סנוקרת לתדמית: העונה העגומה של סאדיו מאנה בבאיירן מבשרת על שקיעתו

אחרי התבוסה של באיירן מינכן למנצ'סטר סיטי ביום שלישי, הלם סאדיו מאנה בפניו של לירוי סאנה בדרכם לחדר ההלבשה, והותיר אותו עם שפה מדממת. זו הייתה תוצאת המריבה ביניהם על הדשא לקראת סיום המשחק. הגרמני לא היה מרוצה מכך שמאנה עשה תנועה לעומק במקום לקבל ממנו את הכדור, הסנגלי ראה בכך התחצפות, והעניינים התדרדרו במהרה לאלימות פיזית. ואיך שלא תסתכלו על זה, אלה הכותרות המפתיעות ביותר של השנה.

כי הרי לו היו אומרים לכם שכוכב גדול כלשהו היכה את חברו לקבוצה ומבקשים לנחש את זהותו, שמו של מאנה לא היה עולה בראשכם בשום אופן. במהלך הקדנציה המפוארת בליברפול, נוצרה לסנגלי תדמית קרובה לשלמות - הוא היה השחקן הקבוצתי האולטימטיבי, הצנוע שבצנועים, המשקיען שבמשקיענים, הנדיב שבנדיבים. הוא היה נעים הליכות, השפיע באופן חיובי על האווירה בחדר ההלבשה, שימש דוגמא לחבריו באימונים ובמשחקים, והתפרסם כאדם שלא מושפע מההילה סביבו.

במקום לרכוש מכוניות יוקרה ושעונים מיותרים, הוא תרם רבות לאנשים במולדתו, במיוחד במחוז העני בדרום סנגל בו גדל. בתי ספר ובתי חולים הוקמו בזכותו, והוא סידר לכולם גם גישה לאינטרנט. מאנה היה המודל לחיקוי במלוא מובן המילה, והחדשות הפחות המחמיאות היו זניחות לחלוטין - הוא כעס פעם על מוחמד סלאח שלא מסר לו את הכדור. גם אז, באופן לא מפתיע, הואשם בעיקר המצרי באנוכיות.

זו, למעשה, הייתה אחת הסיבות המרכזיות להחלטה של באיירן מינכן להחתימו בקיץ. שחקן כמוהו היה צפוי להשתלב ללא בעיות בספינת הדגל הגרמנית ולתרום רבות לאווירה ולרוח הווינרית. מעבר לכך, הוא פשוט היה שם נוצץ במיוחד, שנתפס כנכס יוצא דופן למועדון ולהנהלתו. המנהל הספורטיבי חסן סליהמידז'יץ', שהרגיש כי מעמדו התערער, התרברב על כך ששיכנע סופרסטאר ענק לחתום במינכן, בעסקה שהייתה אמורה להקטין למינימום את הסערה סביב עזיבתו של רוברט לבנדובסקי. הסנגלי הגיע כבר בתחילת הקיץ, כאשר הפולני טרם נמכר לברצלונה, אך כוונותיו היו ברורות, ובאיירן הבינה שלא כדאי להשאירו לעונה האחרונה בחוזהו בניגוד לרצונו, כי התוצאות המקצועיות והחברתיות היו עלולות להיות הרות אסון. הבאתו של מאנה הקדימה את התרופה למכה, וסליהמידז'יץ' הבהיר לו עד כמה תפקידו יהיה קריטי.

ההתלהבות אכן הייתה בשיאה. מהרגע הראשון בבוואריה, זכה מאנה לתשומת לב מיוחדת, והפופולריות שלו בקרב האוהדים זכתה להקבלות מופרכות למדי לפרנק ריברי, עוד לפני שדרך על הדשא. "האם מאנה הוא הרכש הגדול ביותר בתולדות בונדסליגה?" - זו הייתה הכותרת ב"סקיי ספורט" הגרמני. "מאנה הוא שחקן ברמה העולמית הגבוהה ביותר, שמדגיש את האטרקטיביות של באיירן ושל הליגה כולה", הצהיר נשיא המועדון הרברט היינר. 41 מיליון יורו ששולמו לליברפול נתפסו כמחיר נמוך יחסית עבור הכוכב, גם אם הוא כבר בן 31. גם שכר בגובה 22 מיליון יורו לעונה נחשב הולם. הוא היה אמור להגדיר את הקבוצה הזו - לא פחות.

