בוסטון נראית כבר במשך תקופה ארוכה כמו הקבוצה הטובה ב-NBA. הלילה (בין רביעי לחמישי) היא גם הזכירה שהיא כנראה גם הקבוצה הכי רעבה.
"ברור כשמש שהם הולכים בכל הכוח על האליפות. והם לא מבזבזים זמן על זה, אפילו לא רגע אחד. גם בעונה הרגילה", אמר קיירי אירווינג שראה את הסלטיקס מפרקים את הנטס שלו לגורמים, ומנצחים 96:139 בתצוגת תכלית בשני צידי המגרש.
אחרי שלושה ימי מנוחה, לבוסטון היו מספיק אנרגיות כדי להתנפל על מי שמסומנת כאחת היריבות העיקריות שלה במזרח. זה הסתיים עם רבע ראשון היסטורי, שנגמר ב-16:46 לזכות הסלטיקס - היתרון הגבוה ביותר של הפרנצ'ייז אחרי רבע אחד מיום היווסדו. ג'ייסון טייטום קלע ברבע המדובר יותר נקודות מכל ברוקלין יחד, ולאחר מכן ג'יילן בראון הצטרף אליו כדי להנחית את הנוקאאוט הסופי, והשניים קיבלו עוד דקות חשובות של מנוחה ברבע האחרון שהיה כל כולו גארבג' טיים ארוך.
הנטס חסרו את לא רק את העוגן ההתקפי קווין דוראנט, אלא גם את השומר הטוב בקבוצה, בן סימונס. היו לכך השלכות בשני צידי המגרש, כשהסלטיקס התמקדו בקיירי אירווינג בהגנה והגבילו אותו ל-20 נקודות (1 מ-7 מהשלוש), ובהתקפה עשו ככל העולה על רוחם, והראו ששוב שמדובר במכונה משומנת. הם דייקו ב-57% מהשדה, כולל לא פחות מ-26 שלשות ב-48%.
טייטום ובראון אולי עדיין לא מקבלים את מלוא ההערכה, אבל בהחלט כבר אפשר להכריז עליהם כצמד קטלני, אולי הקטלני ביותר בליגה. לטייטום היו 31 נקודות ו-9 ריבאונדים, לבראון 26, וזו הייתה הפעם השמינית העונה ששניהם קולעים 25 נקודות ומעלה באותו משחק - הכי הרבה לצמד כלשהו בליגה.
אז מה מניע אותם? תחושת ה"עלבון", לדברי חבריהם, שהם סוחבים מההפסד לגולדן סטייט בסדרת הגמר של העונה שעברה. "הם סוחבים את הקבוצה על הגב. הם סופגים את הביקורת, את כל הרחשים, אבל אני ממש נהנה לראות איך הם מגיבים לזה בצורה בריאה", אמר הסנטר רוברט וויליאמס. "יש תחושה שהם רעבים, הכי רעבים שראיתי אותם. ואתם יודעים מה? לדעתי הם עדיין זועמים על איך שהסתיימה העונה שעברה".
טייטום שמעמיד העונה ממוצע של 31.1 נקודות למשחק וכבר קלע 30 ומעלה ב-29 משחקים, מרגיש שהשדרוג אצלו לא נובע רק מתאוות נקם מנטלית, אלא גם ממוכנות פיזית ברמה אחרת לחלוטין. "אני מרגיש פשוט נהדר מבחינה פיזית. אין לי שום צורך במנוחה", הוא אומר. "באופן כללי, הגוף שלי מרגיש כל כך הרבה יותר טוב השנה בהשוואה לעונה שעברה, וזה בא לידי ביטוי על המגרש. אני חושב שהרבה מאיתנו מרגישים כך. לא סתם נראינו היום כל כך מוכנים מתחילת המשחק, לא סתם סיימנו את הרבע הראשון ככה".
ובזמן שבוסטון מכריעה משחקים ברבע הראשון, האלופה שגברה עליה בסדרת הגמר בעונה שעברה פשוט לא מצליחה להחזיק מעמד ברבעים אחרונים. ההפסד 119:114 למינסוטה הלילה, אחרי הארכה, קיפל בתוכו את הבעיה מספר 1 של הווריירס העונה: הם פשוט לא יודעים איך "להרוג" משחקים.
סטף קרי וחבריו רשמו העונה שישה הפסדים במשחקים בהם הובילו ביתרון דו ספרתי ברבע האחרון, או ב-4 נקודות ומעלה בדקה האחרונה. הלילה הם שמטו יתרון 11 עם פתיחתו של הרבע האחרון, שוב נגררו להארכה - ושוב הפסידו. מאז 2018, גולדן סטייט הפסידה 15 מתוך 17 המשחקים שנכנסו להארכה, כולל 3 מ-4 משחקים כאלה העונה. במשחקי חוץ, רצף ההפסדים של הווריירס במשחקים שהלכו להארכה עומד על תשעה.
סטף קרי כבר התלונן לא פעם העונה על הטעויות שהקבוצה עושה ברבעים אחרונים, כשצריך לסגור משחקים ולהבטיח ניצחונות - אבל המספרים מראים שהוא חלק מהבעיה. בשנתיים האחרונות קרי השתתף בחמישה משחקים שנקלעו להארכה, וקלע 7 נקודות בלבד. האחוזים? 1 מ-13 (!) מהשדה.
"הנרטיב סביב הקבוצה שלנו השתנה. פעם ניצחנו משחקים כאלה בקלות, והיום אנחנו מסתבכים, ומפסידים שוב ושוב במשחקים צמודים", מודה קרי. "אני צריך להנהיג ולוקח הרבה אחריות על עצמי, כי אני לא מצליח לגרום לקבוצה להשתפר בתחום הזה".
זו כאמור לא הייתה ההתרסקות היחידה של הווריירס העונה, ונראה שכבר מדובר בריטואל. הקבוצה הווינרית שנהנתה בעבר מאינספור מהלכים מנצחים של קרי, מקור רוח יוצא דופן של קליי תומפסון ומסטופים הגנתיים בקלאץ' של דריימונד גרין, פשוט לא מצליחה להביא את הניסיון שלה לידי ביטוי.
"המשחק הזה, כמו משחקים אחרים העונה, היה לנו בידיים. אני חושב שהיום פשוט נתנו למינסוטה את הניצחון במתנה, עטוף היטב", אומר סטיב קר. "לא סגרנו לריבאונד. איבדנו כדורים מיותרים. לקחנו זריקות ממש קשות. כל מה שעשינו כדי לשלוט במשחק, נעלם ברגעים החשובים. אנחנו לא מוציאים לפועל את הדברים שלנו. זה נשמע כמו קלישאה, אבל זו האמת. כדי לנצח, אתה חייב להוציא לפועל".