מזרח
(2) בוסטון סלטיקס - (7) אטלנטה הוקס
מאזן בעונה הרגילה: 0:3 לבוסטון.
כולם ציפו לשחזור גמר המזרח בין בוסטון למיאמי, אבל לאטלנטה היו תוכניות אחרות. ההוקס, שהחלו את העונה עם ציפיות גבוהות בעקבות ההצטרפות של דז'ונטה מארי לטריי יאנג, נראו בינוניים להחריד לאורך העונה וגם החלפת מאמן לא ממש הועילה. אבל ברגע האמת הכל התחבר להצגה מרשימה וניצחון קליל במיאמי בפליי-אין, מה שאומר סדרה מול סגנית האלופה בסיבוב הראשון.
למרות שהסגל כמעט לא השתנה, בוסטון הנוכחית היא קבוצה שונה מזו של שנה שעברה. המאמן הרוקי ג'ו מאזולה משתמש בעיקר בהרכבים נמוכים עם הרבה הנעת כדור וקליעה מבחוץ. בשני המשחקים הרלוונטיים בעונה הרגילה מול אטלנטה השיטה עבדה נהדר, הסלטיקס קלעו 20.5 שלשות ב-46.6 אחוזים ומסרו 32 אסיסטים. דריק ווייט היה כל כך טוב שהוא לא ממש השאיר למאזולה ברירה אלא להמשיך בחמישייה הנמוכה גם לאחר ששחקן הפנים ההגנתי רוברט וויליאמס חזר מפציעה. הכשירות של רוב-וויל תהיה חשובה בהמשך, אך ווייט עשוי להיות גם שחקן ההגנה החשוב ביותר בסדרה הזאת, כי הוא צפוי לשמור לא מעט על טריי יאנג. להתקפה של הסלטיקס יש כלים לתקוף את יאנג בהגנה, בחילופים או פשוט דרך הגארד שינסו להחביא אותו מולו.
על פניו זאת נראית יריבה נוחה עבור הסלטיקס, אבל אי אפשר להתחמק מכך שמשהו באטלנטה עבד טוב מול מיאמי. זה אמנם מדגם של משחק אחד מול יריבה לא מרשימה, אבל זו נראתה קבוצה מחוברת ומאוזנת שפתאום הזכירה לנו שרק לפני שנתיים היא הדהימה את כולם בפלייאוף עם סגל פחות עמוק. השילוב בין יאנג למארי סוף סוף נראה מוצלח, יאנג סמך על החברים לקבוצה ומארי מצא את הזמן והמקום שלו לבוא לידי ביטוי. קווין סניידר משתמש ברוטציה של תשעה שחקנים, כשרביעיית הספסל שחוברת לאחד הגארדים איכותית ומגוונת, כך שאין לקבוצה הזאת דקות מתות. את העונה הרגילה אטלנטה סיימה במקום ה-22 ביעילות הגנתית, אבל יש לסגל הזה פוטנציאל הגנתי הרבה יותר גבוה. דיאנדרה האנטר יקבל הזדמנות נוספת להראות את האיכויות שלו כסטופר מול ג'ייסון טייטום, מעניין על מי ג'ון קולינס ישמור (אולי אחד הגארדים).
כדאי לשים לב: לקרב על הריבאונד. אטלנטה ניצחה את מיאמי קודם כל דרך שליטה מלאה בקרשים, ותנסה לעשות זאת גם בסיבוב הראשון, זה אולי הסיכוי הכי טוב שלה ליצור סדרה תחרותית. בוסטון, למרות ההרכב הנמוך, הייתה קבוצת ריבאונד ההגנה הטובה בליגה בעונה הרגילה, השאלה היא אם זה יעבוד גם מול יריבה גבוהה שמתנפלת על ריבאונד התקפה עם כמה שחקנים. זה מבחן חשוב עבור הסלטיקס גם להמשך, שצפוי לכלול יריבות עם יתרון גובה.
מה הכיוון: בוסטון פייבוריטית ברורה, אך לא אתפלא אם הסדרה הזאת תהיה צמודה מהצפוי. כאשר אטלנטה מחוברת יש לה כלים להקשות על כל יריבה, ובוסטון תלויה מאוד בקליעה מבחוץ שנוטה להיות פחות אמינה בפלייאוף.
