המעבר של הארי קיין מטוטנהאם לבאיירן מינכן לווה בקמפיין זלזול מחפיר בממלכה. אנשים רבים מדי לא מבינים כיצד מעז קפטן נבחרת אנגליה לעזוב את הליגה הטובה בעולם לטובת בונדסליגה אומללה כלשהי שנשלטת על ידי קבוצה אחת. "זה לא הישג גדול לזכות באליפות עם באיירן. הרבה יותר יוקרתי להיות הכובש המצטיין בפרמיירליג בכל הזמנים", צייץ מייקל אואן.
לטענה הזו יש מספר היבטים, והכי קל להפריך את הכבוד המטופש להיות המבקיע המצטיין במה שנקרא פרמיירליג. אלן שירר מוביל כיום את הדירוג עם 260 שערים, וקיין במקום השני עם 213. לפיכך, לו היה נשאר באנגליה במשך שנתיים-שלוש, היה סוגר כוכב טוטנהאם את פער 47 השערים שנותרו לו כדי להתייצב בפסגה. ואולם, שירר דווקא הבקיע בליגה האנגלית הבכירה 283 שערים. 23 מהם נכבשו במדי סאותהמפטון לפני 1992, כלומר לפני המיתוג מחדש. הניסיון - המוצלח מאוד, יש לציין - למחוק את ההיסטוריה ולהתייחס רק למה שקרה ב-31 השנים האחרונות נועד לצרכים מסחריים שאין להם שום קשר לכדורגל. מלך השערים האמיתי בכל הזמנים הוא ג'ימי גריבס עם 357, ולשם לא היה לקיין סיכוי ממשי להגיע.
אפרופו גריבס - הרי את השיא שלו בטוטנהאם כבר שבר קיין בפברואר האחרון. לסקורר האגדי שהלך לעולמו לפני שנתיים היו 266 שערי קריירה במדי התרנגולים בכל המסגרות, והגיבור הנוכחי חלף על פניו כאשר הרשית את שערו ה-267 בניצחון 0:1 על מנצ'סטר סיטי בעונה שעברה. נכון לעכשיו, יש לו 280, והוא צפוי להישאר בפסגה לשנים ארוכות, אולי לתמיד. זה הישג אמיתי לגמרי, שלא זויף בשום דרך, ויש לו ערך. האהבה וההערכה של אוהדי טוטנהאם כלפיו לא יודעות גבול, וניתן לומר שהן חשובות הרבה יותר מתארים. לעגו לקיין לא מעט במהלך הקריירה שלו שהוא לא זכה בכלום, אבל למקומו בתולדות המועדון יש משקל גדול יותר ממדליה כלשהי - קל וחומר אם קל יחסית להשיג אותה במועדון שמגלה עליונות.
בנקודה ספציפית זו, יש צדק לא מבוטל עם אלה שגורסים כי זכיה באליפות גרמניה לא משדרגת באופן מהותי את קורות החיים של כדורגלן. ואולם, חשוב מאוד להבין נקודה פשוטה - קיין לא נוסע למינכן במטרה לזכות באליפויות. זה יהיה נחמד מאוד, כמובן, והוא ייהנה עד הגג בחגיגות, אבל זו ממש לא המטרה המרכזית. יש לפחות 3 מטרות חשובות פי כמה, והן הופכות את ההחלטה להצטרף לבאיירן מינכן לצעד הגיוני ומתבקש ביותר.
אחרי מו"מ עיקש: הארי קיין חתם בבאיירן מינכן
באיירן חוגגת: "קיין היה החלום שלנו"
ראשית, הוא עובר למועדון גדול הרבה יותר מטוטנהאם, וזאת מבלי לפגוע ברגשות אוהדיו. לפני שנתיים, כאשר ניסה לפלס את דרכו למנצ'סטר סיטי, גרם קיין לזעם ולתסכול בקרב מעריצי התרנגולים. ההתעקשות של היו"ר דניאל לוי לא למכור אותו, גם כאשר איים לשבות, הצילה אותו מהרס מוחלט של תדמיתו - והוא חזר במהרה להיות האליל הבלתי מעורער, בדרך לשבירת השיא. אוהדי טוטנהאם לא סובלים את מנצ'סטר סיטי, והם לא היו מקבלים בעין יפה גם מעבר למנצ'סטר יונייטד או לליברפול. ארסנל וצ'לסי? רעיונות מסוג זה כבר היו הופכים את החלוץ לבוגד של ממש, עם אות קיין על מצחו. באיירן נמצאת בליגה אחרת, והיא לא מעוררת אנטגוניזם. הצטרפות לשורותיה מאפשרת לאוהדי טוטנהאם להודות לקיין על פועלו ולאחל לו בלב שלם הצלחה בהמשך הקריירה, תוך שהם מנגבים את הדמעות.
