לפני עשור בדיוק, בשלהי אוגוסט 2013, הופיעו בצהובונים האנגלים ידיעות על העניין שגילתה ליברפול בקשר אלמוני בן 19. דני הוצ'קו הוגדר כ"אנדראה פירלו המונטנגרי", ונטען כי הקבוצה של ברנדן רוג'רס קרובה לשים עליו את ידה. באותה תקופה, גם לאציו שלחה לכאורה סקאוטים כדי לעקוב אחריו, וזה אפילו נשמע אמין יותר כי המנהל הספורטיבי, איגלי טארה האלבני, שם דגש מיוחד על איזור הבלקן.
עד כמה כל זה היה נכון? הוצ'קו עצמו הגיב לפרסומים באופן מאופק. "רק קראתי על כך בתקשורת, ואף אחד לא יצר איתי קשר ישיר", הוא סיפר. להשוואות לפירלו הוא התייחס בביטול, כי אפילו לא היה קרוב בסגנון למאסטרו האלגנטי. המודל של הוצ'קו לחיקוי היה ונשאר ארון ראמזי, בעיקר בשל רוח הלחימה וההתמדה שאיפשרה לו לחזור מפציעות קשות. וכאשר נשאל היכן היה רוצה להיות בעוד 10 שנים, הוא טען: "אני רוצה לשחק במועדון משמעותי באירופה, וכמובן גם להיות שחקן הרכב בנבחרת. זו המטרה. תפקידי הוא להתאמן ברצינות ולעבוד קשה כדי לנסות ולהשיג אותה. רק הזמן יראה מה יהיו התוצאות".
ובכן, זה הזמן לסכם את התוצאות, והן לא מרהיבות במיוחד בלשון המעטה. בנבחרת מונטנגרו יש לקשר 6 הופעות בלבד, וזה לא הולך להשתפר באופן משמעותי כאשר הוא כבר בן 29. מתוך משחקים אלה, רק שניים היו רשמיים, ובאחד מהם ספגה הנבחרת תבוסה 7:0 מול אנגליה בוומבלי - תוצאה כה מחפירה שהוצ'קו אפלו התבייש להחליף חולצה עם אחד היריבים. באשר לקבוצותיו, הרי שגם כאן הרשימה אפרורית ביותר - פמליקאו בליגה השניה בפורטוגל, מוסקרון בבלגיה, ופאפוס בקפריסין. כעת מגיע המונטנגרי לתחנה הרביעית מחוץ למולדתו בבית"ר ירושלים, אשר גם היא לא יכולה להיות מוגדרת כפסגת השאיפות של שחקן שקושר בצעירותו לאנפילד.
איך שלא תסתכלו על זה, הקריירה של הוצ'קו לא ענתה אפילו על ציפיות צנועות יחסית. עיתונאים שדיברו עליו במונחים של פירלו כבר שכחו מקיומו, והוא הפך לסוג של פלופ. "דני היה הבטחה בנעוריו, אבל למרבה הצער הוא לא עמד בסטנדרטים. כקשר מרכזי, הוא לא יצירתי מספיק בפיתוח התקפות, ולכן הלך לא הגיע לרמה שניבאו לו פעם", מספר הפרשן המונטנגרי איביצה מדז'רוביץ'. ואולם, לזכותו של הוצ'קו ייאמר כי הוא מעולם לא הוריד את הרגל מהדוושה, המשיך לשמור על מקצוענות מופתית, ולא זנח את התקווה למצות את הפוטנציאל שאולי היה לו. מעדויות של עיתונאים שסיקרו את הקבוצות בהן שיחק, עולה בעיקר תחושה של פספוס גדול.
לשם התחלה, הוצ'קו המתין עד גיל 23 לפני שעזב את מונטנגרו, ועשה את רק ב-2017 אחרי הזכיה באליפות עם בודוצ'נוסט, בעקבותיה הרגיש שהוא בשל לצעוד קדימה. הקשר חתם בפמליקאו הקטנה בליגה השניה בפורטוגל, ובחלוף שנה גילה כי מטרות המועדון השתנו דרמטית אחרי שנרכש בידי עידן עופר. שחקני רכש איכותיים הוחתמו, ופמליקאו דהרה לעליה היסטורית בעונתם הראשונה של הישראלים כבעלים, אבל הוצ'קו שמר על המקום בהרכב גם בנסיבות אלה. בקיץ 2019, הוא כבר הרגיש שיידחק לשוליים בליגה הבכורה, ובחר לעזוב לטובת בלגיה. במקביל, היו לו הצעות גם מהליגה הפולנית.
