בין אבידל לטרטיאק: גריגורי מורוזוב, המגן החדש של בית"ר ירושלים

כאשר נשאל לפני מספר חודשים לגבי חלומותיו ושאיפותיו, השיב גריגורי מורוזוב: "כל עוד קורים דברים כאלה במדינה שלנו ובמדינה השכנה, אי אפשר לחלום על שום דבר. רק כאשר כל זה יסתיים, נוכל לחזור ולחלום". זו בערך האמירה החזקה ביותר נגד המלחמה באוקראינה שכדורגלן רוסי יכול להרשות לעצמו בראיון לכלי תקשורת במולדתו, והיא מספרת לא מעט על המגן החדש של בית"ר ירושלים. הוא לא שותק לגמרי כמו רוב השחקנים, אם כי קל יותר להתבטא כך כאשר הוא מתפרנס מחוץ לרוסיה - את המעבר לצליה הסלובנית עשה מורוזוב בפברואר 2022, ימים ספורים לפני פלישת הצבא של פוטין ותחילת הזוועה.

בכל מקרה, חלק מחלומותיו הגדולים ביותר מורוזוב כבר הגשים. מאז שהוא זוכר את עצמו, אהב המגן את דינמו מוסקבה, בזכות דודו שהיה אוהד שרוף ונלהב מאוד. הוריו חשבו שהוא צריך להתמיד בלימודי הריקוד, אבל לילד היו מטרות אחרות. כאשר עזב את עיר הולדתו איז'בסק והצטרף לאחת האקדמיות האיכותיות ביותר ברוסיה, מטרתו היתה אחת בלבד - להגיע לדינמו. הוא סיפר על כך לכל מי שהיה מוכן לשמוע, סירב להצעות שקיבל ממועדונים בכירים אחרים במוסקבה, ובא על שכרו.

דינמו אכן גייסה אותו ב-2012, כאשר היה בן 18. לאחר מכן, הוא המתין בסבלנות שלוש שנים נוספות במהלכן עבר קרע ברצועות, לא הסכים להצעות להצטרף למועדונים צנועים יותר בהם היה מקבל דקות משחק באופן מיידי, ואת הבכורה בליגה הראשונה ערך רק ביולי 2015, חודש אחרי יום הולדתו ה-21. במשחק המכונן מבחינתו, בדרבי מול לוקומוטיב מוסקבה, הוא אפילו התכבד להבקיע, בנגיחה מהגבהה של מתיו ולבואנה, הכוכב הצרפתי שבדיוק ארז את המזוודות בדרך החוצה מהליגה הרוסית. אחרי שריקת הסיום, הוא בכה מאושר בעצמו, וגם שמע את אימו בוכה בצד השני של שיחת הטלפון. השאיפה מספר אחת הושלמה, ומורוזוב התכוון להישאר בדינמו למשך כל הקריירה, ואף מעבר לכך.

אין הרבה שחקנים-אוהדים כאלה. בשנים בהן התאמן עם המילואים, ביקר מורוזוב ביציעי האיצטדיון כדי לתמוך בקבוצה ביחד עם האולטראס. פעם הוא אפילו הלך איתם לקטטה מאורגנת נגד אוהדי ספרטק, תוך שהוא חובש מסיכה על מנת שלא יזהו אותו ולא ידווחו על כך בתקשורת. האוהדים מצידם העריצו אותו, כי הוא היה אחד משלהם, וכי מעולם לא היה ספק במחוייבותו ובהשקעתו האינסופית. מורוזוב תמיד נתן את המקסימום באימונים ועל המגרש, והתקדמותו היתה מהירה בהחלט. כבר בעונת הבכורה שלו בסגל הראשון, החלו הפרשנים לדבר עליו במונחים של מועמד לנבחרת לקראת יורו 2016, ובוודאי במחשבה על המונדיאל הביתי ב-2018.

הוא אמנם לא היה השחקן המוכשר ביותר, אבל הותיר רושם טוב בזכות מכלול התכונות. מורוזוב הפגין שיחק ביעילות דומה מימין ומשמאל, ועשה עבודה טובה גם כבלם במידת הצורך בזכות ראיית משחק איכותית ומשחק ראש טוב. הוא אתלט עם סיבולת גבוהה, בעל משמעת טקטית, יודע להצטרף להתקפות לאורך האגפים, ועבד שעות נוספות באימונים על ההגבהות - כי זה היה החסרון המרכזי שלו בתחילת הדרך. שחקנים בדורו קיבלו הזדמנות לחלום על השתתפות בגביע העולם הביתי, ומורוזוב בהחלט הסתמן כיורש אפשרי של יורי ז'ירקוב. זה לא קרה, ולא רק באשמתו.

לא רק ולבואנה עזב את דינמו בקיץ 2016, והמועדון נכנס למשבר עמוק. דווקא בעונת הבכורה של המגן, חוותה דינמו ירידת ליגה סנסציונית לראשונה בתולדותיה - זה לא קרה מעולם, גם לא בעידן ברית המועצות. השחקנים המובילים קיבלו הצעות לעזוב בעקבות הקריסה, אבל מורוזוב לא התכוון לשמוע. הוא היה נחוש להישאר בקבוצתו האהובה כדי להחזירה למקומה הטבעית. הם עשו את זה, ומורוזוב היה שחקן מרכזי בתוכניות, עד שחווה נסיגה ביכולתו בעונת 2019/20.

