נושא זעזועי מוח בכדורגל עולה מדי פעם לכותרות בישראל. כעת, מסתבר שהסכנות שמגיעות כתוצאה משימוש בנגיחות לאורך השנים הן חמורות הרבה יותר ועשויות להופיע רק בטווח הרחוק, כך עולה מהרצאתו של פרופ' תומאס קמינסקי, מנהל אימון אתלטי מאוניברסיטת דלאוור שבארצות הברית.
בהרצאה שהעביר בכנס, שנפתח בקריה האקדמית אונו ומתקיים בכפר המכביה, סיפר פרופ' קמניסקי כי עוד במחקרים ישנים יותר שעשה עלה כי יותר מ-9,000 מקרים של זעזוע מוח מתרחשים מדי שנה בליגת המכללות בכדורגל בארצות הברית. באותה המחקר, נבדקו 3,288 כדורגלני מכללות מ-28 מוסדות שונים במשך ארבע עונות (2014-2017), זאת כדי להבין טוב יותר מה הגורם המרכזי לזעזועי המוח. המקרים חולקו ל-4 קטגוריות: התנגשויות, מגע לא מכוון, אתגרים אוויריים ואחר. על פי התוצאות, 70% מהשחקנים סבלו מזעזוע מוח, הגורמים המרכזיים לכך (66.5%) היו התנגשויות ומגע לא מכוון. עוד עלה כי שחקני הגנה נמצאים בסבירות גבוהה יותר לספוג זעזוע מוח על ידי אתגרים אוויריים.
פרופ' קמינסקי הסביר כי הסכנה נמצאת גם אצל כדורגלניות, זאת על אף שהן נוגחות פי 2 פחות מאשר כדורגלנים גברים. על פי מחקרים קודמים שעסקו בהשפעות ארוכות טווח של מכות ראש בזמן גדול, מכות בראש שאינן גורמות לסימנים ותסמינים של זעזוע מוח עלולות לגרום לממצאים קליניים ופתולוגיים.
כדי לתת דוגמה מהחיים האמיתיים, לקח פרופ' קמינסקי את שחקנית הכדורגל של נבחרת ארצות הברית אבי וומבאך וניסה להבין כמה נגיחות היא ביצעה במהלך הקריירה. על פי הנתונים שקיבל, וומבאק נגחה יותר מ-10 אלף נגיחות במהלך הקריירה שלך שארכה יותר מ-30 שנה.
מתוך הסרט Concussion העוסק בתביעה של שחקן NFL נגד הארגון
על פי דוח שהתפרסם בארצות הברית והתייחס לשנים 2012-2015, 5% מהאנשים שהתאבדו היו כדורגלנים מקצועיים. הסיכון למחלות נוירודגנרטיביות אצל שחקני כדורגל מקצוענים לשעבר לא היה ידוע בעבר. בעקבות תוצאות מחקר FIELD, יש כעת תמונה מלאה יותר של בריאות ודמנציה לכל החיים בכדורגל, גדולה מזו של כל ספורט מגע אחר.
עד כה, תוצאות ממחקר FIELD מספקות עדות למחלה ניוונית מוגברת בקרב שחקני כדורגל מקצוענים לשעבר, כאשר הסיכון הוכח כגדול ביותר עבור שחקני שדה - במיוחד מגינים, ובעלי אורך קריירה ארוך יותר. עם זאת, היו יתרונות בריאותיים רבים הקשורים לקריירה בכדורגל ברמה מקצועית - סיכון נמוך יותר למחלת לב איסכמית ותמותה מסרטן נשימתי, כמו גם סיכון נמוך יותר להפרעות בריאות נפשיות נפוצות: חרדה ומתח, דיכאון, שימוש באלכוהול, שימוש בסמים והפרעות דו קוטביות.
אחרי שאסף את כל הנתונים ומחקרי העבר, פרופ' קמינסקי בנה הצעה שמטרתה להנחות את המאמנים על מנת שידעו כיצד ללמד נגיחות ומתי. על פי הצעתו, יש להגביל את כמות הנגיחות ולעלות במינון הנגיחות המותרות בהתאם לגיל. כמו כן, הוא הדגיש כי כמות הנגיחות במשחק צריכה להיות גבוהה יותר מהכמות שמאפשרים באימונים. פרופ' קמינסקי גם חילק את ההנחיות לפי גילאים: ילדים - להגביל לנגיחה אחת במשחק, נערים - הגבלה ל-3 נגיחות במשחק וסטודנטים - הגבלה של 5 נגיחות במשחק.
