בתחילת 1995 הטניס הישראלי היה בעיצומו של תור זהב, שלֵב לִבו מרכז הטניס ברמת השרון. על המגרשים התאמנו אז עמוס מנסדורף, גלעד בלום, שחר פרקיס ואנה סמשנובה. טורניר ATP יוקרתי נערך ברמת השרון מדי שנה, בהשתתפות כוכבים בינלאומיים כמו תומס מוסטר, ג'ימי קונורס ובראד גילברט, ומפגשי גביע דייוויס של נבחרת ישראל החזקה נערכו פעם או פעמיים בשנה באצטדיון קנדה, מול קהל משולהב.
טניסאים שנזכרים בחוויות שלהם מהאימונים ברמת השרון באותן שנים, מספרים בעיניים בורקות על חשמל באוויר, מגרשים מלאים באימונים, מאמנים בעלי שיעור קומה ושיחות לא נגמרות על פרויקטים עתידיים בעולם הטניס הישראלי. לא היה צורך לדמיין איך נראים, מתאמנים וחושבים טניסאי-על; היה צריך רק להסתכל ימינה ושמאלה כדי להתרשם.
לרכישת הספר "מלך הכוורת" לחצו כאן
בתור הזהב הזה עופר היה רק אחד מבין השחקנים הצעירים הרבים שניסו לטפס לצמרת. מבין שלושת הכוכבים - מנסדורף, בלום ופרקיס - היה לעופר קשר טוב במיוחד עם בלום. השניים היו חברים ושותפים לנבחרת הדייוויס, ואף זכו יחד באליפות ישראל בזוגות.
הקריירה המקצועית של מורים, מהנדסות או סוורים דומה במהותה לעבודת הנמלה; מרבית האנשים סוחבים על גבם משקל רב והולכים הלוך וחזור ממושבת הנמלים אל מקור המזון. בקריירה הזו יש רגעי סיפוק רבים, אבל רגעי זוהר מעטים בלבד, אם בכלל. הקריירה המקצועית של מרבית הספורטאים, לעומת זאת, דומה לחיי הפרפר; מרבית חייהם חסרי כל חן ותהילה, והם מבלים אותם בעיקר באימונים וחדרי כושר. הם הופכים לגולם, שמתרוצץ ומתחרה על מגרשים הרחק מעין הציבור. כשהם לומדים סוף-סוף לעוף, והופכים מרהיבים ושובי עין, מוערצים ומרגשים את הצופים - סופם כבר קרוב.
כוכבו של בלום דרך לקראת סוף 1993, ואחד מרגעי השיא היה בערב יום הכיפורים, מול קהל משולהב באצטדיון קנדה, לאחר שמנסדורף ניצח והביא את ישראל לתיקו במפגש גביע דייוויס מול שווייץ.
או אז בלום עלה למפגש מכריע מול יאקוב לאסק, שדורג כ-100 מקומות מעליו בדירוג העולמי, ונתן את משחק חייו. הוא ניצח בשלוש מערכות חלקות, מבלי להפסיד ולו במשחקון הגשה אחד. המשחק הסתיים שעה בלבד לפני כניסת החג, ללא צוותי הצילום שכבר התקפלו. העיתונות והאוהדים חגגו את ההישג והפכוהו למיתולוגי. היה שם כל המרכיבים הנדרשים: התעלות ספורטיבית, משחק עבור דגל המדינה ונסיבות חריגות. כך כנפי הפרפר של בלום הבהיקו מעל אצטדיון קנדה ואל עבר דפי ההיסטוריה.
פחות משנה וחצי לאחר מכן, בלום כבר היה בשלהי הקריירה שלו כטניסאי. בתחילת 1995 ידע שזמנו בסבב קצוב, והחליט שבסוף השנה יפרוש ויהפוך למאמן טניס. בתחילת אותה שנה עופר הגיע לרמת השרון כדי להתאמן עם בלום, ובאחד הימים לקח איתו את דודי בן התשע. כשעופר ובלום סיימו את האימון, עופר הציג את דודי וביקש מבלום לחבוט מולו כמה דקות. עופר חשב שזו תהיה חוויה נחמדה עבור דודי לחבוט עם אחד מכוכבי הטניס הישראלי, ומי יודע, אולי בלום הגדול יתרשם מאחיו הקטן.
בלום הסכים בשמחה. דודי הקטן עלה על המגרש עם נעלי גלי לבנות, משובצות בחתיכות גומי שחורות - קרעי הצמיגים שמיכאל הדביק בדבק שלוש שניות. תוך כמה חבטות בלום הבחין שדודי זז וחובט אחרת לגמרי ממה שציפה לו - החבטות שלו היו נקיות ומגוונות, וראיית המשחק הרבה יותר בוגרת מכפי שנותיו.
בלום היה המום. ממתי ילדים בני 9 חובטים ככה?
מיד לאחר המשחק כבר החל לחזר אחרי הילד יוצא הדופן. הוא סימן לו שיתקרב אליו, דאג שעופר יהיה בטווח האזנה ואמר, "אתה תותח. תקשיב לי טוב: עוד כמה חודשים אני אפרוש מטניס. אני רוצה לאמן אותך, ואתה תהיה שחקן גדול."
דודי, שהתרגל למחמאות מהסוג הזה, לא התרגש במיוחד, אבל עופר דווקא כן. הוא ידע שאחיו משחק טניס והיה טוב לגילו, אבל לא ציפה לשמוע מחמאות חמות כאלה מבלום.
