1. "כנראה לא הייתי שומר כל כך גרוע"
באחד ממשחקיו הראשונים על הקווים, אי אז לפני 19 שנים, הפועל גליל עליון של עודד קטש ספגה מאה עשרים ומשהו נקודות. התקשרתי לשאול אותו מה נסגר. "אומרים ששחקני הגנה גדולים תמיד הופכים למאמני הגנה גרועים... אז כנראה הייתי שומר יותר טוב ממה שכולם חשבו עליי", השיב בסרקזם אופייני.
אז נכון, קטש היה אחד מגדולי השחקנים שנראו כאן, ובואו, השמירה שלו לא הייתה ממש מאיימת. ואולי זו הסיבה שכשהוא בן 48, מתחילה להתרוצץ ברחבי אירופה השמועה על הגנת הברזל שלו. מכבי תל אביב, אותה אחת שידועה בחיבתה לרוץ, להאיץ ולנצנץ, ביטלה אתמול (שלישי) את יתרון הביתיות של מונאקו בזכות הכנה טקטית מצוינת וביצוע שמפלרטט עם שלמות. היא עצרה את יריבתה על 67 נקודות, כמעט הכי מעט שהיו לה במהלך העונה כולה. רק אולימפיאקוס וברצלונה - AKA "קבוצות ההגנה הטובות ביורוליג" - ספגו ממנה פחות.
6:45 דקות לסיום ירה מייק ג'יימס שלשה שלא באמת השפיעה על מהלך המשחק, אבל ראוי שתיכנס לספרים. היא הייתה הראשונה שקלע העונה הכוכב האמריקאי נגד הצהובים, אחרי 0 מ-14 בכמעט שלושה משחקים; ולא פחות מדהים מכך, הצילה את מונאקו משיא שלילי מהדהד. עד אותו רגע עמדה הקבוצה על 1 מ-19, זהה לשפל שנרשם במשחקי הפלייאוף לדורותיהם. היא סיימה בסופו של דבר עם 4 מ-26, 15.4%, האחוז הנמוך ביותר שנרשם בשלב הזה בשש השנים האחרונות (מאז 11.1% שניפקה אנאדולו אפס ב-2017).
אז אפשר לחשוב בטעות שהמעמד גרם לג'יימס, ג'ורדן לויד ואלי אוקובו להזיע, או שהם סבלו מסתם יום מזעזע במיוחד ואלילת המזל האירה את פניה לקטשים. אבל לא: הגנת מכבי תל אביב התנפלה על הגארדים בשחור ונעלה בפניהם את נתיבי החדירה לסל (ועל הדרך ניטרלה גם את ריבאונד ההתקפה הקבוצתי). היא לא סתם "הימרה" על השלשות שלהם, אלא ידעה היטב שלושה נתונים:
1. מונאקו היא הקבוצה שזורקת הכי מעט שלשות ביורוליג (21.1 למשחק).
2. היא קולעת הכי מעט שלשות ביורוליג (6.7).
3. היא פוגעת באחוזים הכי נמוכים לשלוש מבין 18 המשתתפות ביורוליג (31.7%).
ואם זה המצב, למה שלא נגרום לה ליידות כמה שיותר לבנים מהשלוש? לכן הצהובים החליטו להרחיק אותה מהרגליה הקבועים ולפתות אותה לזרוק עוד ועוד ועוד מבחוץ - אל החוץ.
אז רגע, אחרי 26-4 של מונאקו, 23-5 של ז'לגיריס קובנה, 29-8 של אולימפיה מילאנו, 32-5 של באסקוניה, 28-4 של אנאדולו אפס ו-34-7 של פנרבחצ'ה - וכל זה רק בשבעת השבועות האחרונים - מותר כבר להטמיע בגלוי את המונח "הגנת השלשות של קטש"?
2. הספירה נעצרה אחרי תשע שנים ויומיים
וכך, אחרי המתנה מוגזמת של 3,289 ימים - שהם תשע שנים ויומיים - זכו הצהובים לחוות סוף סוף את טעמו של ניצחון במשחק פלייאוף אירופי. ב-23 באפריל 2014 הם הביסו את אולימפיה מילאנו 66:86 וחגגו את העלייה לפיינל פור האחרון שלהם עד כה, ב-25 באפריל 2023 הם גברו על מונאקו 67:79 ואפילו הפסימיסטים והסקפטיים ביותר כבר מרשים לעצמם לחלום.
זה היה ניצחון ראשון ללורנזו בראון במשחק פלייאוף ביורוליג (אחרי 3:0 עם פנרבחצ'ה בעבר). וזה היה ניצחון חוץ ראשון לווייד בולדווין (אחרי 3:0 עם באיירן מינכן). ג'ון דיברתולומיאו, ג'ייק כהן ורומן סורקין, בוגרי הסוויפ של ריאל מדריד בעונה שעברה, סימנו W ראשון במהלך סדרה - ואליהם הצטרפו ג'רל מרטין, בונזי קולסון וג'וש ניבו, שמעולם לא הופיעו במעמד הזה.
רק שני שחקנים בסגל של מכבי כבר הכירו היטב את העבודה, ומדובר דווקא בשניים שלא ממש היו בעניינים לאורך העונה כולה - כל אחד בנסיבות שונות לחלוטין: דארן היליארד ואלכס פוית'רס.
