20 מאמנים שונים עברו העונה בליגת העל, חמישה מהם הדריכו יותר מקבוצה אחת, חמישה אחרים פתחו את העונה ועדיין נמצאים בתפקיד. לרגל סיום העונה הסדירה, זה הזמן לדרג אותם. החוקים: הדירוג מתייחס לעונה הנוכחית בלבד ולא כולל מאמנים זמניים. היום נפרסם את מקומות 20-11, ומחר (חמישי) יפורסם הטופ 10.
20. אדהם האדיה (בני ריינה מחזורים 1-3)
האדיה מדורג אחרון מחוסר ברירה כי הרי הוא לא באמת קיבל צ'אנס ראוי. הוא היה הראשון העונה לסיים את תפקידו אחרי שלושה משחקים, אחד מהם נגד מכבי ת"א בבלומפילד. זאת הייתה החלטה מבאסת. גם כי למאמן שעשה היסטוריה עם מועדון סינדרלה כמו ריינה הגיע יותר כבוד, וגם כי הייתה ציפייה לראות את האדיה, הטיפוס המרתק, ממשיך במסלול ניפוץ כל תקרות הזכוכית של מאמן ערבי בישראל. אולי זה יקרה לו באום אל פאחם.
19. שלומי דורה (נס ציונה ממחזור 17)
נדיר במחוזותינו לראות מאמן שיוצא מהלופ בליגת העל, מתגלגל כמה שנים טובות ברולטת מאמני הלאומית וחוזר לליגה הבכירה לקבוצה שלא הוא העלה אותה. דורה קיבל את הזדמנות חייו והשורה התחתונה העדכנית שיצאה מזה היא 2 מ-30. תגידו, לא הכל עליו. תגידו, נס ציונה הייתה יורדת גם עם ברקוביץ' או כל אחד אחר. הכל נכון ולא רלוונטי מבחינת דורה. יזכרו לו את מה שקרה בתקופתו. כלומר, אם לא יהיה שינוי דרמטי בקצב צבירת הנקודות בפלייאוף התחתון, דורה יצטרך לחזור להתגלגל בלאומית ולחפש קבוצה שאפשר לעלות איתה.
18. ניר ברקוביץ' (נס ציונה מחזורים 1-14, קריית שמונה מחזורים 15-22)
למרות ההתפטרות מחדרה בקיץ, והנטישה של נס ציונה לטובת חתימה ביריבה לתחתית תוך 19 דקות, ולמרות שאצלו המציאות עולה על כל חיקוי, ברקוביץ' אשכרה נראה לפרקים בדרך להפוך למאמן לגיטימי בליגת העל, בואך חבר במועדון המימרים. תוצאות סבירות, ניהול משחק, עבודה עם צעירים בתקציב נמוך. אלו תכונות שמסדרות למאמן פה כמה סיבובים. רק שהעימות עם איציק אהרונוביץ' קלקל הכל. ברקוביץ' לקח את המוגזמות והמוחצנות שלו צעד אחד רחוק מדי ובמציאות, זה הרגיש הרבה פחות מצחיק מהחיקוי. גם הוא יצטרך להמציא את עצמו מחדש.
17. ניר קלינגר (הפועל חיפה מחזורים 1-9)
העונה של הפועל חיפה היא כישלון מסיבי מבחינה ניהולית, מקצועית וכלכלית. יהיה קל מדי להפיל הכל עליו, אבל החלק שלו בבניית הקבוצה, בחוסר היכולת שלו להתעדכן ובהתעקשות על גישה מלחמתית - לא מבוטל. קלינגר שידר אנטי ושילם את המחיר מוקדם. קלינגר נמצא בבעיה. הוא נכנס ללופ מהיר של כישלונות וכשזה קורה לך בארץ, צפה להיכנס להקפאה. קלינגר אפילו לא יושב עכשיו על משבצת "הראשון בתור". מצד שני, קלינגר ידע בעבר "לקרר" את עצמו ולחכות לטיימינג הנכון לחזור.
16. בני לם (מכבי נתניה מחזורים 1-11)
לם עזב את נתניה כשהיא מתחת לקו האדום עם 9 נקודות מ-33. המחליף שלו לקח אותה למקומה הריאלי מבחינת הסגל. זה בעצם הסיפור. לם טיפוס אמוציונלי והסיפור שלו - מאמן רוקי שבגיל 62 מחיה את המועדון בו כיכב - היה מדהים. כשהכל התחיל להשתבש, לם נשאב למערבולת ולא ידע לצאת ממנה. הוא לא הצליח להתמודד עם אוהדים שיוצאים נגדו ובעלים שמפנה לו עורף. הוא לא זיהה את המשבר, בוודאי שלא הצליח לנהל אותו או לעצור אותו, איבד שליטה וכיוון - ופשוט דעך. הוא בקלות יכול היה להיזכר פה כ"שייע מודרני", וואן טריק פוני של מוטיבציה ושיטה אחת, אבל הבחירה במכבי פ"ת כנראה תחזיר אותו מנוסה יותר לעוד סיבוב בליגת העל. ניפגש בעונה הבאה.