(3) פילדלפיה 76' - (6) ברוקלין נטס
מאזן בעונה הרגילה: 0:4 לפילדלפיה.
עד לאמצע העונה זאת הייתה הסדרה שקיווינו לראות: ג'יימס הארדן נגד הכוכבים שהוא עזב, בן סימונס נגד ג'ואל אמביד. אחרי הטריידים על קווין דוראנט וקיירי אירווינג נשארנו עם סדרה משונה בין קבוצה שחושבת הכי בגדול לאוסף שחקנים שנקלע לקבוצה עם מאזן מספיק טוב כדי להיות בפלייאוף. אפילו סימונס פצוע ומונע מאיתנו את המפגש הפיקנטי מול האקסית המיתולוגית.
ברוקלין הנוכחית חסרת יומרות ועוד לא לגמרי מבינה מה היא מנסה לבנות, ובמובן הזה פילדלפיה קיבלה יריבה נוחה בסיבוב הראשון. אבל לפעמים מחסור ביומרות עוזר לשחקנים להגיע לסדרה בלי לחץ ולהביא לידי ביטוי יותר מהיכולות שלהם. אצל פילדלפיה המצב הפוך, כל הלחץ עליה. מקצועית יש לה כלים ללכת עד הסוף, אבל השלישייה של ג'ואל אמביד, ג'יימס הארדן ודוק ריברס צברה קילומטראז' עצום של אכזבות פלייאוף בעשור האחרון וקשה לדעת איך תגיב להסתבכות מוקדמת מול יריבה נטולת לחץ.
היכולות שיש לברוקלין הן בעיקר בהגנה. הסגל של ז'אק וון עמוק ועמוס בשחקני הגנה איכותיים שיוכלו להקשות גם על ההתקפה הנהדרת של הסיקסרס. המשחק היחיד בעונה הרגילה שהיה רלוונטי לסגלים הנוכחיים היה צמוד והגנתי. אבל אין לנטס שחקן שמסוגל להתמודד עם אמביד בפוסט (זה החיסרון המרכזי של ניק קלקסטון), זו קבוצת ריבאונד חלשה מאוד שסבלה מכך מול הסיקסרס בעונה הרגילה וההתקפה שלה תלויה יותר מדי ביכולת של מיקל ברידג'ס ליצור לעצמו מצבי זריקה. מיקל יעמוד למבחן גדול בתפקידו החדש כסקורר מוביל מול הגנה חזקה שתתמקד קודם כל בו ואולי גם תביא דאבל-טים כדי לנסות לחשוף את החולשה שלו כמוסר.
כדאי לשים לב: להגנה של ברוקלין מול הפיק נ' רול של הארדן ואמביד. זה אחד המהלכים המרתיעים ביותר ב-NBA ולנטס יש כלים להתמודד איתו בכל מיני צורות. הארדן יקבל שורה של שומרים אישיים, בראשות מיקל ודוריאן פיני-סמית', בזמן שקלקסטון הוא אחד הסנטרים הטובים בליגה גם בחילופים על שחקני חוץ וגם בהגנה על הטבעת. וון ינסה סגנונות שונים בהגנה ושאר הליגה תעקוב בעניין כדי להבין מה מצליח להקשות על הכוכבים של פילדלפיה.
מה הכיוון: פילדלפיה לא אמורה להסתבך כאן, שילוב של יתרון משמעותי גם בכישרון וגם בגודל אמור להספיק לסדרה קלה. אבל הסתבכות קטנה שלה יכולה להפוך להסתבכות גדולה, מול יריבה עיקשת שתנסה לעורר את השדים שבפילדלפיה מאוד רוצים שיישארו לישון בפלייאוף הזה.
(4) קליבלנד קאבלירס - (5) ניו יורק ניקס
מאזן בעונה הרגילה: 1:3 לניקס.
