נכנסו ללופ: הפלונטר הבלתי נגמר של הפועל תל אביב וקובי רפואה

לפני שניגע במשחקי השבת, גיליתי עניין להגיב לטורו של חברי פז חסדאי מאתמול. בניגוד למה שנדמה למרבית הגולשים, חסדאי דווקא פרגן למכבי חיפה עצמה, אבל השתומם מהאופוריה סביבה בסיום המשחק מול פריז סן ז'רמן. "וניחא היה ניצחון, אבל במקרה הזה, כזכור, מכבי חיפה בכלל הפסידה", כתב, "אין פה שום כוונה להקטין את מכבי חיפה, שיש לה השנה קבוצה באמת נפלאה. היא בשיאה, היא במיטבה, עם האנרגיות הנכונות, הסגל האיכותי, המאמן המושלם. אבל כמה אפשר להתמוגג מהפסד? האם זה יכול לקרות במדינות עם קבוצות קטנות אבל גאווה ספורטיבית, כמו סרביה או דנמרק למשל, כשככה מתרגשים מ-3:1 ליריבה?"

איני יודע מה קורה בסרביה או דנמרק כשקבוצה בסדר הגודל של פריז מגיעה, אבל המשקיפה מטעם אופ"א שנכחה במשחק העידה שבמקומות אחרים זה הרבה יותר גרוע, שהפרובינציאליות שלנו היא כאין וכאפס לעומת מקומות אחרים. אמנם היא לא התייחסה לתוצאה, רק להמולה מסביב, שבאצטדיון בחיפה הייתה מינורית בעיניה ביחס למגרשים שונים באירופה, ועדיין, אפשר להסיק שבמקומות רבים מתייחסים למסי וניימאר כאל אלים לא פחות מבישראל, וייתכן שגם שם מתלהבים מגול כזה או אחר נגד מעצמת כדורגל.

זה לא מפתיע, בהתחשב בכך שמדובר בקבוצה היקרה בתבל, עם השחקנים הכי נוצצים על הגלובוס. נגד הקבוצה הזאת שיחקה מכבי חיפה, הבקיעה ראשונה והייתה קרובה לשער שני. צריך גם לזכור ששניים משלושת הקמפיינים האחרונים של קבוצות ישראליות בליגת האלופות הסתיימו בלי שער שדה, ובכלל, התוצאה הרי פחות חשובה - מכבי חיפה פשוט נראית כמו קבוצה ראויה והולמת לליגת האלופות.

אז כן, להגיד "חזרנו לעידן ההפסדים בכבוד" זו אולי הקטנה, אבל אם מדינת ישראל מדברת כבר 70 שנה על הגול ההוא שלא ראינו של סטלמך נגד ברית המועצות, מותר לתייק בזיכרון גם 60 דקות חלומיות של מכבי חיפה, כולל גול נהדר שכן ראינו, נגד קבוצה עם תקציב משכורות שנתי של כמעט 400 מיליון יורו.

עם שלוש נקודות מ-15 אפשריות, טבעי להפיל את האשמה למצבה של הפועל תל אביב על קובי רפואה. מנגד, טבעי לא פחות לראות ברפואה רק חלק, ואפילו לא עיקרי, בכישלון. כשמועדון מזהה הזדמנויות, מוכר שחקנים בלי הכרה ולא סותם את החורים, לא פלא שהקבוצה נראית כמו שהיא נראית. שרון ואיציק ניסנוב הם דוגמה ומופת לניהול גרוע, קמצני וחובבני, כזה שאיתו הפועל תל אביב לא תגיע לכלום, עם רפואה על הקווים או בלעדיו.

נכון לכתיבת שורות אלה רפואה הוא עדיין המאמן, אבל מי יודע עד מתי - ייתכן שיפנה את מקומו בתוך שעות או בעוד יומיים. כרגע, לא נראה שימשיך שם. העניין הוא שגם אם יעזוב, ולא משנה באילו תנאים ובאיזו מערכת יחסים, הוא יודע שאף גשר לא נשרף. כשהמאמן הבא ייכשל, ועם הסגל הזה הוא ייכשל, רפואה שוב ייקרא לדגל, כפי שנקרא בפעמיים הקודמות, ואם יהיה פנוי הוא שוב יסכים לאמן את הפועל תל אביב תחת הניסנובים.

ככה זה בליגת העל. אתה צריך להישאר על הגלגל ויש לך רק 10-11 קבוצות שרואות בך מועמד לאמן אותן. כל עוד רפואה רוצה להמשיך לאמן, הפועל תל אביב תילקח בחשבון. זו המציאות והיא מצחיקה, עצובה, גרוטסקית ובעיקר מעידה על מצבו של המועדון. אל תתנו לשום דבר לבלבל אתכם - רפואה לא רוצה להתפטר, הניסנובים לא מעוניינים לפטר, כולם נגד כולם אבל בסוף, גם אם יעזוב, הוא תמיד יהיה אופציה לחזרה. ואם יעזוב, בואו נקבע להיפגש ולדון בשידוך המחודש שוב בקיץ. אולי אפילו מוקדם יותר.

