1. מהשריקה לפתיחת המשחק ניסיתי (ועוד רבים אחרים) למצוא את אוסקר גלוך על המגרש. על פי ההרכב הרשמי שקיבלנו בתא העיתונות באיצטדיון נציונאל ארנה לפני המשחק, אוסקר גלוך הופיע בהרכב. אבל עם השריקה, גלוך לא היה במשחק. במחצית חשבתי לבקש מהשוטרים הרומנים עזרה בחיפושים אחרי הכדורגלן הצעיר, אבל הם היו עסוקים בהרגעת האוהדים הרומנים.
גם בפתיחת המחצית השנייה גלוך לא נראה על המגרש. יוסי בניון ישב ממש קרוב, חשבתי לפנות אליו בנסיון שהוא יפתור לי את התעלומה - איפה אוסקר גלוך? אבל באותן דקות בניון נראה מתוח ומוטרד. הוא היה מרוכז במשחק והחלטתי שכדאי להמתין לסיום המשחק עם השאלה אודות היעלמותו של גלוך. אבל אז הגיעה התשובה בדקה ה-53 של המשחק. גלוך הגיע למשחק. מה זה הגיע, הגיע כמו גדול. הוא כבש שער משום מקום (מבחינתו - לא מבחינת הנבחרת). ושוב הוא קצת נעלם, ובדקה ה-76 שוב חזר בגדול. הפריצה המדהימה מחצי מגרש הייתה חייבת לפגוש את הרשת. זה היה חייב להיות עבורו, ועבור הנבחרת, סיום של ערב נפלא. הקורה הצילה את רומניה, אבל היא גם הוכיחה שצומח לנו כאן כישרון אדיר.
באותם רגעים אמרתי לעצמי: מה הוא חושב לעצמו הילד אוסקר גלוך, מה הוא ליאונל מסי? הוא חושב שהוא יכול לטייל על המגרש כל המשחק כאילו שהוא בטיילת, להיעלם מהראדר של הרומנים שלא השגיחו עליו בכלל, וככה להתעורר ברגע אחד, מתי שבא לו, ולהראות לנו מה הוא יש לו ברגליים? למה לא לשחק ככה 90 דקות?רגעי הקסם האלה של גלוך, הם בדיוק מה שהנבחרת שלנו הייתה צריכה. גלוך העניק לנו שער ניצחון מול בלארוס, אתמול הוא השאיר אותנו בקמפיין, ומי יודע, אולי עם עוד כמה מהלכי קסם, הוא יביא אותנו ליורו. הרבה מאמנים היו מוציאים את גלוך במחצית. כמו נגד בלארוס, כך גם נגד רומניה. גלוך הוכיח שהוא לא צריך לגעת בכדור 90 דקות, הוא לא צריך לשרוף שטחים בלי הפסקה, הוא יכול לשמור כוחות לרגעי קסם כאלה. מה זה יכול, הוא חייב.
2. מנור סולומון מרגיש היטב מה זה להיות שחקן פרמיירליג. שחקנה של טוטנהאם נאלץ להתמודד עם שמירה צמודה, עם הרבה אגרסיביות ועבירות שעם הרבה מזל השאירו אותו בריא ושלם למשחק מול בלארוס בבלומפילד ביום שלישי. גם תחת שמירה כפולה של הרומנים הצליח סולומון להוציא את הרומנים משלוותם וגרם להם לעצור אותו רק בעבירות עם כניסות חזקות לרגליים. המהירות שלו, הטכניקה המדהימה ויכולת הכדרור הנדירה שלו על שטחים קטנים, גרמו לרומנים לסחרחורת. היו דקות שסולומון וגלוך עשו בית ספר (ביחד ולחוד) ברחבת ה-16 של הרומנים. האיכויות של השניים האלה מרחיקים מהנבחרת את הדימוי של נבחרת אפורה.
אלון חזן אמר כי העובדה שלמדו להכיר היטב את סולומון באירופה, גורמת לנבחרת בעיה שצריך להתייחס אליה, ובמקביל היא גם מייצרת הזדמנויות לגלוך ואחרים. וזה בדיוק מה שהיה בבוקרשט אתמול.
הרבה צמדים גדולים היו לנו בנבחרות ישראל ולא הגענו לשום מקום. סולומון וגלוך מביאים את הצבע והברק לנבחרת, ועליהם מוטלת המשימה לקחת אותנו ליורו. ויש לנו סיבה טובה להאמין שהפעם זה יקרה.
