כל הניסיונות לתרץ ולהסביר את איבוד שתי הנקודות במשחק הביתי בבלומפילד נגד בני סכנין בטעות של המאמן אייטור קראנקה עם ההרכב שהעלה, או בטעות בחילופים, אולי בניהול המשחק ובשמרנות מוגזמת, הוא בריחה מהמציאות הקשה והכואבת של המועדון. עוד מוקדם לומר שמכבי תל אביב איבדה את האליפות, אבל עבור אוהדיה הרבים, התחושה אצלם קשה, קשה מאוד, ולא בגלל איבוד שתי הנקודות מול 10 שחקנים. של בני סכנין. בניגוד לשחקנים, ובניגוד לפרשנים ולכתבים המלווים את הקבוצה, האוהדים יודעים היטב שהקבוצה האהובה שלהם היא לא בליגה של מכבי חיפה.
הם לא היו צריכים את המעבר של דיא סבע למכבי חיפה כדי להבין שנוצרו בשלוש העונות האחרונות פערים גדולים בין שני המועדונים. הניצחון במאבק על החתמת סבע היה רק עוד חותמת על העליונות של חיפה, והתיקו לסכנין נתן לרבים מאוהדי מכבי את החותמת לכך שהעליונות הזו תתבטא באליפות שלישית ברציפות ליריבה הגדולה שלהם. בדיוק כמו שרבים מהאוהדים הבינו לפני שנתיים כי החתימה של עומר עומר אצילי בחיפה תיקח מהם את האליפות.
מאז תחילת העונה ספג ולאדן איביץ' ביקורת נוקבת בתקשורת הישראלית. אלה שניבאו כי מכבי תל אביב, עם איביץ', תחזיר לעצמה את האליפות, מהר מאוד החלו לבקר אותו בחריפות. היו כאלה שטענו כי הסרבי הוא הבעיה. הגעתו של קראנקה גרמה לרבים לנבא כי מכבי תל אביב הופכת למועמדת רצינית הרבה יותר לזכות באליפות. הניצחון הענק על מכבי חיפה, תוך תצוגת כדורגל מרהיבה, אולי מהטובות ביותר שהציגה הקבוצה בשלוש העונות האחרונות, גרם לכולם להרגיש שמכבי תל אביב נולדה מחדש ונטע את הביטחון שמכבי תל אביב עם קראנקה הפכה לפייבוריטית לזכות באליפות.
גם השחקנים מיהרו ליטול חלק בחגיגה ומיהרו לדבר על עידן חדש עם המאמן החדש, על החופש שהם מקבלים במגרש, והיו כאלה שהתלהבו אפילו לספר על אווירה חדשה באימונים. הכול נעשה (איך לא), בעדינות, ברמיזות, באמירות עדינות, אבל מאוד ברורות. סוג של סיום טירונות עם הרס"ר הנוקשה איביץ', ורומן חדש עם קראנקה המשוחרר והג'נטלמן. גם ערן זהבי והפרשנים החלו לשתף את העולם כולו בשינוי שהתחולל בקריית שלום, ובעובדה שהוא מקבל הרבה יותר כדורים.
מלבד האוהדים, אף אחד לא באמת התעכב לעסוק בבעיות האמיתיות של מכבי תל אביב. התיקו בדרבי והתיקו נגד בני סכנין הציפו שוב את הבעיות הרבות שיש במועדון, בעיות שרבים (בעיקר ראשי המועדון) מנסים לטשטש ולטאטא. הבעיות של מכבי תל אביב הן הרבה יותר מורכבות וקשות מאיבוד ארבע הנקודות בשני המשחקים האחרונים בבלומפילד. הרבה יותר. והיא התחילה הרבה לפני שאיביץ' חזר, והרבה לפני שאוסקר גלוך עזב. הרבה לפני.
הייתם מאמינים שבעשר העונות האחרונות אימנו את מכבי תל אביב 18 מאמנים (כולל מאמנים זמניים וכאלה שחזרו לקדנציה שנייה)? מאז שתי האליפויות עם איביץ' עמדו על הקווים במכבי בשלוש העונות האחרונות חמישה מאמנים. הניסיון לתרץ הפסד או תיקו של מכבי במאבק האליפות העונה בהחמצה של זהבי, או בטעות מקצועית של המאמן, היא בריחה מהמציאות. הבעיה האמיתית של מכבי תל אביב בשנים האחרונות נמצאת בקנדה.
ברק יצחקי הפך לדמות הכי שנואה בקרב אוהדי מכבי תל אביב. הוא סופג את כל האש. הוא עומד בחזית מול האוהדים והתקשורת (חלקים ממנה), ונדיר שהוא סופג ושותק. יצחקי הוא לא ממש מנהל מקצועי, הוא לא ממש סקאוט, הוא בעיקר סוג של נציג הבעלים. הוא לא המילה האחרונה במינוי המאמן, גם לא השחקנים. אבל יצחקי משלם את המחיר על כך שהוא שוכב על הגדר למען גולדהאר.