זו הסדרה עם הכי מעט הייפ בסיבוב הראשון. מפגש בין שתיים מהקבוצות האיטיות בליגה שהסגנון שלהן לא מאוד אטרקטיבי, ואף אחת מהן לא נחשבת למועמדת רצינית לאליפות. הסיבה שבכל זאת כדאי לשים עין על הסדרה הזאת היא שזהו המבחן הראשון של אחת מקבוצות העתיד של הליגה. קליבלנד תציג לראווה את הרביעייה האיכותית והצעירה שלה, שנראתה מצוין לאורך העונה. דונובן מיטשל ודריוס גארלנד עובדים טוב ביחד, וצמד הגבוהים אוון מובלי וג'ארט אלן אחראים על ההגנה הטובה בעונה הרגילה. מסביב יש כמה שחקני כנף מסוגים שונים ואת ריקי רוביו, לא צוות מסייע מדהים אבל כן כזה שניתן לבנות ממנו רוטציה של 8-9 שחקנים.
המבחן הראשון לא יהיה פשוט. הניקס הלכו והתגבשו במהלך העונה וסיימו אותה עם רוטציה מהודקת ואיכותית. ההתקפה מבוססת על היכולת של ג'יילן ברונסון וג'וליוס רנדל ליצור מצבי זריקה (אני יוצא מהנחה שרנדל יהיה כשיר לפתיחת הסדרה, זו המגמה), ויחד עם הימנעות מאיבודים וריבאונד התקפה חזק זה הספיק בשביל ההתקפה הרביעית בליגה. הקרב בין ההתקפה של הניקס להגנה של הקאבס יהיה מעניין. האם ברונסון יצליח להגיע לצבע מול צמד הגבוהים? האם רנדל שוב ייעלם בפלייאוף? האם הניקס ישלטו בריבאונד כמו במפגשי העונה הרגילה?
בצד השני, קליבלנד היא קבוצה שקל יחסית להצטופף מולה כמו שתיבודו אוהב וקל יחסית להחביא מולה את ברונסון בהגנה. אבל כדי להקשות על ההתקפה של קליבלנד צריך קודם כל להתמודד בצורה טובה עם הקו הראשון שלה, בעיקר עם מיטשל. הגארד האיכותי סיפק כבר לא מעט הצגות גדולות בפלייאוף, אם נותנים לו מטר בפיק נ' רול הוא פשוט עולה לשלשה פעם אחרי פעם. לתיבודו תהיה סוללת שומרים טובים על מיטשל וגארלנד: קוונטין גריימס, אר ג'יי בארט, עמנואל קוויקלי וג'וש הארט הם כולם שומרים עם איכויות. יהיו הרבה קרבות קטנים מעניינים בסדרה הזאת.
כדאי לשים לב: לאוון מובלי. שחקן השנה השנייה הוא אחד משחקני ההגנה החשובים בליגה כבר כיום, אך בחודשיים האחרונים ביצע גם קפיצת מדרגה התקפית. הוא יוזם יותר, מסיים יותר בנחישות, מוסר טוב יותר ומסוגל להשתלט על משחקים בעצמו. לא אופתע אם הוא יסיים את הפלייאוף הזה עם הרבה יותר תשומת לב ציבורית. מול הניקס הוא יצטרך להראות לא רק את העזרה המפורסמת שלו אלא גם לשמור אישית על רנדל חלק גדול מהזמן, ובהתקפה ינסה לנצל את חוסר העקביות של רנדל כדי להראות שהוא בשל לליגה של הגדולים.
מה הכיוון: למרות שלניקס יש צוות מסייע טוב יותר, קליבלנד פייבוריטית כי יש לה יותר שחקנים בכירים. ג'יי בי ביקרסטאף יוכל להישאר עם שניים מהארבעה שלו על הפרקט בכל רגע נתון, וקאריס לוורט הוא סקורר נוסף מהספסל. אני מתקשה לראות את ברונסון ורנדל מחזיקים מעמד סדרה שלמה מול הגנת הקאבס, ולהתקפה של הניקס אין מספיק מה להציע פרט להם.
מערב
(3) סקרמנטו קינגס - (6) גולדן סטייט ווריירס
מאזן בעונה הרגילה: 1:3 לגולדן סטייט.
