אברם גרנט אמר פעם שהמשחק המושלם הוא זה שמסתיים ב-0:0, ונהוג לומר ש"על טעם וריח אסור להתווכח". מושלם זה למאמנים, לצופים זה עונש. ה-0:0 אתמול, למרות שהתחיל מבחינת מכבי חיפה בצורה מרשימה, ונגמר ב"טוב שנגמר ככה", הסתיים ללא אירועים מיוחדים וגרם לאנשים עמלי יום, שחיכו כל הערב למשחק המאוחר הזה, לנקר בישיבה. היחיד שבלט היה השופט דוידה מאסה שנתן אפס ריסקפט לחיפה, בבחינת "אין לי מושג מי זה יענקל'ה שחר". השוערים לא נזקקו לשום פעולה יוצאת דופן והמשחק הזה נגמר בדיוק כמו שהשווייצרים רצו: אצלם בבית.
אי אפשר להגיד "איפה טעינו". חיפה עלתה בעונה שעברה לליגת האלופות על הקשקש. היא חזרה מ-2:1 במחצית בסמי עופר ל-2:3 על הכוכב האדום בלגרד ומ-2:0 במרקאנה ל-2:2. הפערים מהדרג הזה באירופה לא השתנו בהרבה. חיפה הייתה טובה יותר בחצי השעה הראשונה מיאנג בויז והתעייפה לקראת המחצית, ובמחצית עשה רפאל ויקי את ההתאמות, ראה שכולם הסתגלו לחום, ללחות, להר הגעש בסמי עופר, לעלי מוחמד - ומפה יאנג בויז הראתה שיש ממה לחשוש ממנה בגומלין.
יאנג בויז ומכבי חיפה הן קבוצות דרג רביעי בצ'מפיונס. הן לא אמורות לקחת יותר מ-3 נקודות בשלב הבתים, לא ביקרה פה אתמול גלאטסראיי, ולכן ההלם מהיריבה יותר גדול. חיפה לא כבשה בפעם השנייה העונה ושוב התברר שמה שטוב לכדורגל הישראלי, רחוק שנות אור מתחתית הטופ של הכדורגל האירופי.
ובכל זאת, הייתה טעות אחת במשחק של חיפה וזו ההחלטה לשים בהרכב את פרנדזי פיירו ולא את דין דוד. פיירו כבש 5 שערים בשלושת סיבוב המוקדמות הראשונים ו-5 בעונה שעברה בכל השלבים. 10 שערים, בהם שלושה צמדים. לכאורה, מי לא עולה עם פיירו למשחק כזה? ובכל זאת, גם אם מדובר בהרכב מנצח, צריך לדעת לעשות את ההתאמות לסגנון המשחק. פיירו הוא חלוץ רחבה חזק, ששומר על כדור, וטוב מאוד כשהקבוצה שולטת באופן מוחלט במשחק, לא כאשר הקבוצה עושה מעברים מהירים.
ברמות האלה, הסיכוי שחיפה תשלוט באופן מוחלט במשחק (ולא, ה-58 אחוזי אחזקה בכדור קצת מרמים), הוא כמעט אפסי. יש לה יותר סיכוי במשחק לצאת למעברים מהירים מאשר להסתובב סביב הרחבה בסבלנות. המץ'-אפ של פיירו מול עלי קמארה היה בעייתי ללא קשר לכך שפיירו מצא את עצמו נשלח בכמה פעמים - וברוב הפעמים נלכד בנבדל - למאוצים שאין לו את הכישורים להם. דווקא במקומות שבו חיפה הייתה צריכה חלוץ מטרה שנע לעומק במהירות וחומק מההגנה, היא השתמשה בחלוץ גדל המימדים שלה. זה היה חסר סיכוי, ולפיכך גם חסר מחץ.
וחבל, דיא סבע מצא את עצמו בתפקיד המסיים ולא בתפקיד המייצר - מסירות העומק החדות שלו הן קטלניות - ובזה הוא התקשה לא פחות מפיירו, כך שחיפה סיימה את המשחק עם עלי מוחמד ודולב חזיזה כמצטיינים ועם סבע ופיירו כמאכזבים. וחזיזה את מוחמד, מה לעשות, לא מייצרים מספרים. לא היה לחיפה מחץ בהתקפה, וגם לא מצבים איכותיים יותר מאשר כדור שנופל מחוץ לרחבה עם הפנים לשער. לדגו הייתה תוכנית משחק שלא כל השחקנים התאימו לה ולא היו לו פתרונות בהמשך. זו גם הסיבה, שהמחצית השנייה נראתה כמו חימום למשחק ביום שלישי בברן.