"ביצעתי טעויות גסות בכל משחק, ולקחתי את זה ללב. אחר כך התחילה מגיפת הקורונה, כולם ישבו בבית, והיה קשה לשמור על הכושר כמו שצריך. כאשר חזרנו לפעילות, לוח המשחקים היה צפוף, ופשוט לא זיהיתי את עצמי. הייתי במצב מזעזע פיזית ומנטלית. נכנסתי למשבר פסיכולוגי, ביקרתי את עצמי על כל דבר, ואסור להגזים עם זה. נשפכתי לגמרי, ואיבדתי את החשק לשחק כדורגל. הרי ייצגתי את המועדון שאני אוהב יותר מכל, וזה גרם לי להתרגש מכל מחדל. לפעמים אפילו בכיתי. המצב נהיה קשה יותר ויותר עם כל יום שחלף, והייתי חייב למצוא לזה פתרון", סיפר לימים מורוזוב בכנות מפתיעה.

הוא פנה לסיוע פסיכולוגי כדי להתגבר על המצב שאיים להתפתח לדיכאון קליני, אבל היה רחוק מאוד משיאו מקצועית, והמאמן הגרמני החדש סנדרו שוורץ לא בנה עליו. לכן יצא מורוזוב בלב כבד להשאלה בת חצי שנה במדי אופה בתחילת 2021, וכאשר חזר למוסקבה גילה להפתעתו שאינו חלק מהתוכניות - רק שכחו לעדכן אותו על כך. כאשר נזרק לשחק עם קבוצת המילואים וקיבל הצעות רק מהליגה השנייה, עברה בראשו המחשבה לפרוש מכדורגל כליל, אבל אופציה מפתה יותר היתה לנסות את כוחו מחוץ לרוסיה - וזה רעיון מהפכני למדי עבור שחקנים שהתרגלו לקבל שכר עתק מוגזם לחלוטין במולדתם.

וכך, כאשר קיבל הצעה מסלובניה בזכות מאמן שטיפח אותו פעם באקדמיה ונמנה כיום עם הנהלת צליה, החליט מורוזוב להמר על זה. הכנסותיו ירדו באופן קיצוני, והליגה הסלובנית הפתיעה אותו לרעה ברמתה, אבל הוא בכל זאת לא הצטער על המהלך. הוא כבש 4 שערים וסיפק 6 בישולים ב-26 משחקים בשנת 2022, אהב את החיים השקטים בעיר הקטנה שהתאימו לו הרבה יותר מההמולה של מוסקבה, וגם נהנה משיחות עם המאמן סימון רוז'מן, ממנו שאב לא מעט מידע לקראת יישום התוכנית להפוך למאמן בעצמו כאשר יתלה את הנעליים.

מורוזוב טוען שההמשך הזה היה ברור לו מאז החל לבעוט בכדור, והוא גם נוהג לחלק אינספור הוראות ועצות ולחבריו תוך כדי משחקים. "אני פשוט עוזר להם", הוא אומר, גם אם לא כולם אוהבים לשמוע זאת. בסלובניה היה לו קשה יותר לתקשר עם שחקנים אחרים בגלל מגבלות השפה, אבל הוא למד אנגלית ביסודיות מהרגע הראשון כדי להיות מוכן לעשות את הצעד הבא בקריירה האירופית. הוא תמיד ישמח לחזור לדינמו אם יקראו לו, אבל הסיכויים לכך לא קיימים כרגע, וכל עוד זה המצב - השאיפה היא להגיע לקבוצות הרבה יותר גדולות מצליה.

כאן נכנסה לתמונה בית"ר. ליגת העל טובה יותר בהשוואה לליגה הסלובנית, שורשיו היהודיים משחקים תפקיד מסוים, המגן החל להתעניין לאחרונה בהיסטוריה ובאמנות, והוא גם חובב צלילה שעשוי לבקר באילת בכל הזדמנות. בנוסף, את רוז'מן החליף בקיץ בצליה רומן פיליפצ'וק, שאוהב מאוד את ישראל מתקופתו בהרצליה, נתניה ופתח תקוה בשנות ה-90. בראיון לוואלה! ספורט ב-2017, הוא סיפר על חלומו הגדול לחזור ולעבוד כאן, ואין ספק שמורוזוב קיבל ממנו המלצה חמה ביותר כאשר נוצר הקשר עם הירושלמים.

המשבר הנפשי והמקצועי כבר מאחוריו. מורוזוב חזר לעצמו בצליה, ואם השיפור ימשיך גם בישראל, הרי שבית"ר קיבלה מגן איכותי מאוד בסנטנדרטים שלה, והיא תשמח מאוד לממש את האופציה להאריך את שהותו בעונה הבאה. על אף שבעברו היה נער פשוט מהרחוב לדבריו, כאשר מתבקש להגדיר את עצמו כיום טוען מורוזוב כי הוא "אדם אחראי מאוד, עם עקרונות ומוסר עבודה גבוה". שום דבר שעשה במהלך הקריירה שלו לא גורם לפקפק בקביעה זו, וההתנגדות שהשמיע באומץ נגד המלחמה באוקראינה מדגישה זאת.

לחבריו החדשים מומלץ לדבר איתו על אריק אבידל, המודל שלו לחיקוי בין היתר בזכות הדרך בה חזר למגרשים אחרי השתלת הכליה, וגם על רפאל נדאל אותו הוא אוהד בטניס בגלל שהוא דומה לו חיצונית לכאורה. שילוב של אבידל עם נדאל על הדשא לא יהיה כאן, אך יש כאן שחקן זר מנוסה ואיכותי, בן 28 בלבד - וזה הרי בדיוק הגיל בו הגיעו לירושלים ולדימיר גרצ'נב וסרגיי טרטיאק. אמנם לא כדאי להיסחף עם הקבלות לאגדות כאלה, אבל הפוטנציאל הגבוה קיים.

עקבו אחרי יוכין בפייסבוק