"מה יהיה אם הבן שלך יהיה אוהד שאלקה?" נשאל פעם קווין גרוסקרויץ. "אמסור אותו לאימוץ", השיב האוהד השרוף של בורוסיה דורטמונד שהפך למזלו העצום גם לכוכב שלה על הדשא אל מול היציעים בהם נהג לבקר מגיל 4. האמירה המשעשעת הזו עוררה בזמנו סערה, אבל היא מדגישה יותר מכל השנאה התהומית בין שני המועדונים.
20 קילומטרים בלבד מפרידים בין דורטמונד לגלזנקירשן בחבל רוהר, ואין הבדל מהותי במאפיינים של הקהלים - שניהם צמחו מערים שהתבססו על מכרות הפחם, אבל היריבות הזו עוצמתית מאוד, ומפגש משעמם בדרבי הזה בלתי אפשרי בהגדרה. כאשר ירדה שאלקה לליגה השנייה ב-2021, חסרונו של הדרבי המופלא הזה היווה את התוצאה המאכזבת ביותר מבחינת חובבי הכדורגל הנייטרלים. אז הוא חזר בחלוף שנה, ובשבת בערב יתקיים בפעם ה-100 בעידן בונדסליגה - סיבה מצוינת לחגיגה עבור כולם.
כדי להעצים את גודל האירוע, שתי הקבוצות מגיעות אליו במומנטום פנטסטי. מצב הרוח בדורטמונד אמנם נפגע משמעותית בעקבות ההפסד לצ'לסי במשחק הגומלין בשמינית גמר ליגת האלופות ביום שלישי, בו אף נפצע יוליאן ברנדט שהיה בכושר שיא בתקופה האחרונה, אבל זה לא משנה את העובדה כי תחילת שנת 2023 היתה חלומית עד כה. לפני המעידה בסטמפורד ברידג', השיגו הצהובים-שחורים 10 ניצחונות רצופים בכל המסגרות, כולל 8 ניצחונות בונדסליגה רצופים. במשחקי החוץ הם אפילו שמרו על רשת נקייה ב-3 משחקים ברציפות, והפער מבאיירן מינכן בפסגה נמחק כליל. כעת מובילה האלופה בזכות הפרש שערים בלבד, והעונה שהלכה לכאורה בכיוון רע מאוד לפני פגרת המונדיאל מסתמנת לפתע כהצלחה תיאורטית מסחררת. ב-1 באפריל תתארח בורוסיה באליאנץ ארנה, והיא מקווה שהבדיחה במשחק העונה לא תהיה על חשבונה כדי לייצר מאבק אליפות אמיתי עד המחזורים האחרונים.
אין הרבה דברים שיגרמו לאוהדי שאלקה אושר רב יותר מלהרוס את שאיפות האליפות האלה כאן ועכשיו. כאשר נופלת בחלקם של הכחולים הזדמנות כזו, הם משתדלים לקחת אותה בשתי הידיים, כפי שעשו באפריל 2019. דורטמונד פיגרה אז בנקודה בלבד אחרי באיירן כאשר נותרו 4 מחזורים לסיום, ואירחה את היריבה האיזורית שהיתה שקועה בקרבות הישרדות. ניצחון היה מובן מאליו, קל וחומר אחרי שמריו גצה העלה את בורוסיה ליתרון מוקדם, אבל שאלקה הפכה את המשחק לשדה קרב אמיתי, ביצעה מהפך מטריף, וראתה כיצד הפייבוריטית מאבדת את הראש. מרקו רויס ומריוס וולף הורחקו, האורחת ניצחה 2:4, ואלפי אוהדים בכחול יצאו לתהלוכות שמחה ברחובות דורטמונד. בטבלה הסופית, אגב, הפער מבאיירן עמד על שתי נקודות - כך שההפסד הזה הוא שחרץ את גורל צלחת האליפות.
אם תשאלו את הצד הכחול, הרי שהיתה זו נקמה מתוקה במיוחד על אירועי מאי 2007. אז, שני מחזורים בלבד לסיום, הובילה שאלקה את הטבלה - ושני נצחונות נוספים היו מעניקים לה את הכתר. התסריט הזה לא היה מקובל על בורוסיה בשום אופן, כי אין פרט היסטורי משמח יותר מאשר העובדה כי שאלקה מעולם לא זכתה באליפות בעידן בונדסליגה. גם לדורטמונד לקח יותר מ-30 שנה כדי להניף את הצלחת הנכספת לראשונה ב-1995, אז זה היה הרגע ששינה לעד את מאזן הכוחות בין השתיים, והכשלונות הקבועים של שאלקה היו לעונג בצד הצהוב-שחור. ב-2001, כאשר שאלקה חשבה שזכתה ופצחה בחגיגות רק כדי לגלות כי באיירן הישוותה בזמן פציעות בהמבורג והקדימה אותה, צהלו אוהדי דורטמונד כמעט כמו הבווארים עצמם.
אז ב-2007, כאשר ניתן להם הכוח למנוע משאלקה את האליפות ההיסטורית, הם לקחו אותה. הכחולים ניסו לשדר ביטחון עצמי לקראת הביקור בווסטפאלנשטדיון במחזור הלפני האחרון, אבל הברכיים רעדו כאשר ראו את הקיר הצהוב. דורטמונד חוותה אז עונה עלובה ואפילו כמעט נגררה למאבקי תחתית, אבל נגד שאלקה היא השיגה 0:2 חלק. מנואל נוייר, שסיפק אז עונת בכורה מזהירה בין הקורות בגלזנקירשן, זוכר זאת היטב עד היום. כיצד היתה מתפתחת הקריירה שלו לו היה זוכה באליפות במדי שאלקה אהובתו בגיל 21? זו שאלה היפותטית מסקרנת. אגב, גם מלאדן קרסטאיץ' היה אז בהרכב הכחול, על תקן אחד הבלמים המצטיינים בליגה.
