הפועל תל אביב ובית"ר ירושלים עמדו אתמול (רביעי) לדין בגין המשחק ביניהן במחזור האחרון. זה קרה שבוע לאחר ששתיהן עמדו לדין בעקבות אירועי המשחק הקודם ביניהן באצטדיון טדי, שעליהם נענשה בית"ר בסגירת היציע המזרחי לשלושה משחקים (עונש שהומתק למשחק אחד אחרי ערעור), ועל הפועל תל אביב נגזרה הורדת נקודה על תנאי למשך שנה במקרה שאוהדיה יגרמו שוב להפסקת משחק. אתמול הדיון נגע לשבת האחרונה, הנהמות, השלכת חפצים מהיציעים, ההתרסה של דנילו אספרייה והמהומה לאחר מכן. בית"ר עמדה לדין גם על הזיקוק וקריאות גזעניות נגד בני סכנין.
בכל משחק גדול שהפועל תל אביב מעורבת בו ושתי הקבוצות עומדות לדין, נושא האהדה של תובע ההתאחדות ניר רשף לקבוצה האדומה קופץ אוטומטית ומייצר המון רעש. זה קורה כמעט בכל דרבי, זה קרה לפני שבוע עם בית"ר והודעת המועדון כנגד התובע, וגם אתמול אוהדיה הפיצו ברשתות ציטוטים של רשף בטענה לאי תקינות בדבריו בבית הדין. כל פעם שצד אחד מרגיש שהעונש לא הוגן ביחס לעבירה וביחס לעונש של היריבה, שמו של תובע ההתאחדות ואהדתו להפועל תל אביב עולים על הפרק. זה לא דבר בריא, אך כל עוד זאת המציאות הקיימת, תמיד יהיה מי שיקום ויזעק.
אבל כל הדברים הללו, כולל טענות המועדונים בבית הדין כי "חפץ קטן נזרק", "לא נגרם שום נזק", "לא היו קריאות גזעניות", "איך המשקיף שמע ממרחק כזה" ועוד, אלו טענות הגנה של חוסר ברירה. המועדונים יודעים שאין להם יותר מדי מה לעשות בנידון ורק מנסים להמתיק את הגלולה, להוריד משחק רדיוס אחד, להפחית את הקנס או להמיר עונש בפועל לעונש על תנאי. במקרה של בית"ר ירושלים והפועל תל אביב הבעיה הרבה יותר קשה. על הנייר מדובר במועדונים גדולים, אך כל מועדון שאינו יכול להתמודד עם שלוש הגדולות ולזכות בתארים, שבוי בידי הקהל שלו. מדי פעם יספרו על איזו תביעה שהוגשה, על האוהד שנעצר, על הקטין שעוכב, אך בפועל? כולם רועדים מהחלק הקיצוני בקהל ויודעים שאם יפתחו איתו חזית, הם יפסידו.
ברק אברמוב וכפיר אדרי יודעים שהנזקים הכלכליים של פירוטכניקה, השלכות חפצים וקריאות גזעניות הם הרבה מעבר לקנס הכספי או למשחק רדיוס/יציע סגור. בנוגע לקריאות גזעניות, התדמית של בית"ר כל כך רעה, שכל פעם שהנושא עולה והיא עומדת לדין זה מבריח עוד ספונסר או תורם שהיה על הפרק. השנה בית"ר הופתעה מכמות האוהדים שהגיעו לתמוך בכל משחק, אך מנגד סובלת מקושי גדול מאוד לצרף נותני חסות, אפילו קטנים, כשגם בנושא השילוט באצטדיון לא מעט נטשו אותה והיא צריכה לקבל מפרסמים במחיר נמוך בהרבה מהמקובל אצל המועדונים הגדולים כאן. מה בית"ר עושה בנושא? היא מדי פעם תתפוס מישהו דרך המצלמות או שהמשטרה עיכבה, אך מעבר לכך, אברמוב לא יכול להיכנס למלחמה בקהל. אין לו גב לזה מהמשטרה ומהרשויות, וגם מבחינה כלכלית מדובר בהשקעה של מיליונים כדי שתהליך כזה יצליח.
המקרה של הפועל תל אביב הוא דומה. הקהל עלה למועדון השנה קרוב לשלושה מיליון שקל, כאשר אחד העונשים היה שלושה משחקים ללא קהל. אפשר לראות לאורך כל השנים את השיח בין ראשי האדומים לאולטראס, בעידן אודליה פרידדמן וכעת עם המנכ"ל הנוכחי לירן מוכתר. כל הזמן צריך הידברות, כל הזמן מקבלים הודעות אזהרה, אף פעם אין תחושה שהכל בשליטה. מנסים, פה ושם עוצרים ותובעים, אבל תהליך גדול של מלחמה בחלק הקיצוני בקהל הוא על סף הבלתי אפשרי. אפילו הההחלטה לא למכור כרטיסים לאוהדי מכבי תל אביב לשער 8 בדרבי, אך במקביל למכור יותר כרטיסים לאוהדי מכבי חיפה, הייתה כרוכה בשיח ואישור מהקהל. גם בבעלות האמריקאית הנכנסת של הפועל תל אביב, לא מדובר בתקציבים שיאפשרו לקבוצה להתמודד על תארים, וכמו כן היא לא תפנה מיליונים מהמשאבים שלה להתמודדות עם נזקי הקהל, כך שהמועדון ימשיך להיות אובד עצות בנוגע לנזקים אלה.
וזה לא ישתנה. במסגרת המגבלות, המועדונים האלה פועלים נכון. הדרך היחידה שיקרה משהו אחר היא שגם ההתאחדות והמנהלת ירצו בכך, ששר התרבות והספורט מיקי זוהר, עם הרצון הטוב וההצהרות המפוצצות, יצליח להזיז משהו. שכולם יילכו כמקשה אחת, ולא להיפך. נכון להיום זה נראה יותר כקרב בין המוסדות למועדונים ולא כרצון לשיתוף פעולה ומיגור התופעות המזיקות. עד שלא יהיה אחרת, קבוצות ימשיכו לשלם קנסות, להיענש ולהיפגע תדמיתית וכלכלית, ההתאחדות תכניס עוד קצת כסף מזה ואף אחד לא באמת ינסה לגרום לשינוי אמיתי לטובת הכדורגל הישראלי. המשך יבוא.