3. קומאטוס, פינת היליארד
אגדות שלמות נכתבו ונרקמו סביב כוכבי האנדרדוג, שכשלו, איכזבו, סופסלו והתייבשו במשך חודשים, רק כדי להתעלות במאני טיים. דיוויד בלו המציא את הפטנט בגרסתו כדיוויד בלות'נטל (מ-3.5 נקודות בעונת 2004 ל-14.7 במשחקי ההכרעה), נסטוראס קומאטוס חיקה אותו (מ-3.6 נקודות ב-2005 ל-13 בגמר), ולרגע אחד קטן אפילו קירק פני ומילאן מצ'באן היו כאלה.
היליארד יחזור בקיץ לביתו בארה"ב, ואחרי כל מה שעבר העונה יהיה משוכנע ששיחק במשך 15 שנה בישראל. לפני שבועיים, ברגעים הקריטיים של המשחק מול ריאל מדריד, הוא הוזעק בעקבות פציעתו של בראון והתעלה; אתמול שותף כמעט 20 דקות (שיא של חמישה חודשים, מול יריבות שאינן וירטוס "מינוס 31 הפרש" בולוניה) והביא איתו את העומק, הניסיון ועשר הנקודות שהביאו עוד נדבך שחסר בקו האחורי, בעיקר באחד מהימים האלה שבהם ג'ון דיברתולומיאו עושה הרבה, אבל לא ממש מצליח לקלוע.
פוית'רס, שחזר בשבוע שעבר לפעילות אחרי ארבעה חודשים וחצי של השבתה, נראה טוב במשחקים מול הפועל גליל עליון ועירוני נס ציונה, והשאלה הייתה מתי, כמה ואם בכלל יראה מגרש במונאקו; המאמן בוודאי לא רצה להפר את האיזון בקו הקדמי, אבל האפשרות להכניס לרוטציה סנטר שלישי באיכותו של האמריקאי אינה כזו שכדאי להתעלם ממנה. אז הוא שילב אותו למקטעים קצרים שנעים בין דקה לשלוש, כמעט בכל אחד מהרבעים, וקיבל ממנו שש נקודות בשמונה דקות - ואולי לא פחות חשוב מכך, גם ארבע עבירות.
4. ברוכים הבאים ללימוז' ופזארו של שנות ה-80
הנסיכות מונאקו זוכה לכינוי הפוגעני משהו "מקלט מס" על ידי גורמים בלתי רשמיים (זה לא שהגורמים הרשמיים מתכחשים או מכחישים, פשוט לא טרחנו לשאול אותם), ולכן מדובר בפנינה יוצאת דופן, מלאה ביאכטות נוצצות, במכוניות יוקרה מעוררות קנאה ובמספר תושבים מועט אך עשיר בטירוף. ואיכשהו, דווקא שם נבנה אולם כדורסל שהפרקט שלו מזכיר את המגרשים בלימוז' ובפזארו בשנות ה-80 של המאה הקודמת.
ההתרחשויות על הפרקט הזה, או לפחות התוצאה שלהם, הזכירו במחצית הראשונה את הכדורסל של שנות ה-90. הרבה החטאות, לא מעט מלחמות והשתטחויות על הפרקט, גודש של כדורי 50/50 - ובעיקר לחץ ועצבים שמסגירים את העובדה כי מדובר בפתיחת שלב הפלייאוף.
מכבי זכרה היטב מה קרה לה במפגשים המוקדמים עם מונאקו: ביד אליהו היא מצאה עצמה בפיגור 42:23 במהלך הרבע השני, ונדרשה לבצע את הקאמבק הגדול ביותר שלה בכל הזמנים בדרך לניצחון; בריביירה היא צנחה ל-21:7 כבר בדקה השישית, התאוששה וירדה מובסת אחרי 28:8 ברבע האחרון.
אז הפעם היא דאגה להימנע מנפילות ממושכות: יתרון השיא (אם אפשר בכלל לקרוא לזה ככה) של מונאקו עמד על ארבע נקודות בלבד, 2:6; 17 הפרש רציתם? באף אחד מהרבעים היא לא קלעה יותר מ-17 נקודות; ובמהלך כל המשחק הובילה רק למשך חמש דקות ו-45 שניות, עד שהגיעה שלשת הבאזר הראשונה של בולדווין, עוד בסיום הרבע הראשון. שם - בגדול - נגמר הסיפור.
מה הפאנץ'? אין פאנץ'. זה בסך הכל היה תירוץ להזכיר שוב את בולדווין, האיש שכבר נכתב עליו כאן הכל במהלך העונה הזאת, ובכל זאת יהיה זה פשע להתעלם ממנו אחרי עוד תצוגת ענק של 20 נקודות, 70% לשתיים, שישה ריבאונדים, שישה אסיסטים, מדד 25 והרבה הרבה אחריות. כן, אחריות.
5. מוגש כשירות לארגון מאמני היורוליג
אתמול פירסם ארגון מאמני היורוליג באנר שבו בירך את חבריו לקראת הסדרות; שבעה הופיעו בו, ורק אחד היה חסר. מתברר שקטש אינו חבר מן המניין בארגון, ולכן - בצעד תמוה ולא חכם במיוחד - החליטו להתעלם מקיומו. אז הנה, אנחנו כאן כדי לעזור עם תמונת המנצחים מערב הפתיחה של הפלייאוף.