משה פונטי עלה אתמול (ראשון) על ההסעה לאולם התחרויות בדוחא, קטאר. זה היה היום האחרון של אליפות העולם בג'ודו 2023 ועל הצוואר היו לו כבר שלוש מדליות. הישג שיא באליפויות העולם עבור ישראל בענף שהוא מנהל כבר שנים. מעולם לא חזרו הספורטאים עם שלוש מדליות מתחרות אחת. תמיד זה נגמר עם מדליה אחת. כך היה גם באליפות העולם הקודמת שנערכה בטשקנט בסוף 2022.
כמו במשחקים האולימפיים בטוקיו, גם באוזבקיסטן חזרה ישראל עם מדלית ארד מהתחרות הקבוצתית. זו שמייצרת מיקס של הנשים והגברים ליום תחרות משותף. אף שבבירת יפן המדליה הזו שברה לפני שנתיים שבוע רע בתחרות היחידים והחזירה את הג'ודו גאה הביתה ואפילו שגם באליפות העולם הקודמת, ידעה ישראל לסיים על הפודיום בקבוצתי, פונטי ויתר מראש על התחרות המשותפת ובכל זאת נשאר עוד יום בקטאר לצפות בנבחרות האחרות. "זו הייתה הבקשה של אורן ושני", סיפר אתמול על המאמנים שלו סמדג'ה והרשקו. "הם רצו ללכת לאליפות הזו מרוכזים ביחידים ולא להתחרות בקבוצתי ואני הסכמתי. קיבלתי את מה שהם ביקשו והם הוכיחו שהם צדקו. ויתרנו על הקבוצתי מראש למרות שנחלנו שם הצלחות יפות והרבה גאווה, אבל הנה אנחנו חוזרים מעוד אליפות עולם עם הישגים והפעם עם הזהב של ענבר לניר ושתי מדליות כסף של רז הרשקו ופיטר פלצ'יק. תיכנס לטבלה של המדליות מכאן ותבין היכן אנחנו ממוקמים".
אז נכנסתי באמת וגיליתי שפונטי צדק. אחרי יפן וצרפת, מעצמות הג'ודו המסורתיות, וגאורגיה שמיד באה אחריהן במקום השלישי, פונטי, הג'ודוקות שלו והמאמנים הלאומיים יישבו מחר למסיבת עיתונאים מסכמת ובעיקר מנצחת בהיכל שלמה בתל אביב, כשהם במקום הרביעי בטבלת ההישגים מהאליפות שהסתיימה. שלוש המדליות, הזהב בראשן, וגם מקומות 5 ו-7 שנכנסים לטבלה המסכמת הולידו את אליפות העולם הכי מוצלחת שהייתה לישראל בג'ודו.
גם האליפות הזו, כמו תחרויות גדולות רבות, לא התחילה טוב. ימי התחרות מתחילים תמיד במשקלים הנמוכים ובכל יום עולים לקטגורית המשקל הגבוהה יותר ולישראל לא היו בהתחלה הצלחות. עד יום שישי זה לא הלך, אבל לפני כניסת השבת ועל רקע המצב הביטחוני הרופף כל כך, שוב הגיעו בשורות טובות מהג'ודו כשלניר זכתה בזהב ופלצ'יק בארד. "ענבר לא הפתיעה אותי בכלל", ניתח אתמול פונטי. "היא אמנם לא זכתה בזהב בעבר, אבל התחרויות שלה היו ברובן טובות מאוד והיא הייתה על הפודיום. אני ציפיתי שהיא תהיה גם כאן על הפודיום והאמנתי שהיא יכולה לזכות בזהב. היא עשתה את זה כמו גדולה".
אליפות עולם לא נופלת בדרגת הקושי שלה מאולימפיאדה. היא אולי לא בפרופיל של משחקים אולימפיים הנערכים פעם בארבע שנים והיוקרה שלהם היא השיא עבור הספורטאי האולימפי, אבל בהיבט המקצועי יש הבדל גדול שמעלה עוד יותר את קרנה של אליפות העולם. בניגוד למשחקים האולימפיים שם כל מדינה יכולה לשלוח נציג אחד לכל קטגורית משקל, לאליפות העולם אפשר לשלוח שניים, מה שמאפשר, למשל, למעצמה כמו יפן לנצל את העומק שלה ולשלוח יותר מג'ודוקא אחד. "אנחנו במצב טוב מאוד", אומר פונטי. "אנחנו שנה מהמשחקים האולימפיים בפריז ואני מאוד מרוצה מאיך שהנבחרת שלנו נראית. יש לנו המון ציפיות".
אבל לא הכל ורוד. אורי ששון שהביא מדלית ארד מריו ב-2016 והיה שותף לארד הקבוצתי מטוקיו, פרש והותיר את המשקל החופשי של מעל 100 ק"ג ללא מתחרה איכותי. שגיא מוקי, בעצמו אלוף עולם בעבר, יהיה מחרתיים בן 31 והגיל עושה את שלו ובמשקל של עד 73 קילוגרם טוהר בוטבול סוחב פציעה ארוכה שבגללה הוא לא בפעילות זמן רב. "אני אופטימי", מתעקש פונטי. "ואתה מכיר אותי, אני גם ריאלי. צדקתי בהערכות שלי וחזרנו עם שלוש מדליות מקטאר באליפות עולם, מה שמעולם לא עשינו".
יש לפונטי הרבה תקוות ובצדק, קודם כי אצל הנשים התחושה היא שאנחנו באמת בשיא. רז הרשקו במשקל הפתוח של 78 ק"ג ומעלה זכתה בארד והעפילה למקום הראשון בטבלת הדירוג העולמי. היא היום מועמדת למדליה בכל תחרות. לניר הביאה את הזהב בקטגוריה הקלה יותר, אבל בהרבה תחרויות מאז המשחקים האולימפיים בטוקיו קטפו מדליות יוקרתיות גם תמנע נלסון לוי, גילי שריר וגפן פרימו. כמעט בכל קטגוריה אצל הנשים יש מישהי שיכולה לתפוס יום גדול ולקחת מדליה ולא משנה אם מדובר רק בתחרות גרנד פרי או אליפות עולם.
הענפים האולימפיים בישראל כנראה לא יוכלו לעבור את הכדורגל והכדורסל הפופולריים, אבל מלחמת הקיום היא לא באמת מול הענפים הקבוצתיים המובילים. האיגודים האולימפיים צריכים להילחם על מקומם אחד מול השני, ובמלחמה הסמויה ולעתים הגלויה הזו, איגוד הג'ודו ירצה תמיד לנצח. איגוד ההתעמלות הביא כבוד עצום מטוקיו עם שתי מדליות הזהב של לינוי אשרם וארטיום דולגופיאט, איגוד השחייה כל הזמן מתקדם ויש לו אס כמו אנסטסיה גורבנקו וגם איגוד השייט ואיגוד האתלטיקה מספקים הישגים מרשימים. ובכל זאת העובדות הן ששנה אחרי שנה, תחרות אחרי תחרות, יש קבלות מהמזרון והג'ודוקות לא יורדים מהפודיום. "מי שמספיד אותנו באופן קבוע, שיאכל את הלב", אומרים בסביבת האיגוד. "יש בודדים שלא מפרגנים ומתים שהג'ודו יתרסק, אבל הג'ודו חזק כתמיד וממשיך להביא הישגים אדירים".