אל תתפלאו, התמונות שראינו בסיום גמר הגביע בסמי עופר אמש (שלישי, 0:3 לבית"ר ירושלים על מכבי נתניה), מבטאות היטב את עונת הכדורגל 22/23. זו היתה אחת העונות האלימות ביותר שנראו במגרשי הכדורגל ומומלץ לכולנו למהר ולברך בירכת הגומל שהעונה הזו לא הסתיימה עם אסון בנפש. רק לאחרונה היינו עדים לתמונות קשות בטרנר, תמונות של אלימות קשה - ולא סתם אלימות, כזו בין שחקנים - בין שחקני האלופה לשחקני סגניתה. הטיפול המזעזע של ההתאחדות בפרשה (בעיקר של התובע ובית הדין), היה עוד נדבך בעונה הכי אלימה שהיתה כאן בשנים האחרונות.
התמונות על כר הדשא בסמי עופר היו קשות, מכוערות וגם מפחידות. התמונות בהן אנשי האבטחה מגוננים ומפנים את נשיא המדינה מכר הדשא ילוו אותנו זמן רב. שינו זוארץ, יו"ר ההתאחדות לכדורגל, אמר שהוא לוקח אחריות (מה זה אומר?), הוא אמר עוד שיקים ועדה שתחקור את האירוע. זוארץ נראה כמו אחד שעבר רעידת אדמה ומתקשה לעכל את האירוע הטראומטי.
אפשר להאשים את ההתאחדות, אפשר להמשיך להעביר מסרים לדיינים, אפשר וצריך למתוח ביקורת על התקנון ההזוי, אבל אי אפשר להתעלם מהעובדה שאנשי בית"ר ירושלים: ברק אברמוב, יוסי אבוקסיס והשחקנים - אף אחד מהם לא יצא בהתקפה חריפה על האוהדים. אף אחד מהם לא השתלח באותם חוליגנים ובהמות שפרצו לכר הדשא.
ואתם מכירים את אברמוב ואבוקסיס, הם יודעים היטב לעלות להתקפה ולפתוח את הפה כשהם רוצים. גם האוהדים המפורסמים של הקבוצה, בנימין נתניהו וניר ברקת למשל, נמנעו מגינוי מתבקש. ראש הממשלה ושר הכלכלה מיהרו לברך את בית"ר ירושלים אחרי הזכייה בגביע. בירכו ונעלמו. התמונות הקשות בהן נראו מאות ואולי אלפים של חוליגנים ובהמות על כר הדשא, "נעלמו מעיניהם". איך אמר פעם נתניהו בעבר? הם מ.פ.ח.ד.י.ם. כן, הם מפחדים. כולם מפחדים מהחוליגנים שבין אוהדי בית"ר ירושלים.
אברמוב לא אשם בהתפרצות החוליגנים. גם לא אבוקסיס. בטח לא נתניהו וברקת. אבל היה עליהם להתבטא נגדם בחריפות ולגנות אותם מיד. בדיוק באותה מהירות בה הם בירכו את המועדון על הזכייה. השתיקה שלהם לא הפתיעה אותי, היא הייתה צפויה. הם מפחדים. כולם מפחדים מהחוליגנים שביניהם. אלה שהחליטו להפוך ערב של חגיגה ושבוע של פסטיבל בבירה לחורבן. מאותם קבלני הריסות כולם מפחדים. מה זה מפחדים? רועדים. ולא רק הם.
לא פעם כתבתי במהלך העונה על תקנון המשמעת המיושן, על הצורך לבצע בו שינויים מרחקי לכת. ביקרתי לא מעט את בעלי הקבוצות שמונעות לאורך השנים את השינוי המתבקש בתקנון המשמעת והנה, דווקא האירוע הכי מכוער שנראה בשנים האחרונות במגרשי הכדורגל שלנו, מחזק לחלוטין את הצורך בשינוי התקנון. אחרי שנבחר אמר שינו זוארץ שהוא יפעל לשינוי הענישה - לא עוד עונשים קולקטיביים. גם ארז כלפון, יו"ר מנהלת הליגות הבטיח אחרי האירועים בטרנר לאחרונה לעבור מענישה המונית לענישה אישית. אז הם אמרו. בדיבורים כולם אצלנו אלופים.
תובע ההתאחדות (על פי התקנון), ממהר להעמיד לדין קבוצות ביתיות על אירועי אלימות ומשמעת. בתי הדין ממהרים להעניש את הקבוצות הביתיות בטענה שחלה עליהן אחריות שילוחית. ומה יעשו כעת? מצד אחד התקנון מחייב להעניש את הקבוצה המארחת על עבירות משמעת ובעיקר אירועי אלימות, ומצד שני תקנון המשמעת קובע כי אירוע כמו זה שהתרחש בסיום משחק גמר הגביע מחייב את ביטול הזכייה של הקבוצה שאוהדיה ירדו לכר הדשא.