יצחקי, בניגוד לשחקנים למשל, לא מנסה להסתתר ולברוח מאחריות, למרות שבפועל, אין לו הרבה סמכויות. רובן אצל המאמנים, אצל ג'ק אנגלידיס ובעיקר אצל גולדהאר. ובמציאות בה גולדהאר ואנגלידיס רק אורחים מזדמנים בארץ, יצחקי סופג את האש.
מכבי תל אביב זכתה בשלוש אליפויות כאשר קרויף היה בעל הבית האמיתי, ובשתי האליפויות האחרונות היא זכתה כאשר איביץ' עשה קסמים וניצל את ההתרסקות של הפועל באר שבע. נקודת המפנה התרחשה כאשר אף אחד במכבי תל אביב לא זיהה את המהפכה שיוביל ברק בכר במכבי חיפה במקביל לקטסטרופה הניהולית שתתחולל אצלה בבית. בכר לקח מועדון מרוסק ובנה אימפריה, איביץ' השאיר קבוצה מצוינת ובריאה, וגולדהאר שידר שאין לו עניין להתמודד עם יענקל'ה שחר מי יבזבז יותר כסף על רכש.
כדי להבין את גודל הכישלון הניהולי של גולדהאר, מספיק להציץ ברשימת המאמנים שעמדו על הקווים מאז שתי האליפויות האחרונות עם איביץ'. אל תתאמצו - ארבעה התרוצצו על הקווים. בנוסף, איביץ' חזר והלך, וכעת קראנקה הגיע. ובתקופה הזו, אתם יודעים, בכר זכה עם חיפה בשתי אליפויות, והעונה הוא בדרך לשלישית.
בשנתיים האחרונות מכבי תל אביב איבדה (על המגרש ומחוצה לו) את החדות, את המהירות ואת היכולת לקבל החלטות גורליות. גולדהאר המתין חודשים לזהבי, המתין שבועות ארוכים לאיביץ', ניהל מו"מ ארוך (ומיותר) עם יונתן כהן, ובכל התקופה הזו נתן לבכר ושחר, לברדה ואלונה, לפעול במהירות ולבנות קבוצה לאליפות.
נדמה כי כמו אצל האחות מהכדורסל, גולדהאר ואנשיו ניסו להתרכז במותגים שהתקשורת והאוהדים התמכרו אליהם במטרה למכור כמה שיותר מנויים. אולי זו הסיבה שהמתינו זמן רב לאיביץ', לזהבי, וליונתן כהן. אף אחד מכבי לא לקח בחשבון את ההתחמשות המדהימה של חיפה, אף אחד לא ספר את ברדה חסר הניסיון, כולם האמינו כי איביץ'/זהבי/ כהן, הם מתכון בטוח לאליפות.
קראנקה ערך אסיפה קשה לשחקני מכבי תל אביב: "באתם בלי תשוקה"
מכבי תל אביב מתוסכלת: "היינו צריכים להיות צמודים לחיפה"
כמו שקראנקה הוא לא הבעיה של מכבי, גם איביץ' לא היה הבעיה. כל הפסטיבל בו נטלו חלק השחקנים על אנרגיות חדשות, על אווירה מצוינת, על מוטיבציה גדולה יותר ותחושה של מתן יותר חופש על המגרש, מאז הגעתו של המאמן הספרדי, היה עוד אירוע בו ניסו כולם לברוח מאחריות ולמכור אשליות לאוהדי הקבוצה.
עם כל הכבוד למכבי תל אביב, ויש כבוד, ועם כל הכבוד למשחק האדיר שהציגה בניצחון על חיפה, מכבי תל אביב קבוצה בינונית, ביחס לחיפה לפחות. היא חיה בעיקר מהברקות של זהבי, יובאנוביץ', פארפה גיאגון ואחרים, היא לא מבריקה ודורסנית כמו חיפה. גם עם אוסקר גלוך מכבי תל אביב היתה קבוצה מוגבלת, בלעדיו היא קבוצה בינונית ולא יציבה. זה לא אומר שהיא לא מסוגלת לזכות באליפות, וגם אם היא תזכה, זה לא אומר שהיא לא חייבת לבצע שינויים מרחיקי לכת בניהול המועדון.
מי שהאמין כי אוסקר גלוך יסיים כאן את העונה גם לא התאמץ לחפש לו מחליף ראוי בחלון העברות. בעולם בו הכדורגל דינמי ושחקנים נחטפים בסכומים מטורפים, דרך קבלת ההחלטות האיטית של מכבי תל אביב, הפכה לבעיה הגדולה של המועדון. היתרון של חיפה ובאר שבע הוא לא רק בסגל הטוב שיש להן, אלא גם ביכולת של שחר ואלונה ברקת להקדים את גולדהאר לממש באופן מיידי את הדרישות המקצועיות של בכר וברדה במהירות.