המירוץ לתואר ה-MVP של העונה הסדירה היה כל כך צמוד, שהחלטנו להקדיש לו כתבה נפרדת שתתפרסם מחר (שלישי). אבל מלבד ההכרעה בין ניקולה יוקיץ', יאניס אנטטוקומפו וג'ואל אמביד, היו לעונה הזו עוד כמה וכמה מצטיינים. הנה חלוקת הפרסים שלנו.
מאמן העונה: מייק בראון (סקרמנטו)
זו לא הייתה עונה רגילה מוצלחת למאמנים הבכירים ולקבוצות הגדולות, עונה שמסתיימת בלי אף קבוצה של 60 ניצחונות ורק שתיים עם יותר מ-55. אז זה הזמן של ההפתעות. אני מאמין שאם בראון היה עוזר מאמן מוערך שמקבל הזדמנות ראשונה כמאמן ראשי לא היה ספק שהתואר הזה שלו, אבל הוא סוחב איתו מטען של מאמן שנכשל גם עם לברון ג'יימס וגם עם קובי בריאנט. מאז הוא הספיק לעבוד שנים במערכת הנפלאה של גולדן סטייט ובהזדמנות הראשונה שלו כמאמן ראשי מזה כמעט עשור בנה קבוצה איכותית, חכמה ומגובשת בסקרמנטו. יכול להיות שזו תתברר כקבוצת עונה רגילה טובה שיש לה פחות מה למכור בפלייאוף, אבל עבור מועדון שלא ראה פוסט סיזן 16 שנה זה המון בפני עצמו. בראון הגיע למועדון שנראה אבוד, עם בעלים בעייתי והנהלה לא מתפקדת, והוכיח שגם שם ניתן להצליח.
עוד ראויים לציון: בעונת ההפתעות הזו אלה בעיקר השמות האלמוניים: ג'יי בי ביקרסטאף הפך את קליבלנד לקבוצה גדולה מהר מהצפוי, מארק דייגנולט הביא את OKC לפליי-אין ו-וויל הארדי קיבל ביוטה שאריות מטריידים והפך אותן לקבוצה כל כך טובה שדני איינג' נאלץ לפרק אותה בדדליין. מבין השמות המוכרים, אי אפשר שלא להחמיא לטום ת'יבודו ששוב חיבר את הניקס.
שחקן ההגנה: ג'ארן ג'קסון ג'וניור (ממפיס)
הטיעון היחיד נגד טריפל J הוא מיעוט הדקות שלו, גם בגלל שפתח את העונה פצוע וגם בגלל נטייה שלא עוברת להסתבך בעבירות. אבל הוא כמעט לא החמיץ משחקים מאז שחזר והנתונים ההגנתיים שלו נמצאים בליגה משלהם. הוא מוביל את הליגה עם שלוש חסימות למשחק, היעילות ההגנתית בדקות שהוא משחק היא הגבוהה מבין שחקני הרוטציה בליגה, היריבים קולעים באחוז הנמוך ביותר כשהוא בינם לבין הטבעת, הוא מוביל בגדול במדד לברון ההגנתי שהוא כנראה המקיף ביותר שקיים כיום. השילוב בין גודל, אתלטיות ותזמון הופכים את ג'קסון ג'וניור לשחקן המרתיע ביותר בליגה מעמדת עזרה, והוא בדרך הבטוחה להיות אחד משחקני ההגנה הבכירים בליגה לשנים ארוכות.
עוד ראויים לציון: ברוק לופז קם לתחייה עם עונה הגנתית נפלאה כחלק מקבוצת הגנה נפלאה. אוון מובלי הוא שחקן ההגנה הבכיר של מי שסיימה כקבוצת ההגנה הטובה בליגה בעונה הסדירה, וצפוי להתחרות עם טריפל J על תואר שחקן ההגנה של העונה בשנים הקרובות. אלכס קארוסו הצליח להיות הגארד ההגנתי הבכיר בליגה שעמוסה בגארדים הגנתיים איכותיים ויש לו חלק חשוב בכך ששיקגו הייתה קבוצת הגנה טובה השנה.
רוקי העונה: פאולו באנקרו (אורלנדו)
עונה לא מרשימה למחזור הרוקיז של 2022, אולי גם בגלל ההשוואה למחזור הקודם שסיפק שורה של עונות מצוינות של בחירות גבוהות. כל זה נכון החל מהבחירה השלישית, כי השחקן שנבחר שני (צ'ט הולמגרן) לא שיחק והשחקן שנבחר ראשון נראה כמו סקורר איכותי מהרגע הראשון שלו בליגה. באנקרו הוא שחקן פנים שמוביל כדור, מגיע לצבע ומסיים בשלל דרכים. המספרים שלו בעונת הרוקי לא יעילים, הם כמעט אף פעם לא יעילים אצל רוקיז שקולעים 20 נקודות למשחק, אבל הדומיננטיות והקלות בה הוא מגיע למצבי זריקה שייכות לשחקנים מיוחדים.