למרות העונה הנפלאה של סקרמנטו, זו הקבוצה שכולן במערב רצו לפגוש בסיבוב הראשון. ההתקפה של הקינגס הייתה הטובה בליגה בעונה הרגילה, אך תצטרך להוכיח שזה עובד גם בפלייאוף, כשהיריבות מתכוננות לסגנון המעט שונה שלה ומגיעות הרבה יותר מחויבות ואגרסיביות. ההגנה דורגה במקום ה-24, לא מפתיע מקבוצה שמתבססת על דיארון פוקס ודומנטאס סאבוניס ואין לה בחמישייה שחקן הגנה בכיר.
האלופה זכתה במקום השישי הנחשק, מה שמחזק משמעותית את הסיכויים שלה להגיע רחוק בפלייאוף גם השנה למרות הקשיים לאורך העונה. לקינגס יהיו מעט מאוד כלים להתמודד עם סטף קרי ועם ההתקפה השוטפת של הווריירס. ההגנה של גולדן סטייט יודעת להתמודד עם סנטרים מהסוג של סאבוניס, דריימונד גרין וקיוון לוני עשו עבודה נהדרת על ניקולה יוקיץ' בסיבוב הראשון של שנה שעברה. לא אופתע אם סטיב קר יפתח עם חמישייה נמוכה בה דריי הוא סנטר, בעיקר אם אנדרו וויגינס בכושר מספיק טוב כדי לחזור לחמישייה באופן מיידי. במצב כזה וויגינס עשוי לשמור על פוקס וגולדן סטייט תוכל לנסות חילופים בפיק נ' רול בין פוקס לסאבוניס, משהו שסקרמנטו מיעטה לפגוש.
אבל יש גבול כמה ניתן לזלזל בקבוצה שסיימה שלישית במערב והלכה והתחברה ככל שהעונה התקדמה. פוקס וסאבוניס מוקפים בקלעי שלשות איכותיים (קווין הרטר נראה כמו האח האבוד לבית ספלאש השנה) שיודעים גם לנוע פנימה. יש לקינגס יתרון גדול גם באיבודים וגם בריבאונד התקפה, כך שהם צפויים לקבל יותר זריקות באופן עקבי, זה נתון שמסוגל להכריע סדרה. מייק בראון ישב בשנים האחרונות ליד קר על ספסל הווריירס ואולי יש לו מידע פנימי לגבי איך לעצור את המכונה מאוקלנד שאין למאמנים אחרים. ובאופן כללי, זה מפגש בין קבוצה שמשחקת טוב בעקביות לאורך חודשים לקבוצה שלא הצליחה ליצור עקביות עונה שלמה.
כדאי לשים לב: לדביון מיטשל. הגארד נבחר בבחירה התשיעית ב-2021 בעיקר בזכות ההגנה שלו, אך לא הראה מספיק איכויות התקפיות כדי להפוך לשחקן משמעותי בקבוצה טובה. הצורך במישהו שיתמודד הגנתית עם סטף יכול להפוך אותו לשחקן משמעותי בסדרה הזאת. אם הוא יצליח להקשות על סטף הוא אמור לקבל דקות גם לצד פוקס ולא רק כמחליף שלו. מיטשל עשוי להיות שחקן שבפלייאוף יש לו הרבה יותר ערך, והוא מקבל בדיוק את סוג היריבה שמולה ההגנה האינטנסיבית שלו על גארדים תוכל לבוא לידי ביטוי.
מה הכיוון: הסדרה תלויה בעיקר בגולדן סטייט. אחת משאלות המפתח של הפלייאוף היא אם יש לחבורה הזאת עוד התעלות בקנה או שהם נתנו כל מה שיש להם בשנה שעברה. לאורך העונה היו סימנים לכך שהם לא במצב המנטאלי של אלופה, אבל הם גם הראו יכולת לאורך השנים לבצע את הסוויץ' כשצריך. אם הווריירס יראו יכולת שמתקרבת לזו של הפלייאוף הקודם, וזו כרגע ההשערה ההגיונית, זו תהיה סדרה חד צדדית, אך אם הם ימשיכו לזייף יש לסקרמנטו את הכלים לגנוב פה משהו.
* מחר יפורסם ניתוח יתר הסדרות