אלשנדרה פאטו נחשב בגיל 18 לדבר הבא בכדורגל העולמי. מילאן רכשה אותו, נבחרת ברזיל בנתה עליו והוא הוגדר כ"שילוב בין רונאלדו לכריסטיאנו רונאלדו". הוא הספיק להיות שותף לאליפות של מילאן ב-2011, אבל הקריירה האירופית שלו לא התרוממה וגם בנבחרת הסתפק ב-27 הופעות (ו-10 שערים). כשהוא כבר בן 32 ומשחק באורלנדו סיטי מליגת ה-MLS, ניתנה לו הזדמנות לחשוף כמה מסיפורי הקריירה שלו בכתבה ארוכה ב-The Players Tribune.
פאטו גדל בפאטו בראנקו ממחוז פראנה ולמשפחתו לא היה כסף כדי לממן חינוך בסיסי. "היה לנו אוכל על השולחן, אבל לא יכולתי לקנות ספרים לבית הספר", הודה. מגלה כישרונות הציע לאביו לקחת אותו למבחנים באינטרנסיונל כשהיה ילד בן 10 ו"כשהגענו לפורטו אלגרה אחרי מסע של תשע שעות, לאבא שלי ולי לא היה כסף למלון. נכנסנו למלון דרכים, מלון סקס. לא היה לי מושג, הייתי צעיר מדי מכדי להבין. בחדר הייתה רק מיטה קטנה, זה הכול. המלון היה מול ביירה-ריו, כך שאנשים עשו סקס בזמן שהם משקיפים על האצטדיון של אינטר".
הילד התאקלם באינטרנסיונל, אבל שנה לאחר מכן, בגיל 11, כמעט איבד את ידו. "הרופא עשה לי צילום אחרי נפילה על היד, גילה גידול סרטני גדול ואמר לי: 'אתה חייב לעבור ניתוח או שנצטרך לקטוע את היד'. הייתי בהלם, הייתי מרחק 24 שעות מלאבד את ידי השמאלית. למשפחה שלי לא היה כסף לממן את הניתוח, אבל הרופא שילם על הכול. לעולם לא אשכח את השם שלו, פאולו רוברטו מוסי. הוא העניק לי חיים חדשים".
בגיל 17 כבר שיחק עם אינטרנסיונל מול ברצלונה באליפות העולם לקבוצות וזכה להחליף חולצה עם אלילו רונאלדיניו. שנה לאחר מכן, אחרי הצעות רבות מאירופה, בחר לחתום במילאן ולשם הגיע בהמשך גם רונאלדיניו. "מילאן הייתה אז ה-קבוצה", נזכר פאטו. "קאקה, סיידורף, פירלו, מאלדיני, נסטה, גאטוזו, שבצ'נקו. שבה היה בלתי ניתן לעצירה. ורונאלדו האמיתי, אל פנומנו. איזה הרכב. הם היו אחרי הזכייה בליגת האלופות. קרלו אנצ'לוטי המאמן היה כמו אבא עבורי, הוא אפילו קרא לכלב שלו פאטו. ראיתם אותו עם הסיגר ומשקפי השמש בחגיגות במדריד? אז במילאן הוא היה מגיע לאימונים במסוק. הוא חי בפארמה ואשתו ידעה להטיס מסוק. הוא היה כמו ג'יימס בונד. אם מישהו חי בסטייל, זה קרלו".
ב-2009 זכה פאטו ב"גולדן בוי", פרס המוענק לשחקן הצעיר (מתחת לגיל 21) הטוב בעולם ורבים היו בטוחים שבעתיד גם יזכה בכדור הזהב. הוא אפילו לא התקרב לכך. "ב-2010 התחלתי להיפצע כל הזמן ואיבדתי ביטחון בגוף שלי", הסביר. "חששתי ממה שיגידו עליי, הגעתי לאימונים וחשבתי רק שאסור לי להיפצע. ואם כן, אז לא אספר לאף אחד. התאוששתי מפציעת שריר ואז נקעתי את הקרסול והמשכתי לשחק. הוא התנפח כמו כדור, אבל לא רציתי לאכזב את הקבוצה. הבעיה שלי הייתי שניסיתי לרצות את כולם. ציפו שאבקיע 30 שערים בעונה, אבל לא יכולתי אפילו להיות במגרש. ואז גם הגיעו הביקורות. הם רצו דם, יזע ודמעות, אז הם קיבלו דמעות. שילמתי מחיר כבד".
לאחר מכן החל הברזילאי לנדוד בין קבוצות. הוא שיחק בקורינתיאנס, סאו פאולו, חזר למילאן, עבר לצ'לסי, ניסה את מזלו בוויאריאל והגיע גם לטיאנג'ין הסינית. אחרי החמצת פנדל בגמר הגביע בברזיל במדי קורינתיאנס, סיפר ש"רצו להרוג אותי. הסתובבתי ברחובות עם שומרי ראש חמושים ובתוך רכב משוריין. האוהדים פרצו למתחם האימונים שלנו עם סכינים ואלות, זה היה מפחיד. קרו דברים שאין להם מקום בכדורגל".
בברזיל גילו שהסיבה לפציעות החוזרות קשורה להתכווצות של השרירים, אבל זה היה אחרי שהוא סבל יותר מדי. "רופא בגרמניה הזריק לי נוזל לכל הגב ולמחרת הלכתי שפוף בשדה התעופה של מינכן", אמר פאטו. "היה רופא שתקע בי 20 מחטים כל בוקר וכל ערב, וכל מומחה נתן אבחנה אחרת. בכיתי ובכיתי ובכיתי. פחדתי שלעולם לא אוכל לשחק שוב כדורגל".
אחרי האפיזודה בסין, הגיע פאטו לארה"ב ולדבריו גם לשפל המדרגה. "הייתי עדיין רווק ורציתי ליהנות מהחופש שלי", סיפר. "הגעתי ללוס אנג'לס ורציתי את המלון הכי טוב, המכונית הכי טובה, המסיבות הכי טובות. מצאתי את עצמי במקום בו בחורה הסניפה קוקאין לידי, ופתאום אמרתי: מה אני עושה כאן? זה לא מה שרציתי. זה היה עולם ריקני. שאלתי חבר: אני הולך להישאר כל החיים לבד? המסיבה הזו שינתה את חיי".
עם חזרתו לברזיל הכיר את רבקה ואחרי כמה חודשים השניים התחתנו: "היא והכנסייה שינו את חיי. זו הייתה התגלות, כל התשובות היו במקורות. אולי לא הפכתי לשחקן הטוב בעולם, אבל יש לי יחסים נפלאים עם המשפחה, יש לי אישה שאני אוהב ואני חי בשלום עם עצמי. איך שאני רואה את זה, זכיתי בהרבה כדורי זהב. אם החיים הם משחק, אני ניצחתי".