עוד ראויים לציון: מי שנותן לבאנקרו את הפייט הכי חזק נבחר במקום ה-22 ועבר בטרייד בקיץ. מדובר בווקר קסלר, הסנטר שעבר ליוטה כחלק מהטרייד על רודי גובר, ובאופן אירוני נראה כמו סנטר הגנתי בכיר בהתהוות שמאוד מזכיר את מומחה ההגנה הצרפתי. אם מינסוטה הייתה מבינה מה יש לה ביד סביר להניח שהיא לא הייתה מבצעת את הטרייד. עונה מוצלחת מאוד הייתה גם לג'יילן וויליאמס של OKC שנבחר במקום ה-12. וויליאמס הוא שחקן חוץ מגוון שיכול לשחק בכמה עמדות ובכמה תפקידים בהתאם לדרישות. גם קסלר וגם וויליאמס מוכנים יותר לתרום כעת לקבוצה מצליחה מבאנקרו, אבל הם לא שחקנים שבונים סביבם התקפות כמו שחקן הפנים של אורלנדו.
פרט להם, כאמור, לא היו יותר מדי עונות רוקי מרשימות, אבל כן המון ניצוצות של פוטנציאל עצום. שיידון שארפ, ג'יידן אייבי, ג'בארי סמית', בנדיקט מאת'רין, קיגן מארי, ג'רמי סוהן וג'יילן דורן הראו מספיק כשרון כדי להסתקרן מאוד מהעונה הבאה שלהם.
השחקן השישי: מלקולם ברוגדון (בוסטון)
לא עונה טובה גם בגזרת המחליפים. ריבוי הפציעות בליגה שלח לא מעט שחקנים להתנדנד בין החמישייה לספסל, ומעטים הטביעו חותם כמחליפים שמשנים משחקים. ברוגדון היה הכי טוב והכי יציב מאלה שכן. בעונה בה דריק וויט ביצע קפיצת מדרגה ותפס מקום בחמישייה, חברו לקח על עצמו את תפקיד המחליף היעיל שמשחק בדקות המנוחה של הכוכבים ויודע לתפקד גם עם הכדור ביד וגם רחוק מהכדור.
עוד ראויים לציון: לא הרבה. ג'ורדן פול, המועמד הטבעי, שיחק יותר משחקים בחמישייה ולא היה מאוד יעיל השנה. גם עמנואל קוויקלי של הניקס פרץ בעיקר במשחקים בהם פתח בחמישייה, אך עשה מספיק גם כמחליף כדי להיות מועמד חזק למקום השני. מאליק מונק סיפק לא מעט משחקים טובים מהספסל של סקרמנטו. בנדיקט מאת'רין ונורמן פאוול קלעו הרבה נקודות דלות קלוריות.
השחקן המשתפר: שיי גילג'ס אלכסנדר (אוקלהומה סיטי)
השיפור האהוב עליי הוא של שחקנים איכותיים שעושים קפיצת מדרגה לאולסטארים. שג"א דילג על שלב והפך משחקן איכותי לפרנצ'ייז פלייר פוטנציאלי ושחקן שיש לו סיכוי גבוה להיבחר לחמישייה הראשונה של העונה (מחר אפרסם את חמישיות העונה שלי). הוא הגיע רעב מאוד להוכיח את עצמו בעונה הזאת ובמו ידיו סיים את עידן הטנקינג של הת'אנדר. הוא שדרג גם את הכמות וגם את האיכות של הזריקות שלו, כולל קפיצה של כעשרה אחוזים בעונשין, והפך לאחד השחקנים שהכי קשה למנוע מהם להגיע לזריקות שהם רוצים.
עוד ראויים לציון: לאורי מרקאנן הוא היריב העיקרי של שג"א על התואר, אבל מפסיד נקודות בתחום בגלל שלשינוי הסיטואציה יש חלק גדול בשיפור שלו. ניק קלקסטון עשה קפיצת מדרגה גדולה כסנטר הפותח של ברוקלין וצפוי לקבל קולות גם כאן וגם לחמישיות ההגנה. מיקל ברידג'ס הראה כבר בפיניקס יכולת משופרת כסקורר, ומאז שעבר לברוקלין נראה כמו מי שיכול להיות אחד משני שחקני ההתקפה הבכירים בקבוצה גדולה. זו הזדמנות לציין שוב גם את השיפור של ג'יילן ברונסון ודיארון פוקס, שתהיה לו קטגוריה משלו השנה.
שחקן הקלאץ': דיארון פוקס (סקרמנטו)
הקטגוריה החדשה אמורה הייתה להיות רשומה על שמו של דמיאן לילארד, אבל דיים שיחק מעט בקבוצה מפסידה. אז הראשון שיזכה בה, בוודאות די מוחלטת, הוא פוקס. הוא מוביל את הליגה בכמות נקודות בקלאץ' ועושה זאת באחוזים נהדרים. ברגעי מפתח לפעמים נדמה שהוא לא מסוגל להחטיא והוא הכריע ככה לא מעט משחקים השנה.
עוד ראויים לציון: דמאר דרוזן, כרגיל, מדורג גבוה מאוד בנתוני הקלאץ' וזו הזדמנות להעריך את מה שהוא עושה בעונה הרגילה בשנים האחרונות (בשנה שעברה הוא כנראה היה זוכה). גם ג'ימי באטלר התעלה ברגעי מפתח בקבוצה ש-32 מ-43 הניצחונות שלה הגיעו במשחקים צמודים.