שרוצות להגיע לגמר גביע צריכות להצליח בגביע, אבל בבית"ר ירושלים כל משחק הוא כמו גמר גביע. מכל ניצחון הכי קטן בליגה יש השמחה היא כמו גמר גביע - האוהדים, התקשורת, הכל, זה מסביר את הטירוף סביב המועדון, הכל קיצוני וזה מוציא ממך אמוציות משוגעות. אני זה שצריך להוריד לקרקע אחרי החגיגות והשמחה אחרי כל ניצחון בליגה".