התאריך הוא 8 ביולי, 2010 - לברון ג'יימס, אז השחקן הצעיר והמבטיח ב-NBA, מתכונן לתת הצהרה שתשנה את פני הליגה, או כמו שקראו לה ערוצי הטלוויזיה האמריקנים "ההחלטה". לברון יודיע על הצטרפותו למיאמי בעונה לאחר מכן. בהמשך כריס בוש גם יכריז על חבירה לקבוצה, ויחד עם דוויין ווייד הם ייצרו את הסופר טים, שתגיע לארבעה גמרים רצופים ותזכה בשניים מהם.
ההודעה של לברון מסמנת את נקודת ההתחלה של התקופה שנמשכת עד היום, שבה השחקנים הם שקובעים את עתידם, ולא בעלי הקבוצות - לא רק בשביל איזו קבוצה ישחקו, גם מי יצטרף אליהם, מי ינופה, ולעיתים מי יוחלף באחרים. בתקופה הזו כוחם של השחקנים התחזק באופן חסר תקדים, לטוב ולרע. כמעט 12 שנה בדיוק אחרי שלברון הופיע ב"החלטה", והראה איך הוא משנה את גורלו, הגענו לנקודת קיצון.
בשבוע שעבר פורסם בכלי התקשורת בארצות הברית שקווין דוראנט דרש מהבעלים של ברוקלין נטס, ג'ו צאי, לפטר את המנהל המקצועי, שון מארקס, והמאמן, סטיב נאש. אם צאי לא ייענה לדרישה, דוראנט לא יישאר בקבוצה ויכפה מעבר לקבוצה אחרת. התקופה הזו נבנתה על ידי החלטות הכוכבים כמו בניין - אם לברון הוא זה שהניח את התשתיות, דוראנט בנה קומה ועוד קומה עד שהמבנה הפך למגדל.
היו בעבר מקרים שבהם שחקנים היו מעורבים בפיטורים של מאמנים, לברון גם חטא בכך (עיינו ערך דיוויד בלאט), אבל אף שחקן מעולם לא דרש את פיטוריהם של שניים מבכירי הצוות המקצועי בקבוצה, או שיעבירו אותו לאחרת. גם היו עוד מקרים של שחקנים שחצבו את דרכם מחוץ לקבוצות - בן סימונס שלא הסכים לשחק בפילדלפיה ולבסוף עבר בטרייד, קוואי לאונרד שניצל פציעה והסתכסך עם השחקנים האחרים עד שהרחיקו אותו מסן אנטוניו. אנטוני דייוויס שלמשחק האחרון בניו אורלינס הגיע עם חולצה עם כיתוב "That's All Folks", ודווייט הווארד שחתר לפיטורים של המאמן סטן ואן גנדי מאורלנדו.
מול כל אלו המהלך של דוראנט הוא המלוכלך שהיה ב-NBA עד כה. לכוכב הנטס (לשעבר?) גם לא חסרות החלטות קודמות שנויות במחלוקת, כמו המעבר לגולדן סטייט ב-2017, אחרי שהביסו אותו ואת אוקלהומה סיטי בפלייאוף. אחרי שמאס גם בקבוצה הזו, למרות שזכה איתה בשתי אליפויות בשלוש שנים, לקח השראה מלברון, והודיע באירוע אינטרנטי מתוקשר על היעד הבא שלו - ברוקלין, אותה קבוצה שביקש לעזוב לאחרונה.
אי אפשר לדבר על ברוקלין ודוראנט בלי להזכיר את קיירי אירווינג וג'יימס הארדן. עוד שני שחקנים שלצד כישרונם הבלתי ניתן לערעור, מקשים והקשו על הקבוצות שבהן שיחקו. לא סתם דוראנט אמר באחד מריאיונותיו שהאתגר הגדול של מאמן ב-NBA הוא התמודדות עם האגו של השחקנים. נתחיל מקיירי, המקרה (אולי) הפחות גרוע מבין השלושה. מצבו הנפשי של הגארד מעורער, הוא התאסלם לאחרונה וסירב להתחסן נגד קורונה.