15. אסף נימני (הפועל חדרה מחזורים 1-19)
חייו של מאמן בליגת העל מוגדרים לא אחת על בסיס התדמית התקשורתית. איך שמציגים אותך, מה שאתה משדר כלפי חוץ, כמה קל להיכנס בך ואיזה נרטיב מתפתח סביבך. המכלול הזה משפיע על "פרופיל" המאמן. יש גיבורים, נבלים, חביבים יותר ופחות, מאותרגים יותר ופחות. למאמן אין שליטה על כל הפרמטרים, אבל מי שמתעלם מהמציאות, חופר לעצמו בור. זה מה שקרה לנימני. הוא נפל בכל החזיתות. חטף זובור תקשורתי, נאטם, לא עזר לעצמו בראיונות אחרי משחקים ותויג כמאמן שלילי ובונקריסט. ההסברים שלו לתוצאות בהחלט סבירות בסגל דל ודליל באו מאוחר מדי. לך עכשיו תשכנע בדיעבד שאתה לא באמת מה שאומרים עלייך. זאת הבעיה בתיוגים - הרבה יותר קשה להשתחרר מהם מאשר לקבל אותם.
14. סלובודן דראפיץ' (הפועל תל אביב מחזורים 6-17, קריית שמונה ממחזור 23)
זאת לא הייתה עונה טובה עבור דראפיץ' והבשורות הרעות הן שיכול להיות גרוע יותר. הבחירות של דראפיץ' לקחו אותו תדמיתית ומקצועית צעד אחורה. ממאמן יסודי ומוערך עם רקורד ודרך למימרים עם יח"צ. הפועל ת"א בסגל הנוכחי רחוקה שנות אור מתפיסת העולם המקצועית של דראפיץ', ולכן ההשפעה שלו הייתה מינורית, אבל הוא לא יכול היה לסרב. גם כשאיזי שרצקי שרמס את כבודו ביקש שיחזור הוא לא סירב והכניס את עצמו במודע גם לסיטואציה מקצועית מורכבת וגם לפוזיציה של אחד שייקח כל תפקיד.
13. קובי רפואה (הפועל תל אביב מחזור 1-5, בני סכנין ממחזור 14)
גם רפואה עובר עונה לא פשוטה מקצועית. אחת התכונות הבולטות אצל רפואה הייתה היכולת שלו להביא שינוי תוך זמן קצר. הוא מגיע ואתה מרגיש שהוא שם. משהו משתנה, באנרגיות, בצעקות, בסגנון. עכשיו, גם אם שמים בצד את פתיחת העונה המזעזעת עם הפועל ת"א, בסכנין השינוי פשוט לא קרה. למעשה, בסיבוב עם רפואה סכנין השיגה בדיוק את אותה כמות נקודות כמו בסיבוב עם סילבס. אולי רפואה ניסה להיות רך או רגוע יותר, אבל מבחינת כדורגל הוא לא הביא בשורה משמעותית. סתם, עוד עונה. עוד סיבוב. ניפגש בסיבוב הבא.
12. מנחם קורצקי (קריית שמונה מחזורים 1-14, הפועל חדרה ממחזור 20)
קורצקי תמיד היה המומחה בלהוציא יותר ממה שיש. מאמן הגנתי, אבל כזה שעובר בסבבה כי זה בא עם תוצאות. העונה הזאת הייתה תמצית הקריירה של קורצקי. עף גבוה מדי וחזר לבסיס. סיבוב בלהות בקריית שמונה מלא ב"קארמה רעה", כהגדרתו ועוד כמה משחקים בהם הפועל חדרה, כהרגלה בקודש, עשתה מה שצריך בדרך לעוד הישארות בליגה ללא מאבקי תחתית. אז מה שם את קורצקי מעל הקולגות? היכולת שלו להישאר מוערך, נאמן לעצמו ולדעת לחזור לדברים שעבדו לו. חדרה קיבלה אותו חזרה בזרועות פתוחות. בליגה תזזיתית, מאמנים כמו קורצקי חייבים להיאחז במקום שנותן להם תחושה של בית.
11. שרון מימר (בני ריינה ממחזור 4)
לפני שלוש שנים, כשטבענו את המונח "המימרים" לא באנו להצביע על תופעה ולא ללגלג. "המימרים" הם חלק ממציאות שהיא מצב נתון בכדורגל הישראלי. אנשי מקצוע שעשו מספיק כדי לשרוד שנה אחרי שנה, קבוצה אחרי קבוצה, בג'ונגל. חשוב להבהיר את זה כי מספיק להסתכל בחלק מהשמות הקודמים ברשימה או לחשוב על מי שלא נמצא בה בכלל כדי להבין שזה לא פשוט. מימר OG הגיע לריינה והתחבר מצוין. החיבור הזה עזר לו לשרוד גם תקופות מקצועיות קשות. ריינה עלתה ליגה כיצור לא מוגדר. מועדון בלי מסורת שעל פניו אף אחד לא יהיה מופתע אם ירד. אלא שבמהלך העונה קרה משהו מעניין. ריינה הפכה קבוצה בדמותו של מימר. סולידית, נחמדה, שאפילו משחקת לא רע לפעמים. קבוצת ליגת העל לגיטימית ומעוררת סימפטיה. זה לזכותו של מימר. המנצח הגדול של הישרדות ליגת העל.