באותם ימים, היתה בורוסיה במשבר כלכלי עמוק, וסכנת פשיטת רגל ריחפה מעליה. אוהדי שאלקה שמחו לאידה, אבל לא רצו בהתרסקותה המוחלטת כי קיומה מגדירה במידה לא מבוטלת גם את המועדון שלהם. אלה היו גם התחושות בצד הצהוב-שחור כאשר הכחולים נקלעו בהדרגה למצוקה וירדו לחלוטין מנכסיהם. ב-2018, עוד היתה שאלקה סגניתה של באיירן, אבל הניהול היה קטסטרופלי כבר אז, ומשבר הקורונה החמיר את המצב שבעתיים. זה נגמר בירידה מבישה בכל קנה מידה, עם 16 נקודות מסכנות, ובדורטמונד היו רגשות מעורבים. מצד אחד, היה כיף לצחוק עליהם, אבל מצד שני איך אפשר לחיות ללא הדרבי?
בשאלקה ראו במעבר לליגה השנייה הזדמנות לשיקום ולבנייה מחדש מהיסוד. השאיפות האופטימיות לא התממשו, בין היתר כי הקבוצה עלתה בחזרה "קצת מוקדם מדי" בעונה שעברה. בתחילת העונה הנוכחית, הדרך לירידה נוספת נראתה סלולה, ושאלקה הפכה לסוג של קבוצת יו-יו בתודעה הציבורית - עד שחל שינוי דרמטי בסיבוב השני. בשלהי ינואר, הובסו הכחולים 6:1 באיצטדיונם בידי לייפציג והתבססו במקום האחרון. מאז התחיל הסיבוב השני, והם סופרים 6 משחקים ללא הפסד ומציגים הגנה שעברה לפתע שינוי קיצוני במיוחד.
ממסננת, היא הפכה לטובה ביותר בליגה, והמאמן תומאס רייס ראוי לקרדיט לא מבוטל על כך. הוא החזיר את ראלף פרמן הוותיק אל בין הקורות, והשוער הוציא רק כדור אחד מהרשת ב-6 המחזורים האחרונים. אלה גם 6 המשחקים הראשונים של מוריץ יינץ - בלם אלמוני לחלוטין שהגיע בהשאלה מלוריין הצרפתית אחרי קדנציה קצרצרה בסלטיק. איכשהו, הוא השתדרג לאחד השחקנים הטובים בגרמניה בשבועות אלה.
לשם התחלה, קבעה שאלקה שיא בונדסליגה בכל הזמנים עם 4 תוצאות 0:0 ברציפות מול קלן, מנשנגלדבאך, וולפסבורג ואוניון ברלין - ולפחות את הזאבים היא היתה ראויה גם לנצח כי 3 שערים מצוינים שלה נפסלו בהחלטות גבוליות של VAR. אז הגיע גם ניצחון בכורה השנה, 1:2 על שטוטגרט, ומיד אחריו 0:2 ב"דרבי הקטן" במגרשה של בוכום. עבור רייס, היה זה קרב טעון במיוחד מול האקסית שפיטרה אותו בספטמבר. החלטתו לחתום בשאלקה באוקטובר גררה תגובות נזעמות ביותר מאוהדי בוכום אשר זוכרים לו את ההבטחה לא לעשות זאת אף פעם, והאווירה היתה לוהטת בהחלט.
ההישג בתנאים אלה הכין נפשית את השחקנים ואת המאמן לקראת דרבי גדול פי מיליון, ועכשיו כל גרמניה ממתינה לו בקוצר רוח. דורטמונד עם 8 נצחונות רצופים מתארחת אצל שאלקה שלא הפסידה ב-6 משחקים ברציפות ועזבה בזכות כך את המקום האחרון. מה יכול להיות טוב יותר לקראת הדרבי ה-100 ביריבות הכי ייצרית והכי צבעונית שיש לבונדסליגה להציע. המארחת רוצה לעלות מעל הקו האדום, האורחת זקוקה נואשות לכל 3 הנקודות כדי להמשיך להיצמד לבאיירן לקראת משחק העונה.
זו יכולה להיות קלאסיקה. מבחינת הצופים הנייטרלים, דרמה בסגנון נובמבר 2017, כאשר דורטמונד הובילה 0:4 בדקה ה-25 ושאלקה הישוותה ל-4:4 בזמן פציעות, תהיה מבורכת, כמובן. הסיכוי לתסריטים הזויים מסוג זה קלוש, אבל מותחן עם אקשן ללא הפסקה וכרטיסים לכל הכיוונים יהיה כאן. ואולי דורטמונד בעליונות מוחלטת בתקופה האחרונה, אבל המאזן הכללי ב-99 המפגשים הראשונים בבונדסליגה צמוד - 37 נצחונות לצהובים-שחורים, 32 נצחונות לכחולים, ועוד 30 תוצאות תיקו. ורק שחקן אחד בכל ההיסטוריה הצליח לכבוש שלושער בדרבי של החבל - היה זה לותאר אמריך אי שם ב-1996. הנה לכם אתגר לא רע עבור סבסטיאן האלר.