רוי האצ'ימורה עבר מוושינגטון ללייקרס, בתמורה לקנדריק נאן ושלוש בחירות סיבוב שני שכנראה לא יהיו זניחות. זה לא מהלך דרמטי, אבל כן כזה שיכול להשפיע על שתי קבוצות שנמצאות מחוץ לעשר הראשונות בקונפרנס שלהן אך שואפות להרבה יותר. הוא מעניין גם בהקשר רחב, במשמעות שלו לגבי התוכניות של שתי הקבוצות להמשך העונה, ומשפיע על הנציג הישראלי ב-NBA. נתחיל מהזווית הפרובינציאלית.
לידיעת אבדיה: הוויזארדס סיכמו על העברת האצ'ימורה ללייקרס
בארה"ב קבעו: וושינגטון הפסידה בטרייד, ואיך זה ישפיע על אבדיה?
וושינגטון "פינתה דקות" לאבדיה, שאולי יקבל גם תפקיד חדש
זה טוב ליהודים
הקריירה של דני אבדיה שזורה בזו של האצ'ימורה. הפורוורד היפני נבחר שנה לפני הישראלי, בדיוק באותו מקום (התשיעי) ומשחק בעמדה דומה. רבות מהדקות שלהם היו משותפות. ההשוואות היו בלתי נמנעות. במבט שטחי מאוד, האצ'ימורה נראה מרשים יותר. הוא קולע יותר נקודות באחוזים לא רעים, הוא סקורר שיכול לסדר לעצמו מצבי זריקה מכל טווח והוא בנוי לתלפיות, עם נתונים פיזיים נהדרים. ביום נתון הוא יכול לקלוע 30 נקודות, שזה גם מה שהוא עשה במשחק האחרון שלו בוושינגטון.
למרות זאת, ניתן להצהיר בביטחון שאת אבדיה וושינגטון לא הייתה מעבירה במחיר כל כך זול. כי כדורסל הוא כל כך הרבה יותר מקליעת נקודות. אבדיה הוא השחקן השלם מבין השניים: הוא שומר הרבה (הרבה) יותר טוב, ריבאונדר יותר טוב, מוסר יותר טוב ובעיקר מקבל החלטות הרבה יותר טובות. האצ'ימורה הוא מסוג השחקנים שכשהם מקבלים כדור החברים לקבוצה כבר יורדים להגנה, הוא כמעט תמיד יזרוק לסל, גם כשיש אופציות טובות יותר. מי שחושב שאת האמריקאים מעניין רק טור הנקודות, הטרייד הזה צריך להבהיר לו שהוא טועה. הג'נרל מנג'רים ב-NBA מעריכים פחות ופחות שחקנים מהסוג של האצ'ימורה, סקוררים חד ממדיים מתקשים למצוא את מקומם אם הם לא סופרסטארים ורבים מהם גם נפלטים מהליגה בסופו של דבר.
הטרייד הזה הוא הזדמנות להתייחס בקצרה גם לאבדיה. העונה השלישית של דני ב-NBA היא בינתיים עונה הרבה יותר טובה מכפי שהמספרים מרמזים. הוא השתפר מאוד בכל הדברים הקטנים שלא נכנסים לסטטיסטיקות הפשוטות. הוא לא רק שומר אישי טוב אלא שחקן הגנה דומיננטי, כזה שאוהב לשמור על כוכבי היריבה ומנסה להיות מעורב במהלך המרכזי. בהתקפה הוא הרבה פחות דומיננטי, אבל כשהכדור אצלו הוא פועל במהירות ובחדות, ללא היסוס, מה שמאפשר לו להמשיך את השטף ההתקפי ולפעמים גם ליצור את היתרון שכמה שניות לאחר מכן יהפוך לזריקה טובה של מישהו אחר. הוא פחות חושש להגיע לצבע ורואה את המשחק טוב בכל סיטואציה. שני החסרונות המרכזיים שלו הם הקליעה מבחוץ שהוא לא מצליח לשפר (הוא קלע 3 מ-24 השלשות האחרונות שלו) וחוסר עקביות שנובע מתנודות קיצוניות בביטחון. עד שהוא לא יפתור את שתי הבעיות האלה הוא לא יוכל לממש את הפוטנציאל שבהחלט יש לו להיות שחקן משלים ברמה גבוהה מאוד.