3. בסיום המשחק המתינו מאות אוהדים רומנים סביב האוטובוס של השחקנים והחלו לקלל את שחקני הנבחרת. השחקנים עלו לאוטובוס תחת אבטחה כבדה של המשטרה. כמה דקות מאוחר יותר התקבלו שחקני הנבחרת שלנו בשירה ובמחיאות כפיים בכניסה למלון מריוט. עשרות אוהדים הגיעו למלון ועודדו את השחקנים. אלו לא תמונות שהורגלנו לראות. בכלל לא. באותן דקות כבר הגיע עידכון מההתאחדות כי בלומפילד יהיה מלא מול בלארוס.
מי היה מאמין שהאוהדים יחטפו את הכרטיסים למשחק נגד נבחרת בלארוס? האמת, אף אחד. וזו נבחרת שאמרו עליה שהיא אפורה, משעממת, נטולת כוכבים, לא ממש מעניינת ומלאה בבעיות וסכסוכים פנימיים. במציאות הקהל מתחבר לנבחרת, נותן בה אמון, והוא, כך נדמה, מרוצה מאוד מהעובדה שיש בנבחרת הרבה שחקנים צעירים. אין ספק שסולומון וגלוך גורמים לאוהדים להתנפל על "לאן", אבל לא רק. משהו טוב קורה לכדורגל הישראלי לאחרונה, והנבחרת הלאומית החליטה להיות חלק ממנו.
4. אלון חזן היה מרוצה מהנקודה אבל הרגיש פספוס גדול ( מי לא), יוסי בניון אולי היה קונה תיקו לפני המשחק, אבל בסיומו הוא נראה כמו אחד שהנבחרת שלו הפסידה. בניון נראה מאוכזב מאוד. למרות שבסיום המשחק הוא התחבק עם אנשיו בצוות המקצועי, אבל הוא היה ממש מתוסכל מהעובדה שהייתה כאן הזדמנות לנצח ולרשום לא רק הישג גדול אלא גם מקדמה אדירה בבית עם עלייה למקום השני. כאשר בניון נשאל למה הוא לא מתראיין, הוא השיב: "אני לא צריך לדבר, אני גם לא אוהב לדבר. אני צריך לעבוד".
אבל בארוחת הערב במלון אחרי המשחק בניון חזר לחייך. הרבה לחץ ירד ממנו. חזן הגיע למסיבת העיתונאים מחויך מאוד, ושוב הוא התבדח עם העיתונאים הרומנים ששאלו אותו שאלות בלי הפסקה. המאמן אמר שנבחרת ישראל הציגה את אחד המשחקים הכי טובים שלה מאז שהוא החל לאמן. אפשר לומר בוודאות כי זה היה אחד המשחקים הכי מבריקים שהיו לנבחרת במסגרת רשמית. ועוד במשחק חוץ מול נבחרת רומניה. אולי לא נבחרת גדולה, אבל עדיין עם עבר עשיר ולא מעט כוכבים. זו נבחרת שחזרה בקמפיין הזה מפיגור של שני שערים מול שוויץ. וישראל הייתה עדיפה עליה בכמה דרגות וצריכה הייתה לסיים את המשחק עם ניצחון גדול. מספר המצבים שהנבחרת הגיעה אליהם, היה נדיר בכל קנה מידה. וזה קרה, חובה לציין, עם לא מעט שחקנים צעירים.
רביבו, גלוך, תורג'מן, מלקין, ואחרים, הופכים לאט אבל בטוח לשחקנים חשובים בנבחרת. גם סולומון שנחשב כבר לשחקן ותיק בנבחרת, עדיין צעיר, וכך גם ליאל עבדה. אלון חזן אמר במסיבת העיתונאים כי הנבחרת נמצאת בתהליך. האמת, עשרות שנים הנבחרת נמצאת בתהליך, בכל פעם התהליך משתנה. נקווה שהפעם במקביל לתהליך, יהיו גם תוצאות. העלייה ליורו מעולם לא הייתה קרובה כל כך. ואז אפשר יהיה להיות מרוצים פעמיים - גם ביצענו תהליך וגם עשינו היסטוריה. הדרך מבוקרשט לתל אביב היום, מעולם לא הייתה קצרה כל כך.