כאשר כבש אדי אנקטייה את שער הניצחון של ארסנל על מנצ'סטר יונייטד בדקה ה-90 ביום ראשון, בחר עורך השידור ללכת קודם כל על המצלמה שפנתה לאולכסנדר זינצ'נקו. בדרך כלל מתמקדים בכובש, קל וחומר בעיתוי כה דרמטי, אבל את החגיגה המטורפת של האוקראיני עם היציעים פשוט אי אפשר היה לפספס. זו היתה תשוקה ברמה אחרת, ומעורבותו של זינצ'נקו בבניית המהלך היתה הדובדבן בהופעה פנומנלית בכל קנה מידה. לא לחינם בחרו דווקא בו אוהדי התותחנים לאיש המשחק.
אנקטייה כבש צמד, בוקאיו סאקה היה ענק כהרגלו והבקיע שער מרהיב, מרטין אודגור היה אדיר, ובעצם רוב שחקני ארסנל התעלו - ומתעלים עד כה על בסיס שבועי בעונה הקסומה הזו. כולם מצוינים, אבל זינצ'נקו בכל זאת איכשהו מעל כולם. הוא הצטרף רק בקיץ, וגם החמית לא מעט משחקים בשל פציעות, אבל אין שחקן המזוהה יותר עם הנסיקה של ארסנל מאשר זינצ'נקו. מדהים, אבל עובדה - והוא רק הולך ומשתדרג.
שני המשחקים האחרונים - הדרבי מול טוטנהאם והמפגש המרתק מול השדים האדומים - היו קרובים לשלמות מבחינתו האישית, והנתונים הסטטיסטיים לא מותירים מקום לספק. הוא לא רק נגע יותר מכולם בכדור והשלים יותר מסירות מכולם. הוא אפילו ניצח בכל 6 המאבקים האוויריים שלו עם גובה של 175 סנטימטרים. איך שלא תסתכלו על זה, הוא מוביל את כולם אחריו בזכות הדוגמא האישית. מרטין אודגור עונד את סרט הקפטן, והוא מנהיג נהדר. מדברים רבות על כך שגרניט ג'אקה משמש מנהיג ללא הסרט, אותו איבד בנסיבות הידועות לשמצה כבר מזמן. גם סאקה מגלה מנהיגות יוצאת דופן. וגם על הרקע הזה, בולט זינצ'נקו מעל כולם. יש באופי שלו משהו שהיה חסר מאוד לארסנל בשנים הקודמות.
זו אולי הסיבה המרכזית בגללה כה רצה מיקל ארטטה להביא את האוקראיני לצפון לונדון בקיץ האחרון. זינצ'נקו הוא כדורגלן רב גוני יוצא דופן, אבל הוא מביא איתו גם כמויות בלתי נתפסות של ווינריות טהורה - מצרך חיוני ביותר עבור קבוצה שמנסה לזכות באליפות הראשונה מזה 19 שנה ורגילה לתווית הלוזרית. בראיון שהעניק לא מכבר לערוץ הטלוויזיה של הליגה, העיד הכוכב: "ראיתי בתחילת העונה שיש לנו הכל כדי להשיג משהו גדול. אמרתי לחברים בחדר ההלבשה שצריך לשכוח מטופ-3 ויעדים בסגנון הזה. צריך לחשוב על זכיה באליפות. חלק מהם צחקו, אבל אף אחד לא צוחק עכשיו". אולי היה צריך לספר על כך פומבית בשלב מאוחר יותר, כי בינתיים גורל האליפות ממש לא הוכרע, אבל המסר ברור - והוא באמת עבר לכל התותחנים. הם התחילו להאמין בעצמם, וזה לא דבר של מה בכך.
כי זינצ'נקו השיג המון כנגד כל הסיכויים. אחרי שבחר לברוח כנער מהמציאות הקשה בדונייצק ב-2014, הוא שיחק על מגרשי אספלט במוסקבה נגד בריונים חובבים, לא התקבל למועדונים המובילים ברוסיה, והתחיל את דרכו כשחקן מחליף באופה הקטנטנה. כאשר מנצ'סטר סיטי החתימה אותו ב-2016, איש לא נתן לו סיכוי קלוש להתברג בסגל הכוכבים, והעסקה הוגדרה כהזויה, אבל זינצ'נקו לא סתם פילס את דרכו, אלא הצטיין מעל ומעבר בתפקיד המגן השמאלי, על אף שהוא קשר יצירתי בהכשרתו. הוא התעלה במשחקים החשובים באמת, ליקט 4 אליפויות, ושיחק 90 דקות בגמר ליגת האלופות. בקיצור, הוא השיג דברים בלתי נתפסים, והם הרבה יותר משונים מזכיה של ארסנל הנוכחית באליפות.