החודשים חלפו. דודי המשיך להתאמן בקריית שמונה - ובלום המשיך לשחק טניס מקצועני. הוא ניסה ללא הצלחה להעפיל להגרלות הראשיות בווימבלדון ובאליפות ארצות הברית, ובסוף השנה זכה לקבל כרטיס חופשי לטורניר ה-ATP ברמת השרון. הוא הפסיד בסיבוב הראשון לג'ייסון סטולטנברג שדורג במקום ה-80 בעולם, ולאחר מכן זכה להוקרה ולחיבוק בטקס רווי חיבוקים ודמעות.
במקביל, מרכז הטניס, שעד אמצע שנות ה-90 העדיף להשקיע כספים ביצירת כמות גדולה של טניסאים טובים על פני כמות קטנה של טניסאים מצוינים, החליט לשנות כיוון ולפתוח תוכנית מצוינות. הכוח המניע מאחורי ההחלטה היה ריצ'רד "דיק" סוויט, יהודי אמריקאי שזכה בווימבלדון בשנות ה-50 והיה אחד ממייסדי המרכז, ובכלל אחד האנשים שהשפיעו ביותר על הטניס הישראלי לדורותיו.
עם פרישתו, נבחר בלום להוביל את התוכנית החדשה בתור מאמן ראשי. ניתן לו תקציב של מאות אלפי דולרים בשנה לנסיעות ולציוד, ויד חופשית לבחור את הטניסאים שיתאמנו תחתיו ואת הצוות המקצועי שיעבוד עמו.
בלום הנלהב לא התמהמה, וסימן מיד את המטרה הראשונה שלו - דודי. לצדו נבחר גם דורי סדובניק, טניסאי מרעננה שהיה אז הבכיר בארץ לגילו, שנתון אחד מעל דודי. בלום החליט כי עד שהתוכנית תצא לפועל ויתר הילדים ואנשי הצוות המקצועי יגויסו, סדובניק ודודי יתחילו כבר להתאמן תחתיו. עם זאת, ההחלטה יצרה בעיה לוגיסטית מיידית: בעוד שסדובניק גר במרחק רבע שעה נסיעה מרמת השרון, דודי גר בקריית שמונה.
נוכח התקציב, נמצא הפתרון - דודי יוטס מקריית שמונה לרמת השרון לאימונים עם בלום.
בפעם הראשונה בלום בעצמו נסע לשדה דב כדי לאסוף את דודי ממסוף הטיסות הנוחתות, ושם פגש בדיילת שליוותה אותו ביד עד לאיסוף.
"הוא כל כך מקסים וחמוד ומצחיק," התמוגגה. "נתתי לו לשבת לי על הברכיים חצי מהטיסה." בלום הנהן, לקח את דודי תחת חסותו, והסיע את הנסיך הצפוני היישר למגרשים, כשהוא כבר מתכנן איך יעביר את הידע המקצועי הרב לילד המוכשר, עד זכייה בתארים בינלאומיים.
אימון הבכורה החל. בלום חבט לעבר דודי וביקש ממנו להעביר איתו כמה חבטות בקצב נינוח. דודי חבט היטב שניים או שלושה כדורים, ואת הכדור הרביעי הפגיז בחוסר סבלנות הרחק מבלום. בלום המופתע ביקש מדודי לנסות שוב.
"מעבירים עשרה כדורים!" פקד.
הפעם דודי השתעמם בכדור השביעי, וחבט אותו בעוצמה לעבר הגדר. בלום ניסה שוב והתוצאה לא השתנתה. היה ברור למדי שהילד לא בעניין. בלום חי ונשם טניס מקצועני במהלך רוב חייו, וידע בדיוק איזו רמת מחויבות ומקצועניות נדרשת משחקן טניס שרוצה להגיע לצמרת. והנה מצא עצמו נאבק לגרום לזאטוט בן עשר, שהוא עצמו נלחם כדי לממן ולהטיס, לחבוט כמה כדורי טניס מעל הרשת. זו הרי שערורייה. מה עשו עם הילד הזה בערבות קריית שמונה הפראית? האם זו רמת המשמעת שלו?
האימון המשיך ובלום ניסה להתרות בדודי לחבוט בכמה דרכים שונות, כולל איומים מרומזים והתחנפויות.
"יפה מאוד! בדיוק ככה! הנה, אנחנו..." לפתע הופרע בלום על ידי כדור נוסף שהתעופף הרחק לעבר הגדר.
בו ברגע החליט בלום שמצבים נואשים דורשים אמצעים נואשים.
"דודי!" צעק בלום מעבר למגרש, "אם תכה 20 חבטות ברצף - אתן לך 100 שקל."
עם מטרה ברורה מול עיניו, מבטו הכבוי והלא-מתחייב של דודי נדלק. מחבטו הורם לעמידת מוצא נחושה. בלום זוכר - אם כי למען הדיוק ההיסטורי נציין שלא נדגמו נתונים סטטיסטיים מאותו אימון ברמת השרון - שמאותו רגע דודי חבט 120 חבטות ברציפות לתוך המגרש בלי לפספס ולו אחת!
"תביא לי 100 שקל עכשיו," דרש הילד כשהחטיא סוף-סוף.
"שיקרתי לך, תתבע אותי בבית משפט," השיב בלום.
לרכישת הספר "מלך הכוורת - הביוגרפיה של דודי סלע" לחצו כאן