שנית, בבונדסליגה מצפה לו חוויה אחרת לגמרי, והשחצנים שחושבים שכל העולם רוצה לשחק רק בפרמיירליג אפילו לא מבינים עד כמה. הליגה הגרמנית היא הליגה הגדולה האותנטית ביותר, שנשלטת על ידי האוהדים ופועלת בשביל האוהדים. המועדונים בה לא עומדים למכירה לאוליגרכים רוסים וחמדנים אמריקאים, שלא לדבר על משטרים שבזים לזכויות אדם. אפילו הסכם חסות עם הקטארים, עליו חתמה הנהלת באיירן, עורר התנגדות עזה מאוד בקרב חברי המועדון והאוהדים. לבאיירן יש לא מעט בעיות מבניות, אבל זהו מועדון עצום עם אופי מקומי מאוד, שמשתדל לשמור על ערכים - והאוהדים עושים את המקסימום כדי לתקן את המצב אם הוא סוטה מהדרך. תחושת השייכות הזו, שנעלמה מזמן מהכדורגל האנגלי, יקרה מפז. כל משחק בבונדסליגה הוא חוויה בזכות הקהל, וביקורים באיצטדיונים של דורטמונד, פרייבורג, קלן, מנשנגלדבאך או מיינץ מרגשים ביותר. קיין מקבל הזדמנות לחוות תרבות כדורגל אחרת, וזה יהיה אדיר מבחינתו. זו ליגה שחיה ובועטת, גם במציאות המתסכלת בה תואר האליפות רשום על שמה של באיירן בטאבו. פעם זה לא היה כך.
שלישית, קיין מגיע למועמדת לזכיה בליגת האלופות - והוא עוזב קבוצה שכלל לא העפילה לאירופה. העונה שעברה היתה קשה מאוד עבור הבווארים מבחינה ניהולית, אבל הם מחזקים את הסגל, ורכישתו של הבלם קים מין-ג'אה מנאפולי היוותה איתות על כוונות רציניות. קיין כבר היה בגמר ליגת האלופות ב-2019, אבל הקמפיין ההוא מרגיש בדיעבד כמעט מקרי, ולא היה לו סיכוי לשחזר אותו בצפון לונדון. עם באיירן, החלום מרגיש מציאותי, וזה התואר עליו יילחם קיין בעונה החדשה, ובשנים הקרובות בכלל.
וזה לא יהיה פיקניק. באנגליה נשמעים קולות לפיהם לא יזדקק קיין למאמץ על מנת להיות מלך השערים בגרמניה וללקט אליפויות, אבל אלה שטויות. די להתבונן בגורלו של סאדיו מאנה, שהגיע לאליאנץ ארנה מליברפול לפני שנה תוך שהוא מעורר התלהבות עצומה, כדי להבין עד כמה האתגר בגרמניה עשוי להיות קשה גם לכוכבי על. "אתם הורגים אותי כל יום", אמר הסנגלי לתקשורת ימים ספורים לפני שהמועדון ארז ושלח אותו לסעודיה בניגוד לרצונו - והוא צודק. התקשורת בגרמניה היא חסרת רחמים - הן הפרשנים הרציניים, והן הצהובונים. הם דורשים המון מהכוכבים בבאיירן, ורף הציפיות מקיין יהיה בשמיים. הולכים לבדוק אותו מול הביצועים של רוברט לבנדובסקי, ואולי גם של גרד מולר המנוח. הביקורת תהיה נוקבת וארסית, במיוחד אם יהיו סיבות לכך. למעשה, קיין יהיה חשוף ללחצים הרבה יותר גדולים מאשר בטוטנהאם, שם מעמדו היה מובטח בכל מקרה, גם כאשר הקבוצה סיימה במקום השמיני. בבאיירן רק מצוינות עקבית מתקבלת על הדעת.
אז למלעיזים הזחוחים בממלכה כדאי לומר בפשטות - הליגה האנגלית היא לא המקום היחיד בו כוכבי על רוצים לשחק. העושר הבלתי מוגבל העביר את האנגלים על דעתם, אבל למעבר של קיין לבאיירן יש פוטנציאל לחולל שינוי תודעתי. נכון לעכשיו, קפטן אנגליה והכוכב הוותיק הגדול ביותר משחק בגרמניה, וקפטן אנגליה העתידי והשחקן הצעיר המבטיח ביותר משחק בספרד - ג'וד בלינגהאם שעבר לריאל מדריד אחרי שפרח בדורטמונד. הצלחה של קיין בבונדסליגה ובליגת האלופות במדים הלבנים-אדומים של מינכן עשויה להכניס את הפרשנים המזלזלים באנגליה לפרופורציות הנכונות. אפשר לקנות הרבה דברים בכסף, אבל לא את הנשמה - והנשמה של כדורגל אמיתי נמצאת בגרמניה. הסכמתו של קיין לעבור לבאיירן מעידה על כך שהוא מבין זאת.