ביום שבו נקבע שנבחרת הכדורגל של הונגריה תשחק בבית אחד עם גרמניה, אנגליה ואיטליה בליגת האומות, קשה היה להעלות על הדעת שלאחר ארבעה מחזורים היא תהיה ממוקמת בראש הטבלה. אפשרות שכזו נשמעה הזויה, אבל עובדה שההונגרים ביצעו את הבלתי אפשרי.
לאחר ארבעה מחזורים מוליכה הונגריה כשלזכותה שבע נקודות, ואחריה גרמניה עם שש, איטליה עם חמש ואחרונה אנגליה, שצברה עד כה רק שתי נקודות. למען האמת זו סנסציה גדולה בעולם הכדורגל, הגם שעד לסיום הליגה הפנימית נותרו עוד שני מחזורים, ולפיכך הכל פתוח והכל אפשרי.
אבל הונגריה בוודאי ראויה שנתייחס להישגיה בהתפעלות ואולי אף בהשתוממות. השבוע הגדילה לעשות כאשר הביסה במשחק חוץ 0:4 את נבחרת אנגליה, ובכך השלימה ניצחון כפול עליה, כאשר הראשון בתוצאה 0:1 הושג בבודפשט.
האמת היא שבעבר הרחוק חשו כדורגלני נבחרת אנגליה את נחת זרועם (את נחת רגלם, יותר נכון) של ההונגרים, אלא שבאותם ימים נחשבה הונגריה לנבחרת הכדורגל הטובה בעולם. ב-1953 היא הגיעה ללונדון וניצחה בתוצאה המכרעת 3:6. בהרכב ההונגרי כיכבו פרנץ פושקאש, ננדור הידגקוטי ושנדור קוצ'יש, שעשו שמות בהגנה האנגלית האומללה. הניצחון יצר גל הד עצום שהגיע לכל פינה בעולם.
סרט המשחק הגיע אפילו לקולנוע אוריון שבתל אביב להקרנה חד-פעמית, באחד מימי שישי. מאות צבאו על דלתות בית הקולנוע והם נאבקו על כל כרטיס כניסה לאולם. למזלי הייתי בין אלה שזכו לראות את ההצגה הבלתי נשכחת. תמונות מאותו סרט חקוקת בזיכרוני. כמובן שעל טלוויזיה אף אחד בישראל לא חלם.
הניצחון 3:6 היה רק בבחינת המנה הראשונה, שכן ב-1954, במשחק הגומלין שנערך באצטדיון נפ בבודפשט (הנושא כיום את שמו של פרנץ פושקאש), מיגרה נבחרת הפלא ההונגרית את אנגליה בתוצאה 1:7. המעניין הוא שלמרות היותה המבריקה והטובה בעולם, כשלה הונגריה במשחק גמר גביע העולם, שנערך באותה שנה בשווייץ. אמנם היא כבר הובילה בו 0:2, אך היו אלה שחקני גרמניה שביצעו מהפך וניצחו 2:3 בדרך לזכייתה הראשונה של נבחרתם בגביע העולם.
בהמשך, לאחר המרד ההונגרי נגד ברית-המועצות ב-1956, ברחו פושקאש וקוצ'יש לספרד והנבחרת הלאומית החלה לרדת מגדולתה, שכן שחקנים ברמתם לא גדלים על העצים. אמנם מעת לעת היא השיגה כמה ניצחונות משכנעים, כמו למשל בגביע העולם של 1966 בו גברה 1:3 על ברזיל, אך יותר כבר לא עלה ברגליה להגיע למשחק גמר גביע העולם.
וישנה כמובן גם הזווית הישראלית. ב-1995 המריאה הנבחרת שלנו לשיופוק, שבקרבת אגם באלטון שבהונגריה, למשחק ידידות עם הנבחרת המקומית. המשחק, אותו שידרתי ל"קול ישראל", הסתיים בניצחון ישראלי 0:2 משערים שהבקיעו חיים רביבו ועופר מזרחי. ההרכב כלל את רפי כהן, פליקס חלפון, אמיר שלח, אלון חרזי, משה גלאם, ניר קלינגר, אלון חזן, טל בנין, אייל ברקוביץ, אלי דריקס וחיים רביבו. כן שותפו אבי נמני, אבישי ז'אנו, בוני גינצבורג, עופר מזרחי ורוני לוי. המאמן היה שלמה שרף.
בין האורחים ביציע היו כוכבי העבר של נבחרת הפלא, גיולה גרושיץ, ננדור הידגקוטי ופרנץ פושקאש. הם הגיעו לשם במיוחד כדי לכבד את שדר הרדיו המיתולוגי של הונגריה, גיורגי ספשי, יהודי במוצאו, שבחר לקיים את שידור הפרידה שלו במשחק מול ישראל. עבורו היה זה אך טבעי, משום שאביו נרצח בעת מלחמת העולם השנייה במחנה ההשמדה ברגן-בלזן.
משחק ידידות אחר בין שתי הנבחרות התקיים בפברואר 2009 באצטדיון רמת-גן, ואף בו ניצחה ישראל בתוצאה 0:1 משער שהבקיע יוסי בניון. ההרכב כלל את דודו אוואט, יואב זיו, טל בן חיים, דקל קינן, דדי בן דיין, גל אלברמן, יוסי בניון, משה אוחיון, סלים טועמה, רוברטו קולאוטי ועומר גולן. כן שותפו קלמי סבן, בירם כיאל, מאור בוזגלו, בן שהר וניר דוידוביץ. המאמן היה דרור קשטן.
מים רבים מאד זרמו מאז בדנובה ובירקון, והיום הונגריה חוגגת ניצחון 0:4 באנגליה. טוב נעשה אנו אם נבדוק מהו סוד תקומתה הבלתי נתפסת.