וכאן, ככל הנראה, נעוץ מקור הבעיה, כי הציפיות המוגזמת גרמו למאנה לאבד לראשונה בחייו את הקשר עם המציאות. השטיח האדום שנפרס לכבודו גרם לו לחשוב שהוא עשה את שלו עוד לפני תחילת העונה. החלוץ מעולם לא הסביר באופן הגיוני מדוע החליט לנטוש את ליברפול, וציין משום מה כי "60 עד 70 אחוזים מהאנשים בסנגל רוצים שאעזוב" - אמירה הזויה מכל ההיבטים, גם כי לא נערכו סקרים בסוגיה, וגם כי זו לא הדרך להחליט על המשך הקריירה. באנגליה הועלו שתי תיאוריות מרכזיות לבחירתו - הוא הרגיש שהעידן בליברפול מתקרב לסיום, והתעייף מכך שאינו מקבל את הקרדיט הראוי. אתגר חדש בליגה חדשה, במועדון שגילה נכונות לבנות את המשחק סביבו, ענה לכאורה על הדרישות.

העניין הוא כי ההשתלבות לא הייתה כה טריוויאלית. לשם התחלה, מאנה יועד לרשת את לבנדובסקי, ולכן היה אמור על הנייר לשחק כחלוץ מרכזי - תפקיד שמילא בצורה מצוינת בליברפול בעונה שעברה, אך מאולץ למדי מבחינתו, כי הוא מעדיף לתפקד כקיצוני. ואולם, באגפים יש בבאיירן תחרות עזה בין לירוי סאנה, קינגסלי קומאן וסרג' גנאברי. הפתרון של המאמן יוליאן נאגלסמן במחזורים הראשונים היה ליצור רביעיית חוד גמישה מאוד ללא תפקידים מוגדרים, בה שובץ מאנה טכנית במרכז אך קיבל אישור לנוע בחופשיות. זה הניב שער ב-1:6 בפרנקפורט במחזור הראשון וצמד ב-0:7 על בוכום, אך בשבועות שלאחר מכן נקלע הסנגלי לבצורת ולא היה פעיל מספיק.

בקבוצותיו הקודמות מספר משחקים לא מבריקים היו מתקבלים בהבנה, אבל במינכן מעמדו היה שונה - ולכן גם תגובת התקשורת הייתה שונה. אחרי ההפסד הראשון, 1:0 בדרבי הבווארי לאוגסבורג בספטמבר, בו מיעט מאנה לגעת בכדור ולסכן את השער, נדרש נאגלסמן לסוגיה והשיב: "אנחנו לא צריכים שאלות על שחקנים ספציפיים כרגע". המסר היה ברור, והמאמן ניסה להרגיע את המערכת, אבל המשימה הייתה מאתגרת. במקביל, שב לכשירות מלאה אריק מקסים שופו-מוטינג, והוחלט להחזירו להרכב כחלוץ מרכזי, תוך שינוי המערך בהתאם ל-1-3-2-4 שמזכיר את העונה שעברה. הגרמני-קמרוני נכנס, אם כך, למשבצת של לבנדובסקי והחל לכבוש בצרורות ולגרוף כותרות חיוביות. מאנה שב לשחק באגף השמאלי, וזה אמנם היה טבעי עבורו, והוא תרם 6 שערים ו-4 אסיסטים תוך קצת יותר מחודש, אבל בשורה התחתונה הפך לשחקן "שגרתי" לגמרי.

"ורק סאדיו מאנה עצוב" - זו הייתה כותרת המאמר שפורסם בעיתון המוביל "סודויטשה צייטונג" באוקטובר, אחרי שהסנגלי סופסל במשחק מול הופנהיים. לפתע, הוא לא היה בצילו של סלאח אלא בצילו של שופו-מוטינג, וזה היה קצת יותר מדי אפילו לשחקן שלא רגיל להחצין את האגו. בעוד ליברפול התגעגעה מאוד אליו בפתיחת עונה גרועה, הוא החל להתגעגע לליברפול. הפרידה התבררה כגרועה מבחינת שני הצדדים, ותקוותיו של מאנה לחיים מרתקים יותר בגרמניה לא התממשו. ואולי אפשר היה ליצור מומנטום חיובי בכל זאת, אבל ממש לפני המונדיאל נפצע מאנה בתיקול שגרתי במשחק מול ברמן, ואחרי נסיונות כושלים ומיותרים לזרז את ההחלמה, שכללו עצות ממכשפות, נאלץ לעזוב את סגל נבחרתו.

