ספק אם מישהו האמין שמשחק כדורגל בין שוויץ לבלארוס יכול לגרום לחששות אמיתיים על רקע פוליטי. אבל כחודש לפני שהשתיים יפגשו בפתיחת קמפיין מוקדמות יורו 2024 - בבית ט' בו משחקת גם ישראל - זה בדיוק המצב.
בלארוס היא בת חסותה של רוסיה וככזו היא מסייעת לה כל העת מאז הפלישה האכזרית והמדממת לאוקראינה ב-24 בפברואר 2022. למרות זאת, המעורבות שלה היא לא רשמית, על אף שהרודן אלכסנדר לוקשנקו איים לפני כמה ימים "להילחם באוקראינה אם היא תיכנס לשטחנו".
בניגוד לקבוצות ונבחרות מרוסיה שנבעטו מאופ"א, הבלארוסיות עדיין משתתפות - אבל לא רשאיות לשחק בשטח המדינה. כך קרה למשל, שבקיץ האחרון הפועל באר שבע אירחה את דינמו מינסק באצטדיון טרנר והתארחה אצלה לגומלין ב...אצטדיון טרנר פעם נוספת.
נבחרת בלארוס התבקשה לבחור בבית חלופי למשחקי מוקדמות יורו 2024 ובחרה בנובי סאד שבסרביה - לפחות למשחק הראשון. הבחירה היא טבעית: סרביה היא אחת המדינות הבודדות באירופה שמצדדות בוולדימיר פוטין, הרבה בגלל תחושת שותפות גורל.
מאחורי הססמאות של פוטין על מלחמה ב"אוקראינה ניאו נאצית", מסתתרים הרבה מאוד אינטרסים שאחד מהם הוא מאבק בנאט"ו. ונאט"ו היא שנואת נפשם של הסרבים אחרי ההפצצות המאסיביות ב- Operation Allied Force ("מבצע כוח מאוחד") ב-1999.
אז רוסיה נגד נאט"ו וסרביה נגד נאט"ו, וברור מדוע בלארוס בחרה לארח בנובי סאד. אז למה בשוויץ כל כך חוששים? מצב הדשא הרעוע באצטדיון קראג'ורג'ה מדאיג, אבל הסיפור האמיתי הוא ג'רדאן שאקירי וגרניט ג'אקה.
בשנים האחרונות נבחרות הכדורגל של סרביה ושוויץ הפכו לאיובות מרות. הכול התלקח במונדיאל 2018, כששתי הנבחרות נפגשו בשלב הבתים והכוכב הגדול שאקירי כבש שער ניצחון 1:2 וחגג בתנועת סמל הנשרים - הסמל הלאומי של אלבניה ומכאן שגם של רוב תושבי קוסובו, שהם אלבנים. בסרביה ראו בכך עלבון לאומי, הרבה מעבר להפסד במשחק כדורגל.
שאקירי נולד בקוסובו ומשפחתו נמלטה לשוויץ מאימת הפורעים הסרבים. הוא היה בן שנה בלבד ולא זוכר מאומה, אבל גדל על הסיפורים ושנים רבות לאחר מכן השיג נקמה קטנטונת על כר הדשא. גרניט ג'אקה נולד בבאזל, אבל גדל על פולקלור דומה בבית ובאותו מונדיאל הוא הדליק את הגזרה ביחד עם שאקירי. בתקשורת האלבנית חגגו אז עם כותרות "קוסובו - סרביה 1:2".
ג'אקה ושאקירי הפכו לשנואי נפשם של אוהדי הכדורגל בסרביה ולקראת מונדיאל 2022 אלילת המזל סדרה מפגש נוסף בין שוויץ לסרביה בשלב הבתים. הפעם הדברים התגלגלו לכך שההתמודדות הייתה על העפלה לשמינית הגמר וכולם ניסו להנמיך להבות לקראתה. שאקירי שוב כבש, שוויץ שוב ניצחה והמשחק שוב התלהט כשהפעם ג'אקה הוא זה שמעורב בתקריות עם הסרבים לכל אורך המשחק.
כשאופ"א הודיעה שבלארוס תארח ב-25 בנובי סאד, בשוויץ נכנסו ללחץ. "בגלל ההיסטוריה המיוחדת שיש לנו עם סרביה, מאוד הופתענו שניאלץ לשחק שם", אמר דובר ההתאחדות, אדריאן ארנולד, "ההחלטה לקיים שם את המשחק לא כללה אותנו. אף אחד לא התייעץ עם ההתאחדות של שוויץ, קולנו לא נשמע. אבל אנחנו מקבלים את זה ונגיע לנובי סאד".
בתקשורת השוויצרית סיפרו שראשי הנבחרת מתכוונים לקצר את השהות בסרביה ככל שניתן - עד כדי כך שייתכן שאפילו האימון המסכם יתקיים בשוויץ ולא באצטדיון קראג'ורג'ה. והם יידרשו אבטחה כבדה והבטחות לבטחון השחקנים - בקשות נדירות מאוד במונחים של נבחרת שוויץ.
עם נבחרות בלארוס, קוסובו וישראל, כשבשוויץ משחקים כדורגלנים ממוצא קוסוברי, בית ט' (בו ישחקו גם רומניה ואנדורה) במוקדמות יורו 2024 הוא אחד הבתים הכי פוליטיים בקמפיין מוקדמות אירופי. ב-19 ביוני בלארוס תארח את קוסובו למשל - וכולם מבינים שהמשחק הזה לא יוכל להתקיים בבלארוס, אבל גם לא בסרביה.
בבית כזה יש הרבה סימני שאלה. מלחמה בישראל תמיד עלולה לגרום לאלון חזן ושחקניו לארח בארץ נייטרלית - הרי יש לכך תקדימים, ואף אחד לא יכול להבטיח שבלארוס לא תושעה בצל האיומים להצטרף למלחמה באופן רשמי. רק לפני שבועיים ארגוני זכויות אדם בשוויץ דרשו שבלארוס תושלך ממוקדמות היורו בדיוק כמו רוסיה: "למה באופ"א אומרים שהם מחוייבים לזכויות אדם ולא עומדים במילה שלהם? צריך לשלוף כרטיס אדום לאויבי זכויות האדם".
אז אם מישהו תהה איך משחק כדורגל בין נבחרות בלארוס ושוויץ יכול להפוך פתאום לפוליטי ואולי אפילו מתוח, מוטב שיעקוב אחר ההתפתחויות בנובי סאד ב-25 במרץ. היציעים יהיו ריקים, אבל זה עדיין יהיה משחק על אדמת סרביה. נבחרת קוסובו לא תשחק שם, אבל כדורגלנים קוסוברים דווקא כן.