בגיל 22, הפוטנציאל הזה מספיק כדי להפוך אותו לשחקן שוושינגטון ממשיכה לבנות עליו. אחת המשמעויות של הטרייד היא שהוויזארדס מפנים קצת יותר מהבמה לדני כפורוורד העתיד שלהם. רוטציית הפורוורדים התקצרה, בטח כשקריסטאפס פורזינגיס פצוע (לאחרונה הוא תפקד לא מעט כפאוור פורוורד בהרכב של שני גבוהים), מה שאומר שאבדיה יקבל דקות עקביות יותר גם בימים פחות טובים שלו. זה לא מבטיח את הדקות האלה, ובטח לא מבטיח תפוקה גבוהה יותר בהן, אבל לכל שיפור קטן בסיטואציה יכולה להיות משמעות, במיוחד לשחקן שהביטחון שלו מושפע מאוד ממקורות חיצוניים. והסיטואציה השתפרה בעקבות מהלך שמבהיר שהקבוצה שלו בונה עליו ולא על השחקן שנאבק איתו על תפקיד דומה.
הצד של הלייקרס
נחזור לטרייד עצמו. במבט ראשון, זה נראה טרייד טוב לשני הצדדים, גם אם לא כזה שישנה סדרי עולם. שתי הקבוצות מוותרות על שחקן שהן פחות צריכות עבור שחקן שהן יותר צריכות. קנדריק נאן הגיע ללייקרס על תקן גארד סקורר מוכשר, אבל לא מצא את מקומו בסגל שכולל את ראסל ווסטברוק ודניס שרודר לצד לברון ג'יימס. בעמדות הפורוורד, לעומת זאת, אין בצוות המסייע של דרווין האם שחקן כמו האצ'ימורה, כזה שיודע לקלוע מכל טווח.
אם האצ'ימורה ישתלב בצורה טובה בלייקרס, תפקיד מרכזי שלו יהיה להוסיף כשרון התקפי בדקות המנוחה של לברון. אך החשיבות שלו תהיה רבה יותר אם הוא יוכיח יכולת לשחק לצד לברון ואנתוני דיוויס. הרכב שכולל את כל השלושה זה הרכב גבוה מאוד שלא פשוט לשמור עליו, רוב הקבוצות יתקשו למצוא שומר ראוי להאצ'ימורה בהרכבים כאלה, יווצרו מיס-מאצ'ים מכל מיני סוגים שהוא יוכל לנצל.
אך זה רחוק מלהיות מובן מאליו שהוא יצליח להשתלב בקבוצה שחושבת מאוד בגדול. כאמור, מדובר בשחקן חד ממדי שלוקח יותר מדי זריקות קשות, שומר רע מאוד ואחוזי הקליעה שלו מבחוץ בינוניים. התקווה של הלייקרס היא ששינוי הסיטואציה יעשה לו טוב. אולי הוא מסוג השחקנים שזקוקים לכמה צעקות או מבטים כועסים מדמות כמו לברון ג'יימס כדי להתיישר. ואם הוא יתיישר, ניתן יהיה לדבר על שחקן שקלע שלשות חופשיות לחלוטין ב-42 אחוזים השנה וב-45.6 אחוזים בשנה שעברה, שקולע באחוזים גבוהים מתחת לסל ומחצי מרחק ושיש לו נתונים פיזיים שמאפשרים לו לשמור על כל שחקן בליגה. זה לא סביר שהאצ'ימורה יהפוך פתאום לשחקן כדורסל די יעיל שזורק בעיקר זריקות טובות ועובד בהגנה, אבל זו גם לא אופציה מופרכת לגמרי.
בכל מקרה, המחיר שהלייקרס שילמו הוא לא גבוה. שלוש בחירות סיבוב שני הן לא מעט אבל גם לא הרבה. ברמת המאקרו, השאלה היא אם המהלך הזה מעיד על כך שרוב פלינקה מוותר על מהלך גדול יותר בו הוא ישתמש גם בבחירות סיבוב ראשון עתידיות כדי להביא שחקן משמעותי. לברון הביע לא פעם את חוסר שביעות הרצון מכך שמהלך כזה לא קורה, אבל בהחלט ייתכן שפלינקה הגיע למסקנה שהוא לא מוכן להקריב את העתיד עבור הסיכוי הקלוש שהלייקרס יתחברו השנה לקבוצה שמסוגלת ללכת עד הסוף.
יכול להיות שאחרי כל הדיבורים על לברון כג'נרל מנג'ר האמיתי, ההנהלה החליטה ללכת נגד האינטרס שלו, לשמור על הנכסים העתידיים ולחפש חיזוק משמעותי יותר בקיץ, כשיתפנה מקום מתחת לתקרת השכר. יכול להיות שפלינקה ימשיך לחפש מהלך גדול יותר, אבל הוא ויתר בטרייד הזה על בחירות הסיבוב השני שהיו יכולות להעשיר את החבילה שהוא יכול להציע על שחקן בכיר. התחושה שלי היא שהלייקרס יסתפקו במהלכים קטנים ויקוו שהצוות המסייע שאין בו מספיק קליעה מבחוץ, הגנה ורמת קבלת החלטות יצליח להתחבר ולהביא לידי ביטוי את הכישרון שלו.