רגע, ומה עם האחריות השילוחית? מה עם ענישה למארחים ולמארגני האירוע? הרי במקרה הזה בית"ר ירושלים לא המארחת. ההתאחדות היא המארחת, היא המארגנת, היא זו שהייתה אחראית גם על האבטחה, הארגון וההיערכות הבטיחותית הכוללת. אז אולי צריך להעמיד את ההתאחדות לדין משמעתי? צריך, אבל אי אפשר. והנה עוד סיבה למה תקנון המשמעת של ההתאחדות לא שווה כלום, לא יעיל ובטח לא מציאותי.
תנוח דעתכם. אף אחד לא ייקח מבית"ר ירושלים את גביע המדינה, כמו שאף אחד לא יפעל לשינוי התקנון. כמו בכל אירוע חריג, כמו בכל סקנדל שמתחולל במגרשי הכדורגל, הכותרות ייעלמו, התמונות יישכחו, וכולם יעברו לעסוק בדבר הבא. מישהו זוכר את המכות בין שחקני חיפה לבאר שבע? מישהו בהתאחדות, ובמנהלת עשה משהו מאז? כלום ושום דבר. גם זוארץ וכלפון שכחו בכלל שהיה אירוע חריג.
הפריצה של אלפי אוהדי בית"ר ירושלים לכר הדשא היא סטירת לחי לראשי הכדורגל הישראלי ולבעלי הקבוצות. לכולם. אף אחד לא באמת רוצה לשנות המציאות של הכדורגל הישראלי, אף אחד לא באמת רוצה לבצע כאן שינויים בריאים בתקנון המשמעת, לאף אחד אין את האומץ להילחם בחוליגנים ובבהמות שהורסים לנו כל פעם מחדש את הכיף של המשחק, לאף אחד אין גם את הזמן לעשות את זה.
אז זוארץ יקים ועדת חקירה. נו, ומה היא תגלה? ומה בדיוק יעשו עם המסקנות? הרי זוארץ לא יכול לעשות כלום בלי בעלי הקבוצות. והם, כרגיל, כבר עסוקים בהכנות לעונה הבאה. אברמוב איים שאם יקחו לבית"ר את הגביע הוא לא יישאר בכדורגל הישראלי? (צודק), אז אולי כדאי לזוארץ וכלפון להצהיר שאם בעלי הקבוצות לא ישתפו פעולה בשינוי תקנון המשמעת, הם לא יישארו דקה בכדורגל הישראלי. בעצם זוארץ כבר עשה את זה פעם אחת. ומה קרה? כלום.
הלך זוארץ ובא אורן חסון. ושוב חזר זוארץ. ושום דבר לא השתנה. יענקל'ה שחר, אלונה ברקת, מיץ' גולדהאר ושאר בעלי הקבוצות לא מוטרדים מהאיומים, הם גיבורים על חלשים. הם מפחדים רק מהאוהדים שלהם. לאף אחד, אבל לאף אחד (תסלחו לי על המילים) אין ביצים לעשות כאן זעזוע אמיתי. לאף אחד אין אומץ להשבית את הכדורגל, לאף אחד אין אומץ לצאת למלחמה האמיתית נגד האויבים של הכדורגל הישראלי. נגד אותם אוהדים חוליגנים. היום אלה היו אוהדי בית"ר, אתמול הם היו אוהדי מכבי חיפה והפועל באר שבע, ולא מזמן הם היו אוהדי הפועל ומכבי תל אביב.
אם זוארץ רוצה להציל את הכדורגל הישראלי, הוא צריך להודיע היום בבוקר שעונת 23/24 לא תיפתח עד שהנהלת ההתאחדות לכדורגל תצביע על שינוי תקנון המשמעת. זוארץ צריך לאיים (לא להתפטר) להשבית את הכדורגל בליגת העל. ארז כלפון צריך להודיע מיידית כי מינהלת הליגות לא תקיים את הגרלת לוח המשחקים. רק ככה בעלי הקבוצות יירתמו למשימה הלאומית - שינוי הענישה. ביטול הענישה הקולקטיבית, ענישה אישית קשה, והקמת גוף מיוחד למלחמה נגד האוהדים החוליגנים.
גם שר התרבות והספורט יכול להיות חלק מהשינוי. במקום לעסוק סביב השעון במהפכה המשפטית של הממשלה בה הוא חבר, יואיל בטובו לפעול להקמת בית משפט לספורט. זוהר יודע לדבר, הוא יודע להתראיין, והוא פיזר לא מעט הצהרות מאז נכנס למשרד הספורט. הגיע הזמן לא רק לדבר.
אגב, אם רוצים לקחת מבית"ר ירושלים את הגביע, היו צריכים לקחת מחיפה את האליפות. הרי במציאות אחרת תובע ההתאחדות היה דורש מבית הדין (ככל הנראה) להפחית לחיפה ובאר שבע 6 נקודות, במציאות אחרת שחקנים רבים היו סופגים עונשים כבדים. לאף אחד לא היה את האומץ למנוע מחיפה את האליפות (בצדק), ולכן גם לאף אחד לא יהיה את האומץ (בצדק) למנוע מבית"ר ירושלים את התואר מחזיקת גביע המדינה. אז מי צריך בכלל את תקנון המשמעת שיש לנו? אף אחד. אז למה אין לנו תקנון משמעת חדש בהתאחדות ובמינהלת? כי כולם מפחדים. כולם. להתראות בסקנדל הבא.