לפני יותר משנה, ביוני אשתקד, דיווחו אופיר סער ויניב טוכמן כאן על ההתעניינות הגוברת של מכבי תל אביב באביאל זרגרי. משה חוגג מיהר לצייץ אז: "לפני שזה יוצא מכלל שליטה, בואו נבהיר שני דברים: 1. כל קבוצות ליגת העל, ללא יוצאת מהכלל, רוצות את זרגרי. 2. זרגרי לא למכירה".

הייתה לחוגג סיבה טובה להוציא אז את ההבהרה הזאת. זרגרי נחשב ליהלום של בית"ר, לשחקן האחד שהאוהדים לא יסלחו אם יימכר. הימים הללו, רק לפני קצת יותר משנה, נזכיר, חלפו ואינם. את ההתעניינות של מכבי תל אביב החליפה סאגת החתימה של זרגרי במכבי חיפה וההשאלה המיידית לבית"ר, במה שנראתה כעסקת רחמים וסיוע למועדון הירושלמי. בתוך שנה הפך הקשר מהטאלנט מספר 1 לגרסה מודרנית של חן עזריאל. לו ניתן היה להשיב את הזמן לאחור ולתת לחוגג עוד הזדמנות, זרגרי היה כנראה פוגש את בית"ר בבלומפילד אמש כשהוא על ספסל היריבה.

גם לחוגג עצמו יש חלק בציפיות המופרכות מזרגרי, כשדיבר וליהג ויצר רף ציפיות בלתי סביר מהקשר. כשגוני נאור הוזכר כמועמד למכבי חיפה, הרבה גבות הורמו, אבל נאור לא עשה פחות ואולי אפילו יותר מזרגרי עד כה בליגת העל.

העסקה עם מכבי חיפה נחתמה כבר, אבל יעקב שחר השאיר לבית"ר ולשחקן את האופציה לבטלה. בין אם זה יקרה ובין אם לאו, לא ברור כיצד יוכל זרגרי להמשיך בבית"ר ירושלים. בקבוצה הנוכחית פשוט אי אפשר להצליח. גם לו עצמו יש אשמה תורמת - הוא לא מספיק דומיננטי בקבוצה שבה לא קשה להיות דומיננטי - ועדיין, באווירה הנוכחית קשה להפיל עליו את האחריות. הצוות המסייע לא מוכשר מספיק עבורו, השאלה היא אם הוא מוכשר מספיק כדי להיות בצוות המסייע של מכבי חיפה, ושאלה נוספת היא האם ומתי תינתן לו הזדמנות אמיתית לעשות את זה.

ולאדן איביץ' אמר לאחר הניצחון של מכבי תל אביב במשחק האימון מול בית"ר ירושלים כי "עד שכבשנו את השער הראשון התקשינו". על אף שהוא נכון, זה משפט שנשמע סתמי, לכאורה, אי שם בין "אנחנו תמיד באים כדי לנצח" ל"חיים משבת לשבת". בפועל, רצוי להתעכב על הדברים הללו.

מכבי תל אביב אכן התקשתה ליצור מצבים במחצית הראשונה עד השער של גבי קניקובסקי. ההתקפה נראתה כממשיכה את הקרטוע נגד אשדוד, בהבדל אחד: הפעם ג'ורג'ה יובאנוביץ' כן היה על המגרש. הסרבי הבקיע שלושה שערים בשני המחזורים הראשונים, אחר כך ספג כרטיס אדום, לא שיחק באשדוד וחזר חלוד. ייתכן שמדובר רק בבעיות קלות של פתיחת עונה, יכול להיות שיש חוסר התאמה לשיטה של איביץ', אבל עם הזריחה של אוסקר גלוך באה גם שקיעה זמנית של החלוץ הטבעי היחיד בהתקפת הקבוצה.

במשחקים כמו זה של אמש מכבי תל אביב יכולה להרשות לעצמה משחק חלש של יובאנוביץ'. במחזור הבא היא מגיעה לחיפה. מול האלופה, שתבוא במומנטום אדיר ואולי גם ביתרון שתי נקודות, יהיה לה כבר הרבה יותר קשה, במיוחד כשגם ערן זהבי לא מבריק בינתיים. שם הצהובים כבר יצטרכו את החלוץ שלהם הרבה יותר חד.

עוד לפני החמישייה שחטפה במחזור הראשון ממכבי תל אביב, בני ריינה סומנה כמועמדת בטוחה לחזור במהרה ללאומית. חמישה מחזורים חלפו, הקבוצה עדיין לא ניצחה, אבל רשמה שלוש תוצאות תיקו, כשהפסד נוסף הגיע רק בתוספת הזמן. לא מאזן מרשים במיוחד, אבל כמו שנראות הפועל תל אביב, בית"ר ירושלים ואפילו הפועל חיפה, אל תופתעו אם הקבוצה של שרון מימר תעשה חיים קשים ליריבות בתחתית, ולכל הפחות כבר לא תסווג כ"יורדת האוטומטית".

סון יונג מין נכנס כמחליף, כבש שלושער וסייע לטוטנהאם לרשום ניצחון מוחץ על לסטר, 2:6. לפני 27 שנים נכנס חלוץ טוטנהאם כמחליף במשחק החוץ נגד סאות'המפטון, הבקיע שלושער והתרנגולים ניצחו 2:6. קראו לו רוני רוזנטל.