היום (שלישי) מלאו 40 יום לגמר יורו U19, אבל נדמה ששוק ההעברות מעט פסח על כוכבי הטורניר. אחרי ידיעות על התעניינות בחלק משחקני נבחרת ישראל, בעיקר אוסקר גלוך, בינתיים אף אחד מהחבורה של אופיר חיים לא החתים דרכון ועבר לאירופה.
גלוך עמד במרכז ההתעניינות וקבוצות רבות התרשמו, אבל נרתעו מהמחיר הגבוה שבו מכבי תל אביב. אלא שזה לא רק הוא. גם שחקנים זולים יותר דוגמת אחמד סלמן, אילי מדמון וסתיו למקין, עדיין בישראל.
מבט מעבר לים מגלה שהמצב לא שונה בהרבה בנבחרות נוספות - בעיקר אלה בסדר הגודל של ישראל - ומעט מאוד שחקנים ביצעו מעברים נוצצים.
קצת קשה להשוות את השחקנים הישראלים לאלו מאיטליה, אנגליה וצרפת. בעוד הכחולים-לבנים חולמים על מעבר למועדון גדול, אלו מהנבחרות הללו כבר נמצאים שם. לכן מרבית המעברים של אנגלים ואיטלקים היו בהשאלות לקבוצות קטנות יותר.
באנגליה למשל, דיין סקרלט הושאל מטוטנהאם לפורטסמות' וקאלום דויל הושאל ממנצ'סטר סיטי לקובנטרי. ההעברה הגדולה היחידה בסגל של אלופת אירופה הייתה המכירה של קרני צ'וקוואמקה מאסטון וילה לצ'לסי. בצרפת הבלם הענק איסק טורה - השחקן הכי מדובר בטורניר במהלך שלב הבתים - נמכר מלה האבר למארסיי תמורת כ-5 מיליון יורו.
ומה בנבחרות בגודל שלנו? כמעט כלום.
רומניה הייתה היחידה שייצאה שחקן, רארש איליה שנמכר מראפיד בוקרשט לניס אחרי שתי עונות מלאות בבוגרים, כשהדיווחים לגבי המחיר מספרים על 5 מיליון יורו. אלא שבצרפת מספרים שהעסקה הזו גרמה ללא מעט מתיחות בגלל שמי שתיווך בעסקה היה בנו של המאמן לוסיאן פאבר. בעוד האחרון הוא זה שדחף לביצוע, גורמים רבים בהנהלה התנגדו. פאבר השתמש במלוא כובד משקלו, התעקש ולבסוף נענה בחיוב - לשמחתו של בנו. סביר להניח שאם איליה יתברר כפלופ, הרבה לכלוך יתחיל לצוף.
בסרביה התרגלו להשתמש בטורנירים מהסוג הזה כדי לגלגל מיליונים, אבל הנבחרת הציגה הפעם יכולת ירודה, השחקנים בפנקסי הסקאוטים לא הוכיחו את עצמם ואף לא אחד השתדרג לקבוצה בחו"ל. גם נבחרת הנוער של סלובקיה, שעלתה למונדיאליטו בזכות המקום החמישי, לא ייצאה אף שחקן.
באוסטריה הסיפור דומה והשחקן היחיד שעבר, דווקא עשה צעד אחורה: הקשר האחורי ארווין אומיץ' שהתחיל את הטורניר כשחקן ששיך ליובנטוס וקצת לאחר מכן שוחרר ללא תמורה וחתם בוולפסברגר של תאי בריבו. יוסוף דמיר הראה לפרקים קמצוץ מהכישרון, אבל נכון להיום הוא עדיין בראפיד וינה ונראה שדווקא מעבר ל-MLS קרוב יותר מאשר ליגה אירופית גדולה.
שני שחקנים מנבחרת הטורניר עברו לקבוצות אחרת, קרני צ'וקוואמקה והמגן הצרפתי בריאן פריירה, שסיים חוזה בנוער של לאנס ועבר לאוקזר תמורת דמי השבחה בלבד. שלושת הישראלים, סתיו למקין, אילי מדמון ואוסקר גלוך, נותרו באותן קבוצות וכך גם שחקנים אחרים מנבחרת הטורניר.
אלאן וירז'יניוס שמשחק בסושו, הבריק בטורניר עם מהלכים איכותיים בכנף - כולל שער יפה נגד ישראל בחצי הגמר. בשבועות שחלפו מאז הוא הוזכר כמועמד לכמה קבוצות, בעיקר לניוקאסל. אבל הוא עדיין בליגה השנייה בצרפת אחרי שהמגפאייז לא השתכנעו שהם רוצים לשלם עליו 10 מיליון יורו.
הליגה השנייה היא כרגע גם המציאות של אלכס סקוט, אם כי באנגליה. קשר בריסטול סיטי הרשים מאוד סקאוטים של שלוש קבוצות בינוניות מהבונדסליגה והם אצו-רצו לספר למנהלים המקצועיים. כשהגיע שלב הבירורים והגרמנים שמעו תג מחיר שנע סביב 8 מיליון ליש"ט, כולם נבהלו ועשו סיבוב פרסה.
מה הסיבה לכך שכל כך הרבה שחקנים שהרשימו ביורו U19 עדיין לא עברו? כנראה שיורו טוב לא מספיק כדי לשכנע קבוצות גדולות באירופה לשלם עליהם סכומים גבוהים. בעיקר לא אם מדובר בשחקנים שצברו ניסיון מועט בבוגרים ועוד בליגות כמו סרביה, רומניה, אוסטריה, סלובקיה וכן - גם ישראל. קבוצות באירופה מוכנות לקחת את הזמן, להמשיך לעקוב אחרי השחקנים בעונה הבאה ואולי אז לפתוח ארנקים.
בתקשורת האוסטרית ניסו לנתח אתמול: "דמיר עדיין בראפיד וזה לא מקרי. בגרמניה למשל, השוק שהכי מתאים לכדורגלן האוסטרי, נרכשו רק שני שחקנים בני פחות מ-20. אדם לוז'ק עבר ללברקוזן תמורת 13 מיליון יורו אחרי שלוש שנים בבוגרים של ספרטה פראג והופעות בנבחרת הבוגרת של צ'כיה - זה נורמלי. והשני? אוסקר פראולו הדני למנשנגלדבאך תמורת שני מיליון יורו. אם ראפיד דורשת על דמיר הרבה יותר ממה ששילמו על פראולו, יהיה לה קשה מאוד למכור אותו לקבוצה באירופה".
בהמשך הניתוח נכתב: "היו השנה כמה מקרים של בני 18-19 שנמכרו ביותר מ-4-5 מיליון יורו, אבל הם צברו ניסיון בליגות באנגליה, פורטוגל, טורקיה, איטליה, צרפת. נכון, רד בול זלצבורג השיגה לאוסטריה הרבה נקודות באופ"א, אבל הליגה שלנו לא נמצאת בשורה הראשונה מבחינת סקאוטים ומנהלים מקצועיים. גם ברצלונה רצתה עסקת השאלה על דמיר לפני שהיא משלמת כל כך הרבה כסף. בעיניים אובייקטיביות, יכולת טובה בליגה שלנו לא שווה עסקה של 7 מיליון יורו. גם לא קרוב לזה".