הפרשן הפורטוגלי לואיס קטארינו מספר על שתי העונות של המונטנגרי בפמליקאו: "הוצ'קו הוא קשר אחורי לוחמני עם מחוייבות גדולה. הוא נלחם על כל כדור,ויש לו המון אנרגיה, ותרומתו לעונת העליה היתה משמעותית. עם זאת, הוא מוגבל בכל הקשור לטיפול בכדור ולמשחק התקפי, ולכן התאים פחות לליגה הבכירה. גוסטאבו אסונסאו הברזילאי, שהוחתם ב-2019 מהאקדמיה של אתלטיקו מדריד כדי להיכנס למשבצת שלו, הוא שחקן שלם ורב גוני יותר, והקבוצה השתפרה כתוצאה מכך".
מוסקרון היתה התחנה הבאה של הוצ'קו, וגם בה הוא בילה שנתיים. העונה הראשונה היתה מוצלחת מבחינה אישית וקבוצתית, ובקיץ 2020 היו בבלגיה דיווחים על כך שמועדונים עוצמתיים יותר מגלים בו עניין - במיוחד סטנדרד ליאז' וגנק. בעונה השניה, נקלעה מוסקרון למשבר כלכלי עמוק, סיימה במקום האחרון וירדה, אבל המונטנגרי עצמו עדיין זכה לביקורות חיוביות, ובדצמבר 2020 דווח ביוון כי פנאתינייקוס רוצה לנצל את הצרות של קבוצתו על מנת להחתימו בזול - יוזמה שלא יצאה לפועל בסופו של דבר, כמו כל השמועות שקישרו את הוצ'קו למועדונים בסדר גודל משמעותי. גם הידיעות על מעבר אפשרי לגרמניה לא הניבו דבר, והוא מצא את עצמו בסופו של דבר דווקא בקפריסין.
העיתונאי ז'ליאן פרסינסקי, שסיקר את מוסקרון ז"ל שפשטה את הרגל סופית לפני שנה, טוען: "הוצ'קו היה שחקן חשוב וטוב לקבוצה הזו. הוא לא טכני, וגם לא אלגנטי, אבל הוא מחלץ כדורים בחסד, וזה מה שחשוב בעמדה שלו. לא הבנתי מדוע קבוצות מובילות בבלגיה לא החתימו אותו, כי הוא היה ראוי לכך. נדהמתי כאשר שמעתי שהוא עבר בסופו ששל דבר לליגה הקפריסאית, כי היא נמוכה מדי לרמתו. הוצ'קו היה אהוד מאוד בחדר ההלבשה ובקרב האוהדים. הוא בחור שקט, מופנם וצנוע, שמעדיף לתת לעבודה שלו לדבר בשבילו".
פאפוס, מועדון בינוני מינוס גם במונחי קפריסין, נשלט בשנים האחרונות על ידי אוליגרכים רוסים, אשר מטרותיהם עלולות להיות מפוקפקות. היא מעסיקה כוכבי עבר בתפקידי מפתח - גאיסקה מנדייטה שימש עד לא מכבר כמנהל ספורטיבי, ורשימת המאמנים שעבדו במשך תקופות קצרות כוללת את הנינג ברג ומיצ'ל סלגאדו. הוצ'קו, שעבר פציעה בברך במהלך עונתו הראשונה, השתלב בהרכב לפרקים, ואיבד את מקומו בעונת 2022/23 כאשר בלם העבר הנורבגי של מנצ'סטר יונייטד עמד על הקווים, אבל שב למסלול הנכון באפריל בעקבות עזיבתו.
באופן כללי, קשה מאוד להגדיר את הקדנציה של המונטנגרי בפאפוס כהצלחה מבחינת דקות משחק והישגים, אבל הוא בכל זאת הותיר רושם חיובי. העיתונאי המקומי כאריס חאג'יקיריאקו מעיד: "דני הוא מנוע מקישור האחורי. הוא לא מפסיק לרוץ, מכסה שטחים, וגם שומר היטב. הוא בחור נינוח שתורם לאווירה בחדר ההלבשה. יצירתיות היא לא החלק החזק שלו, והוא גם לא מצטיין בכדורים ארוכים, אבל מדייק ברוב המסירות הקצרות, משחק על בטוח ויודע לשמור על הכדור".
בשורה התחתונה, כל חוות הדעת מצביעות בכיוון אחד. אוהדי בית"ר ממש לא צריכים לצפות לביצועים יוצאי דופן מהקשר החדש שלהם, ותרומתו ההתקפית צפויה להיות מוגבלת ביותר, אבל הקבוצה מקבלת שחקן אנרגטי שאוהב ויודע להיאבק במרכז המגרש, ועושה זאת ביציבות ובנחישות. על רגלו מתנוסס קעקוע של זאב, והוצ'קו מסביר: "זו חיה שמסמלת אופי חזק. זאבים מגנים על החברים ועל המשפחה שלהם, הם נאמנים ואף פעם לא יבגדו. אני מזדהה עם הערכים האלה ושואף להפגין זאת על המגרש. לדעתי, אוהדים אוהבים את זה". הציטוט הזה מגדיר אותו באופן מושלם, ואם לא ידרשו ממנו לספק אסיסטים בסגנון פירלו, אנשי בית"ר עשויים להיות מרוצים מהרכש האפרורי שלהם.