קיירי לא שיחק כמעט בכלל בעונה החולפת בגלל שלא התחסן. בפלייאוף, כשכבר התאפשר לו לשחק, הוא צם בשל חודש הרמדאן. מעבר לכך, כבר יצא לו בעבר בבוסטון ובקליבלנד, מוניטין של הורס חדרי הלבשה והיה אחד מהגורמים שהביאו לכך שהארדן עבר לפילדלפיה. מלבד הדרישה שלו לעבור בטרייד לבוסטון ב-2018, לא היו דיווחים על דרישות קיצוניות נוספות, אבל כן על הרוח השנויה במחלוקת שהוא עובר איתה מקבוצה לקבוצה.
במקרה של הארדן, כמו הרבה שחקנים אחרים, גם הוא רצה לעזוב את הקבוצה שחשב שלא מתאימה לו יותר. בתחילת עונת 2020-21 ה-MVP לשעבר הביע מורת רוח מהמצב שיוסטון רוקטס נמצאת בו, ובמשחקים היה נראה שהוא חסר מוטיבציה. בניגוד למקרים אחרים, הארדן עבר די מהר לקבוצה שדרש, והתאחד עם דוראנט. הארדן שיחק 80 משחקים בלבד בשביל ברוקלין והחליט שזה מספיק לו ועבר לפילי. בשני המקרים הוצב בפני הקבוצה אולטימטום: "העבירו אותי בטרייד או שתסבלו".
דוראנט, הארדן וקיירי לא לבד. גם קוואי לאונרד הוכיח עד כמה הכוח נמצא אצל השחקנים. רגע אחרי שזכה באליפות עם טורונטו כבר החלו השמועות על מעברים אפשריים לקבוצות אחרות, ובעיקר לאחיות מלוס אנג'לס. הסוף ידוע, קוואי חתם בקליפרס לארבע שנים, אבל לא לפני שהכריח את הנהלת הקבוצה להביא את פול ג'ורג' בטרייד ענק עם אוקלהומה סיטי ולהיענות לכל דרישותיו בחוזה.
כל השחקנים האלו נמצאים תחת חוזה, מרוויחים עשרות מיליוני דולרים בעונה והקבוצות עושות הכול כדי להשאירם. בעוד שפעם שחקנים היו מחכים לסיים את החוזה כדי שיוכלו לעזוב ולשתף פעולה עם חבריהם, כיום זה כבר די ברור שאין משמעות לתקופת החוזה. הכוכב יכול לחתום לחמש שנים, הקבוצה תתחייב לשלם את חוזה המקסימום, וכעבור שנה השחקן עלול לדרוש טרייד לקבוצה אחרת. כאן נכנסת גם פרצת ה-"Sign and Trade" שפוגעת בקבוצות הקטנות (אבל לא ניכנס לזה עכשיו). מנגד, אפשר לטעון שהכוח נמצא בידיים הנכונות, הכוכבים הם אלו שמחזיקים את הליגה, הם אלו שצריכים לקבוע איך ייראה עתידם. אפשר גם להגיד שזה סוג של תיקון היסטורי מול שנותיה הראשונות והמפוקפקות של ה-NBA, אבל נראה שמשהו קצת יצא משליטה.
ומה בנוגע לאוהדים? נראה שעלה מספר הפעמים שבהן נשרפו הגופיות של השחקן ש"בגד". מצד שני, הדיווחים על חילופים אפשריים והספקולציות הופכות את כל ה-NBA לליגה הרבה יותר מעניינת. הרשתות החברתיות תרמו ליצירת העניין בכך ששחקנים עונים לעוקבים אחריהם, כמו דוראנט שמדי ערב דן בפומבי איך תיראה המורשת שלו. בכל אופן, אי אפשר לדעת איך ייראה עתידו של המגדל שבנו דוראנט ושאר השחקנים, אבל מה שבטוח - אם לא ישופץ - הוא יתמוטט.