רעידות האדמה הקטלניות שהתרחשו השבוע בטורקיה הציפו בעיתונאי הספורט בורה אוזר את טראומת הילדות שמלווה אותו מאז היה בן 7. "אני ניצול של האסון ב-1999, ואני חווה עכשיו הכל מחדש", מספר אוזר בשיחה מאיסטנבול עם וואלה! ספורט. "גדלתי בקוקלי, ומוקד הרעידה היה ממש קרוב אלינו. הכל מסביב קרס ונהרס, ואיבדנו קרובי משפחה וחברים רבים.
"למזלנו, הבית שלנו שרד את האסון, אבל פחדנו לחזור אליו. במשך ארבעה חודשים חיינו באוהל קטן וצפוף, וקיבלנו מזון מארגוני צדקה. לא היו אז אמצעי התקשרות כפי שיש היום, ולקח המון זמן עד שהבנו מה מצבם של האנשים היקרים לנו. אני זוכר איך ההורים שלי חפרו בידיהם פתחים בין ההריסות כדי לנסות ולהבין מה קורה. הבית של סבתא שלי היה במרחק חצי שעה מאיתנו, ולקח לנו יומיים להגיע אליו. העיר שלנו השתקמה וחזרה לחיים רגילים רק אחרי עשר שנים, ואת הטראומה הזאת אנחנו סוחבים עד היום".
בטורקיה מודים: "לא מוצאים את אטסו. ייתכן שהוא עדיין לכוד"
גיא חדידה בטורקיה: "התעוררתי ממבול טלפונים, כולם היו מודאגים"
אקס נבחרת טורקיה קרא לעזרה בדמעות, ספורטאים נלכדו בהריסות
אוזר (30) הוא כתב כדורסל באתר הבינלאומי "יורוהופס". במציאות שגרתית, הוא אמור היה לסקר הערב את משחק היורוליג המסקרן בין אנאדולו אפס לריאל מדריד, ולנסוע מחר לצד השני של העיר כדי לעקוב מקרוב אחר ההתמודדות בין פנרבחצ'ה לאולימפיה מילאנו. אבל הספורט הטורקי הושפע באופן טבעי וישיר מרעש האדמה, וכל האירועים במדינה בוטלו.
"האסון הזה גדול וכבד יותר ממה שהיה ב-1999, כי אז הייתה רעידה חזקה אחת, והפעם היו שתיים. 11 ערים ניזוקו באופן משמעותי. חלקן נמחקו לחלוטין, ובאחרות רוב הבניינים קרסו ונהרסו. אני חושש שמניין ההרוגים הסופי יחצה את 50 אלף. זה הדבר הכי נורא שקרה למדינה ולעם שלי אי פעם, וברור שזה לא דילג על התחום הספורטיבי. קבוצות בליגה הראשונה בכדורגל נפגעו, ספורטאים נהרגו ואחרים עדיין מוגדרים נעדרים ולכודים תחת ההריסות, בהם שחקני נבחרת טורקיה בכדורעף, כדורסלנים, מאמנים ומנהלים".
מי שניצלה מהתופת הייתה קבוצת הכדורסל של גזיאנטפ, שלא הייתה בעיר בעת רעש האדמה בלילה שבין ראשון לשני, משום שהקדימה לצאת למשחק יורופקאפ בגרמניה, שבו ניצחה אתמול את קריילסהיים. גם טורק טלקום אנקרה הופיעה כרגיל ביורוקאפ שלשום, וניצחה בטרנטו. "אני לא יודע מה היה השיקול של האנשים במועדונים, כי הציעו להם לדחות את המשחקים. הגיוני שהם ניצלו את העובדה שטסו למשחק, ולברוח מהמחשבות המעיקות על מה שקורה בבית, ואולי רצו גם לעודד מעט את האוהדים ואת עצמם באמצעות ניצחון", מעריך אוזר.
עם זאת, העיתונאי הטורקי פסימי באשר לעתיד המיידי של הספורט במדינה; בנוסף, איסטנבול אמורה לארח באביב את גמר ליגת האלופות בכדורגל, במה שנראה כרגע כמו חלום רחוק ואולי בלתי מציאותי. "אנחנו נמצאים ברגע כאוב במיוחד, וייקח לנו הרבה זמן להחלים. חייהם של מיליוני אנשים השתנו והתהפכו בצורה דרסטית. אני לא רואה בטווח הנראה לעין איזשהו ענף ספורט משוחק בטורקיה. לאף אחד אין כוח, יש קבוצות שאיבדו מאמנים ושחקנים, ולא יהיו מסוגלות להופיע שוב העונה. אני מניח שיקפיאו את הירידות, ואינני מצפה לפעילות של כדורגל, כדורסל או כדורעף לפחות בחודש הקרוב. אני מאמין שאפס ופנרבחצ'ה יחזרו להופיע בשלב מסוים ביורוליג, אבל זה אסון אדיר שפגע באזורים רבים ואני לא יודע באיזה מצב נמצא אותן.
"רעידת האדמה ב-1999 אירעה בזמן פגרת הקיץ, והכדורגל חזר לפעילות אחרי שלושה שבועות, כשאחת הקבוצות מהאזורים מוכי האסון שיחקה חצי עונה מחוץ לבית. הפעם, אנחנו בעיצומה של העונה, הרבה ערים והרבה קבוצות הושפעו, והנזק גדול יותר. אני לא רואה איך אפשר יהיה להשלים את העונה בצורה רגילה, והאמת היא שזה לא הנושא שמטריד מישהו אצלנו בשלב הזה".
מעבר להיבטים האישיים והספורטיביים, אוזר כואב את המצב הפוליטי בטורקיה. "מאז האסון לפני 23 שנים, אנחנו משלמים מס מיוחד להיערכות לקראת אסונות כאלה, אבל הממשלה שלנו לא הייתה מוכנה בכלל. הרשויות כאן רחוקות מלהיות מאורגנות. באזורים רבים עדיין לא קיבלו שום עזרה, ולאף אחד אין מושג כמה הנזק גדול שם. אנשים חופרים דרך ההריסות בעזרת הידיים שלהם. ראשי ערים שמזוהים עם האופוזיציה לא קיבלו אפילו שיחת טלפון מהנשיא. בהתחלה לא נתנו לצבא להיכנס, והפעילו אותו רק אחרי 34 שעות, כשברעש האדמה הקודם הוא הציל אלפי חיים".