את הרוח האיתנה הזו הוא הביא לקבוצה שהוא אוהב יותר מכל, וזו הסיבה הראשונה לבחירתו לחתום בארסנל. כאשר החל אולכסנדר הקטן להתעניין בכדורגל בתחילת המילניום, ארסנל היתה בשיאה. הוא היה בן 7 כאשר התותחנים זכו באליפות האחרונה שלהם ב-2004, בעונה המפורסמת ללא הפסד. תיירי הנרי היה האליל הבלתי מעורער שלו, לאחר מכן החליף אותו ססק פברגאס. הוא תמיד חלם ללבוש את החולצה האדומה, והתרגש מאוד להגשים את השאיפה הזו.
שנית, הוא הגיע ללונדון על מנת להפוך לשחקן הרכב. אצל פפ גווארדיולה, היה האוקראיני שחקן יעיל ומוערך ברוטציה, אך לא מעבר לכך. בארסנל, כפי שהסביר לו מיקל ארטטה, תפקידו היה אמור להיות אחר לגמרי. השניים מכירים מהימים בהם עבד הבאסקי כעוזר של הקטלוני בסיטי, ורמת האמון ביניהם גבוהה מאוד. זינצ'נקו ידע שיש על מי לסמוך, וגם ארטטה ידע בדיוק אותו דבר. הוא רצה את הנוכחות העצומה של המגן בחדר ההלבשה - וקיבל את זה.
ואגב, בניגוד לתחזיות המוקדמות, זינצ'נקו נותר מגן שמאלי. ארטטה בחר לא להפר את האיזון שנוצר בין תומאס פארטי, ג'אקה ואודגור, אבל במסגרת תפקידו באגף סוטה זינצ'נקו לעתים קרובות למרכז המגרש, כפי שעושים המגנים של גווארדיולה בסיטי. לכן מספר הנגיעות שלו בכדור כה גבוה, ולכן הוא משפיע יותר מכולם על המהלכים והסגנון של ארסנל.
באופן כללי, אפשר לראות בגישה של ארטטה לא מעט דמיון לזו של פפ, והיחסים ביניהם היו ונותרו טובים ותקינים. כאשר החתימו התותחנים בקיץ את שני השחקנים של מנצ'סטר סיטי, הכל נעשה "בהסכמה מלאה של כל הצדדים" לדבריו של מנג'ר ארסנל. גווארדיולה הבין שגבריאל ז'סוס חש מיצוי אחרי ישיבה על הספסל ומשחקים רבים מדי באגף, ונתן לו ללכת. הוא ידע היטב גם על שאיפותיו של האוקראיני, והעניק לו אור ירוק, למרות שחסרונו מורגש כיום באיצטדין אתיחאד הרבה יותר בהשוואה לברזילאי. ועכשיו מגיע גם הזמן למפגש ראש בראש, כאשר ארסנל מגיעה לביקור במסגרת הגביע האנגלי הערב (22:00, ספורט1).
"משחק שמגדיר עונה": ארסנל סיפקה את התשובה הסופית לפרשנים
נוויל וקין עדיין לא השתכנעו: "ארסנל תאבד את האליפות לסיטי"
התואר הזה חשוב, אבל האליפות חשובה יותר, ויש במפגש ניחוח של חזרה גנרלית לקראת שני המפגשים הגורליים במסגרת הליגה. היריבות לא שיחקו זו מול זו במשך שנה, כי המפגש בספטמבר נדחה בשל מות המלכה - וזה אולי פעל לטובת ארסנל שצברה הרבה יותר בטחון עצמי לקראת האתגרים הגדולים. היא גם מקבלת את זינצ'נקו בכשירות מלאה ובכושר שיא, לעומת ז'סוס שייעדר בגלל פציעה. יש יסוד סביר להניח שארטטה היה מעדיף את זה כך ולא להיפך, כי החלוץ הברזילאי אמנם חשוב, אבל יש לו תחליף. לזינצ'נקו יש סגולות מיוחדות. "אני רוצה להדגיש קודם כל את המנטליות שלו ואת הדחף לנצח. הוא רוצה להשיג משהו עם הקבוצה הזו", אומר ארטטה.
אוהדי מנצ'סטר סיטי יקבלו אותו בתשואות, ואין כאן עניין של נקמה. אין משקעים כלשהם בין המעורבים, והאוקראיני מודה עד עמקי נשמתו לגווארדיולה על ההזדמנות שהעניק לו. אלא שזה לא משנה - הוא משתוקק לנצח תמיד, והדחף הזה יהיה עצום גם הערב. ואם יוביל את התותנים לניצחון, אולי הוא יתחיל לדבר בחדר ההלבשה גם על דאבל.