זו הייתה מכה מוראלית חזקה מאוד עבור האיש שהוביל את סנגל לזכיה באליפות אפריקה ושאלף להותיר חותם גם בגביע העולם, אחרי ההדחה המאכזבת בשלב הבתים ברוסיה ב-2018. הסנגלי שפע חיוכים כאשר נחת במינכן בקיץ, אבל פניו היו קודרות לקראת החורף. כאשר החלים בשלהי פברואר, הוא חזר לחדר הלבשה מסוכסך הרבה יותר, מבולגן אחרי ההחלטה החריגה לפטר את מאמן השוערים טוני טפאלוביץ' - חברו הקרוב ביותר של הקפטן מנואל נוייר. בתוך המציאות הזו, מצא את עצמו מאנה כשחקן רוטציה, ואז גם ראה את נאגלסמן עצמו מפוטר.

הביקורת על יכולתו של החלוץ הלכה והתעצמה, ובשלב זה גרסו גם הפרשנים במינכן שהחתמתו הייתה שגויה. אם כך, הסתמן כי כל הצדדים הפסידו מהעסקה, והתנהלותו של מאנה לא סייעה. במקום מנהיג צנוע ומודל לחיקוי, היה בחדר ההלבשה שחקן ממורמר שהרגיש כי עשה טעות. יחסיו עם חבריו לחוד לא היו מושלמים בלשון המעטה, ובבאיירן למדו להכיר את הצדדים השליליים של מאנה - אלה שלא באו ביטוי בקבוצותיו הקודמות.

בשבועיים האחרונים, העונה המקוללת הגיעה לשפל חדש. מאנה נשאר על הספסל במשחק העונה מול דורטמונד בבכורה של תומאס טוכל על הקווים, ושולב כמחליף מאוחר גם כאשר באיירן הודחה בידי פרייבורג ברבע גמר הגביע, אז ספג כרטיס צהוב מרוב עצבים. לאחר מכן, הלכה לעולמה דודתו האהובה בסנגל, ומצב הרוח נהיה קודר עוד יותר. בתנאים אלה, היה לו קשה להישאר מחוץ להרכב גם במגרשה של מנצ'סטר סיטי - יריבה אותה הוא מכיר מקרוב. בדקות הספורות שקיבל, הוא נאלץ גם להתמודד עם הביקות שהפנה כלפיו באופן בוטה סאנה, אשר אף קילל אותו כנראה לפי הדיווחים. כל זה גרם לו לאבד לחלוטין את העשתונות, וכך הגיע האגרוף לפניו של לירוי.

יש להניח כי ראשי באיירן לקחו בחשבון את הנסיבות המקלות כאשר קבעו את עונשו של הסנגלי. בשעות שאחרי פרסום הפרשה הודגש כי כל האופציות כולל ניפוי נמצאות על השולחן, אבל בסופו של דבר הסתפקה אלופת גרמניה בקנס ובהשעייה ממשחק אחד בליגה, מול הופנהיים בשבת. מאנה יוכל, אם כך, לשחק מבחינה תיאורטית לשחק בגומלין מול מנצ'סטר סיטי ביום שלישי, אבל כלל לא בטוח שטוכל ירצה להשתמש בו. הסיטואציה שנוצרה כואבת מבחינת כל הצדדים, ודבר אחד בטוח - גם אם הריב האלים עם סאנה יישכח במהרה, את התסכול של מאנה יהיה קשה הרבה יותר להעלים. הוא כבר בוודאות לא יהיה הרכש הגדול ביותר בתולדות בונדסליגה.

לשני הצדדים היו ציפיות גבוהות מהמהלך, אבל הם תאכזבו זה מזה, וכעת גם התדמית של מאנה ספגה מהלומה לא פשוטה. אם יוחלט על פרידה בקיץ הקרוב, וזה בהחלט תסריט הגיוני, לא יהיה קל למצוא רוכש שיסכים לעמוד גם בשכרו של הכוכב. ב-2022 הוא דורג במקום השני במשאל כדור הזהב, אך זה לא יקרה שוב, ומניותיו נמצאות בירידה חדה. התקרית העגומה במנצ'סטר הוכיחה זאת מעבר לכל ספק. זה עצוב, ומעריציו הרבים של מאנה עלולים בצדק לחוש צער, אבל זה המצב.