ערן זהבי הגיע לבקר בתכנית "סערה בממלכה" של לירן שכנר, שמשודרת בסוף השבוע בערוצי ספורט1, וסיפר על ההחלטה לחזור לישראל, פרשת השוד באמסטרדם, תקרית הקריוקי בסביון, וגם לא שכח את הימים היפים בהפועל תל אביב.
על החזרה לישראל: "החלטה טובה מאוד לחזור למכבי תל אביב. היו התלבטויות, הרבה הצעות שהחמיאו לי בגיל הזה. אבל באותם רגעים הרגשתי שיותר נכון לחזור לישראל. למקום שאוהבים ומעריכים אותי, ושגם צריך אותי. זו לא הייתה רק החלטה מקצועית, זה היה 'לבחור איפה למות' כי בסוף הקריירה נגמרת".
על השוד: "זה היה שיקול משמעותי. בסוף כשנסגרת הדלת אנחנו משפחה רגילה לחלוטין שיושבת ומדברת. שאלנו את הילדים מה הם מעדיפים, זרקתי 'ברזיל' ו'ארה"ב' והם לא ידעו על מה אני מדבר. אתה מתחיל להראות תמונות, להסביר, וזה שוב טיסות ארוכות... בסופו של דבר החלטנו ביחד שזה הזמן לחזור".
עוד על השוד: "לפני כל משחק אני מתקשר לאשתי ולאמא שלי והן מאחלות לי בהצלחה. התקשרתי לאשתי והיא לא עונה, ואין דבר כזה - היא יודעת מתי אני מתקשר. היא לא עונה, לא עונה, לא עונה, פתאום מתקשרת אליי צועקת ובוכה. הייתי בהלם, נבהלתי מאוד באוטובוס של הקבוצה למשחק. הביאו לי נהג שלקח אותי חזרה, שעה ו-10 דקות - הדרך הכי ארוכה שיכולה להיות".
על תקרית הקריוקי והמשטרה: "אולי זה היה קורה למישהו אחר, אולי לא. היו אמוציות ובסוף הצדדים הבינו שהייתה אי הבנה והתעקשות על שטויות. השוטר ביקש ממני תעודת זהות וקרא לי בשם שלי, אני לא הבנתי את הסיטואציה שצריך לתת תעודת זהות במצב כזה. היו חברים וילדים, צעקות ונגררים לדברים האלה. לפעמים מגיע מישהו ולא מבין את הסיטואציה ולאן היא נגררת".
על הילדות: "מאוד אהבתי את אבי נמני, איציק זוהר, יוסי בניון, איל ברקוביץ'. הכדוגלנים בישראל היו אז אייקונים. לא היה מסי, רונאלדו, טיקטוק, אינסטגרם, יוטיוב... זה שונה".
על האופי: "אני חושב שיש בי משהו... להמון שחקנים יש רצון, השאלה היא כמה אוויר יש לרצון הזה. הכסף מעולם לא הניע אותי לשחק כדורגל. ברור שרציתי להרוויח כמה שיותר ועברתי לסין בשביל הכסף, אבל יש כאלה שכשהכסף בכיס הם מרגישים שהם יכולים קצת לנוח. המטרה שלי תמיד הייתה לתת תמורה לכסף שאני מרוויח".
על הפועל תל אביב: "שיחקתי מה שצריך, העיקר היה להיות על המגרש. היה לי סידור עם אביחי ידין כששיחקתי ביחד איתו מאחור, הוא היה אומר לי 'תצטרף קדימה, אבל תחזור כמה שיותר מהר'. גוטמן היה צורח עליי, משתגע, אבל הייתי חוזר מהר. ורמוט ושכטר היו הכוכבים, אתה מבין את הסיטואציה שהם בפרונט וגם הגיע להם... גילי היה היחיד באימונים שהיה מותר לו יותר מ-2-3 נגיעות בכדור... והוא היה היחיד שאם הוא מאבד את הכדור, מותר לו לחזור בהליכה (מחייך). הוא היה עושה את ההבדל בהתקפה".