חיפה תשחק בברן ללא פייר קורנו שחטף אתמול את הצהוב הקריטי שימנע ממנו את הגומלין. זה דווקא מסתדר טוב עם הגעתו של לורנצו שימיץ', שאמור יהיה לתת מטריה אווירת להגנה שתפקדה די יפה אתמול. עם 3 בלמים, שחקן כנף משמאל בתפקיד הווינג-בק (שובו של עילאי חג'ג', או שחזיזה יעבור אגף?), ושני חלוצים - אולי סבע ודין דוד? - ואפשר יהיה להגיע למשחק מוכנים ליריבה שתבוא להכריע. המשחקים בשווייץ מעולם לא היו לוקסוס, אף קבוצה ישראלית לא ניצחה שם, והפעם היחידה שבה קבוצה ישראלית יצאה משם שמחה, הייתה כשערן זהבי נגח בדקה ה-96 את שער השוויון מול באזל. שוויון, לא ניצחון.
אולי ההרחקה של קורנו וההגעה של שימיץ' תעזור לחיפה לגומלין, ואולי זו דווקא תהיה נקודת התורפה שלה (אין מגן שמאלי טבעי נוסף ברמה בסגל). בכל מקרה, חיפה תהיה בעמדת נחיתות בברן - אולי לא מובהקת - וכזו שלבדה עלולה להשאיר אותה מחוץ לשלב הבתים באלופות העונה, בבחינת "דעו את מקומנו".
הרבה דיברו השבוע על כך שמכבי חיפה הפכה בשקט בשקט - מתחת לרדאר התקשורתי - למכבי ת"א כדורסל. זה הגיע בעקבות ההחלטה המופרכת שלא להשית עליה את עונש הפחתת הנקודות על תנאי שנזקף לחובתה, רק כי הדלקת האבוקות במשחק אלוף האלופים לא הייתה "בנסיבות מחמירות" אליבא בית הדין, וגם ההחלטה לאזרח אינסטנט את דניאל סונדגרן, כי בת זוגו היא יהודיה.
עם 8 זרים, למרות שמותר 6, ועוד יהודי מגרמניה, זה כבר 9. לשאר הקבוצות הולך יותר קשה עם האזרוח, ובאופן אירוני, קשה דווקא למכבי ת"א, שהלכה בכדורגל על בוארד מקנדה ולא על בוארד משער 9 ביד אליהו.
עכשיו מגיע העניין הזה של השתתפות שנייה ברציפות בליגת האלופות, שזה רגע לפני הנצחת ההשוואה למפלצת מהכדורסל. מכבי ת"א כדורסל הגיעה בכל עונה בין 1977 לתחילת עידן השריון ביורוליג, לבית או בתי הגמר של גביע האלופות. היא צלחה כל מוקדמות, כולל מותחנים. לא האזרוח, לא בית הדין, אלא דווקא ההצלחה הספורטיבית היא זו שהנציחה את השליטה של מכבי ת"א בכדורסל הישראלי: להפוך למותג. זה מביא עוד כסף, זה כמובן מביא עוד בונוסים מאירופה, זה יוצר פער, וזה מרסק את השאר.
ולכן המשחק ביום שלישי בברן הוא במידה רבה קו פרשת המים של הכדורגל הישראלי, מי בעד ומי נגד. או שמכבי חיפה תייסד שושלת שלא הייתה פעם 60 שנה, או שהיא עדיין תהיה בטווח נגיעה, בטווח של ספורטיביות.
ושני משפטים אחרונים על עלי מוחמד: ככל שהרמה עולה, הרמה שלו עולה. עלי מוחמד הוא שחקן של הרמות הגבוהות, אל תחפשו אותו מצטיין מול הפועל חדרה. שחקן 8, שמשחק את ה-6, בדרך שלא בטוח שראינו.