עולם הכדורגל מבכה היום (שישי) את לכתו של סינישה מיכאילוביץ', אחד מגדולי הבלמים של שנות ה-90' שהלך לעולמו בגיל 53 ולאחר מאבק ממושך במחלת הלוקמיה. המשפחה של המאמן הסרבי הודיעה על מותו ומאז ספדו לו המועדונים בהם שיחק ואימן וכדורגלנים ששיתפו איתו פעולה והתאמנו תחתיו.
אחד מהם הוא ג'אנלואיג'י דונארומה, שהיה רק בן 16 כאשר מיכאילוביץ' החליט להציב אותו בשערה של מילאן וסלל לו את הדרך לקריירה אדירה. השוער האיטלקי של פריז סן ז'רמן צייץ בטוויטר: "תמיד היית לוחם ואני יודע כמה נלחמת. אני תמיד אהיה אסיר תודה על כך שהאמנת בי ועל כל מה שאמרתי לי מהיום הראשון שנפגשנו. תהיה בלבי לעד".
רוברטו מאנצ'יני, מאמן נבחרת איטליה ששיחק עם מיכאילוביץ' בסמפדוריה ולאציו ולאחר מכן מינה אותו לעוזרו באינטר, נפרד: "זה יום שלא רציתי לחוות כי איבדתי חבר של כמעט 30 שנה, על ומחוץ למגרש. שלום סינישה, חברי. נלחמת כמו אריה, תמיד תהיה לצדי".
פאולו מאלדיני בדמעות בעת דקת הדומיה
בחשבון הטוויטר של מילאן התפייטו: "גן עדן התברך באגדה נוספת. תהיה חסר לכולם, סינישה". הרוסונרי כיבדו את זכרו של מיכאילוביץ' בדקת דומיה לפני משחק הידידות מול ליברפול, פאולו מאלדיני תועד דומע ביציע.
גם אינטר ריגשה: "אי אפשר להיות מוכנים להיפרד משותף למסע. נראה שהזמן קצר מדי, נותר רק זיכרון. להגיד שלום אחרון לסינישה מיכאילוביץ' זה קשה מכמה סיבות. זה כואב, לא מוצדק ומלנכולי מאוד. פגשנו אותנו כיריב, אחר כך כנראזורי - כשחקן וכעוזר מאמן. ואז שוב כיריב, בספסלי הקבוצות האורחות. תמיד נאמן לעצמו, תמיד גאה. מספר 10 של הבלמים. מלך הבעיטות החופשיות, אומן השערים היפים. הוא הגיע לאינטר בגיל 35 ומיד היה ברור בכוונותיו. כבר במסיבת העיתונאים הראשונה אמר: 'אני כאן כדי לשחק ולנצח. יש לי עדיין מה לתת ואני יכול לעשות את זה באינטר'. הוא היה נאמן למילתו. שתי עונות, אליפות אחת, שני גביעי איטליה וכדור חופשי אחד בגמר בסן סירו. 43 משחקים ושישה שערים - כולם, כמובן, בכדורים חופשיים. רגעי פלא שנזכור לעד".
סמפדוריה סיפקה פוסט מרגש עם אזכור ציטוט של מיכאילוביץ', שאמר בעבר: "ניגשתי לכל משחק כאילו היה החיים והתייחסתי אל החיים כאילו היו משחק". המועדון הוסיף: "משחק החיים של סינישה הסתיים אחר הצהריים בגלל מחלת הלוקמיה הארורה. שלוש שריקות חדות נשמעו בדממה החרישית של רומא, שכבר מוכנה לעונת החגים. שריקות שהן כמו להבים קפואים בחזה עבור כל אלה שאהבו אותו. אנחנו הסמפדוריאנים בהחלט נמנים עליהם. והיום, אפילו יותר מאי פעם, אנחנו לא יכולים אלא להיות גאים. כי סינישה הוא חלק מאיתנו, חלק מהיותנו וחלק מההיסטוריה שלנו. תחילה כיריב, במשחק החוץ האפי אי פעם, באותו לילה בסופיה בו טעמנו את רגל שמאל האימתנית שלו. לאחר מכן כשחקן, מנהיג הגנתי במשך ארבע עונות בקבוצה שידעה לגרום להנאה ולבטח יכלה להשיג יותר. ולסיום, כמאמן, כאשר לקח אותנו מתחתית הטבלה ובמשך שנה וחצי הוביל אותנו לטעום מחדש את אירופה. הוא ואנחנו, אנחנו והוא: קשר אמיתי של כבוד והכרת תודה, תיבת אוצר בלתי ניתנת למחיקה בזיכרון הקולקטיבי של הבלוצ'רקיאטי".
מיכאילוביץ' היה מכוכבי נבחרת יוגוסלביה לאורך שנות ה-90 ומהשחקנים הבולטים בליגה האיטלקית מאז נחת בסרייה A ב-1992, אחרי עונת שיא בכוכב האדום בלגרד הסרבית. רומא הייתה הקבוצה הראשונה לתת לו את הבמה בארץ המגף וממנה המשיך לסמפדוריה, לאציו ואינטר שבמדיה פרש ב-2006.
את קריירת האימון החל כעוזר מאמן באינטר מיד לאחר הפרישה ובולוניה הייתה הראשונה לתת לו הזדמנות כמאמן ראשי ב-2008. הוא גם אימן את קטאניה, פיורנטינה, נבחרת סרביה, שב לסמפדוריה, המשיך למילאן ולטורינו, עבר לספורטינג ליסבון וסגר מעגל בבולוניה כשחזר אליה בינואר 2019, אך ביולי של אותה שנה הודיע שאובחן כחולה לוקמיה. הוא כאמור נלחם בלוקמיה והצליח להחלים, אבל לא כשזו חזרה בשנת 2022 והכניעה אותו.