על פי המחקר של פרופ' קמינסקי, ישנם כמה דברים חשובים שבעזרתם ניתן להוריד את תאוצת הראש ובכך לצמצם את הסכנה. כך לדוגמה אם ניישר את הצו ופלג הגוף העליון בזמן הנגיחה - נאט את התאוצה של הראש בזמן הזה. כמו כן, כך יקרה גם אם נחזק את שרירי הצוואר או נחבוש כיסוי ראש.
בניגוד לזה, פרופ' קמינסקי ציין גם כמה דברים שבעקבותיהם תאוצת הראש דווקא מתגברת בזמן הנגיחה. לדוגמה: במידה ומסת הראש-צוואר היא נמוכה או במידה והכדור מגיע במהירות גבוהה - אז רמת תאוצת הראש מתגברת והסכנה גדולה יותר.
כבר עכשיו מדינות רבות לא מקלות ראש בנושא ומשקיעות כספים ומשאבים רבים לטיפול בבעיה ולהפחתת הסכנה. לדוגמה: בארצות הברית לקחו את הנושא מאוד ברצינות והוציאו חוקים ברורים לנערים וילדים בנוגע לנגיחות. ברובם מאפשרים מספר נגיחות מצומצם לשבוע וללא הגבלה במשחק, עם זאת, מתחת לגיל 10 - אסור לנגוח בכלל.
פרופ' קמינסקי התייחס לאלו שמלמדים את ילדיהם לנגוח בכדור כבר מגיל קטן מאוד (3-4), דבר שעלול להוות סכנה גדולה מאוד לאותם ילדים. "זה מטורלל, לא עושים - אסור לעשות את זה", אמר והוסיף כי "את הנגיחות יש ללמד אך ורק בהדרגה - ולהתחיל רק מגיל 10"
פרופ' אלה בין, יו''ר ועדת אקדמיה, העמותה לספורטתרפיה ו-AT, ראש החוג לספורטתרפיה בקריה האקדמית אונו: "זהו נושא חשוב מאין כמותו שלא זוכה להכרה מספיקה בישראל. ההשפעות ארוכות הטווח של הנגיחות עלולות לתת את ביטויין שנים רבות לאחר הפרישה מהספורט. היום אנחנו יודעים שלא רק זעזוע מוח הכולל איבד הכרה עלול לגרום לנזקים במוח אלא גם פגיעות חוזרניות של נגיחות מרובות עלולות לגרום לתחלואה של המוח. יש צורך לשלב כוחות של ההתאחדות לכדורגל, גורמי הרפואה, המטפלים והמאמנים בתחום על מנת לבנות הנחיות מותאמות לשחקני ושחקניות כדורגל. בתור התחלה ניתן להסתמך על הידע הרב שנרכש בעולם בתחום. ברמה המעשית יש מקום להגביל את מספר הנגיחות של שחקנים צעירים על מנת להגביל את מספר תת זעזוע המוח אליו הם נחשפים. במקביל יש לחזק את שרירי הצוואר וללמד טכניקה נכונה של נגיחה על מנת להקטין את ההשפעות השליליות של הנגיחות. בנוסף, בזמן תרגול נגיחות ,יש מקום להשתמש בכדור רך יותר או בהגנה על הראש.
את ההבנה והידע בתחום צריך להנחיל למאמנים, למטפלים וכמובן גם להורים של השחקנים הצעירים ולשחקנים עצמם. צריך גם לשים לב שקיימים הבדלים פיזיולוגיים בין שחקני ושחקניות כדורגל ויש מקום לתת הנחיות שונות לגברים ולנשים. בהיבט רחב יותר יש כמובן צורך להמשיך ולחקור את הקשר בין נגיחות לבין בריאות הכדורגלן.נית בטווח המיידי ובטווח הרחוק''.