הצד של וושינגטון
וושינגטון מקבלת בטרייד הזה בעיקר את הבחירות העתידיות, אך גם שחקן שעשוי להועיל לה. לפני שהגיע ללייקרס נאן נראה כמו פוטנציאל גדול במיאמי, כזה שגם אם לא מתאים להיות שחקן בכיר יוכל להיות שחקן שישי איכותי. הוויזארדס זקוקים לשחקן שישי מסוגו, כי מי שהיה אמור לבצע את התפקיד, וויל בארטון, נראה כמו מי שהתקופה שלו כשחקן NBA רלוונטי הסתיימה. בשבועות האחרונים הוא נמחק לחלוטין מהרוטציה של ווס אנסלד. ללא בארטון, אין על הספסל של וושינגטון שחקן שיכול להוביל כדור וליצור לעצמו ולאחרים מצבי זריקה בעקביות, לכן נאן בהחלט אמור לקבל הזדמנות ויכול להפוך לשחקן שמשדרג את הספסל של הוויזארדס.
אך גם במקרה של וושינגטון רמת המאקרו מעניינת יותר. על שחקן צעיר ומוכשר כמו האצ'ימורה ניתן היה לקבל שחקן וותיק יחסית משמעותי, בטח הרבה יותר מנאן. בבחירה לקבל את החבילה של הלייקרס, שבעיקר מעבה את מאגר בחירות הסיבוב השני העתידיות, טומי שפרד אולי מעביר מסר שהוא פחות עסוק במאבקי הכניסה לפלייאוף השנה. במהלך הזה שפרד ממקם את וושינגטון בגזרת המוכרות, לא בגזרת הקונות. גם בהנחה שהוא לא מתכנן למכור את השחקנים הבכירים, בטח לא את ברדלי ביל (שבכל מקרה יש לו זכות וטו על טריידים), הטרייד על האצ'ימורה מבהיר שהוויזארדס לא מתכוונים להתנפל בכל הכוח על שוק ההעברות כדי להתחזק לטווח הקצר.
וושינגטון נמצאת רק במרחק שני משחקים ממקומות 9-10 במזרח שמובילים לטורניר הפליי-אין, והתשיעית אינדיאנה נמצאת בקריסה מאז הפציעה של טייריס האליברטון כך שהמאבק יכול להיות מאוד פתוח. אבל המאזן הנוכחי שלה הוא גם השישי הכי גרוע בליגה. אם העונה הייתה מסתיימת היום, היו לה 37.2 אחוזי סיכוי להיכנס לרביעייה הראשונה בדראפט, כולל 18.2 אחוז לקבל בחירת טופ 2 בדראפט עם שני פרוספקטים מאוד מבטיחים, כאלה שיש להם סיכוי לשנות גורל של מועדון. הוויזארדס בהחלט זקוקים לשינוי גורל, למשהו שיוציא אותם מהבינוניות שהם תקועים בה. בחירת דראפט גבוהה שתגיע בלי לוותר על השחקנים הבכירים בסגל יכולה להיות הסיכוי האחרון לפני פירוק והרכבה מחדש.
הפציעה הטרייה של פורזינגיס יכולה לעזור לאנשי המועדון לכוון את המשך העונה למיני-טנקינג. בעוד שביל סוחב פציעות ורחוק מיכולת השיא שלו כבר כמה שנים, הסנטר הלטבי היה השחקן הטוב ביותר של הוויזארדס העונה עד כה. הוא אגרסיבי מתמיד בתפיסת עמדה בפוסט מול שחקנים נמוכים ממנו (רשימה שכוללת כמעט את כל השחקנים בליגה) וקולע מעל שחקנים בשלל צורות, הקליעה שלו מבחוץ מספיק טובה כדי לסבך את ההגנות היריבות. בלעדיו משחק ההתקפה של וושינגטון יאבד חלק גדול מהעוקץ שלו. הציפייה היא שהוא ייעדר רק כשבועיים, אבל לשחקן בגודל שלו בדרך כלל לוקח יותר זמן מהרגיל להתאושש. זו גם תזכורת לכך שמדובר בשחקן שמרבה להיפצע, בעיקר בחצי השני של העונה, והכשירות שלו עד כה השנה הייתה יוצאת דופן. עד שהוא יחזור, בהחלט ייתכן שוושינגטון כבר תפרוש ממאבקי הפלייאוף ותהיה עסוקה יותר בשימור המקום השישי מהסוף.