שבירה איטלקית: ההתרסקות של אלשנדרה פאטו

פלה. לא פחות. זו היתה ההשוואה המדוברת בתקשורת הברזילאית, והיא החלה כבר כאשר הפך אלשנדרה פאטו לכובש הצעיר ביותר במפעלים של פיפ"א, עם שער במדי אינטרנסיונל לרשת אל-אהלי בגביע העולם לקבוצות בשלהי 2006, ושבר את השיא בו החזיק מלך הכדורגל בימי מונדיאל 58'. גם הבכורה של פאטו בנבחרת נבחרה בקפידה. הוא ערך אותה במרץ 2008 מול שבדיה, כאשר סלסאו לבשו את החולצות הכחולות, בדיוק כמו בגמר אותו גביע עולם בסטוקהולם. אמנם הפעם התקיים האירוע באיצטדיון האמירויות בלונדון, אבל מה זה משנה? פאטו נכנס במחצית השניה, ובאחת הנגיעות הראשונות בכדור העניק לעולם את יצירת האמנות הבאה.

פלא שכולם יצאו מגדרם? דונגה, מאמן ברזיל דאז, אמנם נמנע מלהזכיר את פלה, אבל קבע: "סגנונו של פאטו מזכיר את רונאלדו. הוא הוכיח שהוא ראוי לפתוח בכל משחק, ואין לי ספק שצפוי לו עתיד מזהיר". בעיתונות הברזילאית היו שהלכו רחוק יותר, והגו את פאטו כסוג של הכלאה בין רונאלדו הברזילאי לכריסטיאנו רונאלדו. פלה עצמו לא נותר אדיש והצהיר: "פאטו הוא שחקן יוצא מהכלל, שצפוי להיות המקצוען הגדול ביותר אי פעם". כאשר מילאן זכתה בשירותיו, תוך שהיא מקדימה את ריאל מדריד וצ'לסי במרדף, בזכות הקשרים של המנהל הספורטיבי דאז לאונדרו, האופוריה בסן-סירו לא ידעה גבול. קרלו אנצ'לוטי הרכיז אחרי האימון הראשון של הברזילאי במילאנלו: "הילד מדהים. יום יבוא, והוא יזכה בכדור הזהב".

בימים אלה, כאשר החלוץ בן ה-23 מסיים, לפחות זמנית, את דרכו באירופה וחוזר למולדתו כדי להשתקם בקורינתיאנס, קשה להתעלם מהשאלה – כיצד נהרסה ההבטחה הגדולה? כיצד הפך הברווז המפואר לברווזון המכוער?

ספק אם אפשר למצוא שחקן שעבר תמורות כה קיצוניות, מכל הבחינות, מאז הגיע לאיטליה, מאשר פאטו. כאשר הצליח סילביו ברלוסקוני לשים את ידו על אחד הכשרונות הגדולים בתבל, היה זה ילד צנום וצנוע בן 17. אחרי החתימה, הוא הודה להוריו על החינוך הטוב שהעניקו לו. הוא הסכים להמתין חצי שנה בלי לשחק, על מנת לא להפר את חוקי הליגה האיטלקית, והתבלט בהשקעה רבה באימונים. פאטו היה נער, שעדיין לא סיים את התפתחותו הגופנית – מהיר כשד, זריז ושברירי. שימו לב עד כמה הוא נמוך בהשוואה לחבריו למילאן שמחבקים אותו אחרי השער הסנסציוני בבכורה מול נאפולי.

מטרה עליונה שהוצבה בפני מאמני הכושר של מילאן היתה להפוך את פאטו לאתלט אמיתי. במקביל, הוא המשיך לצמוח – למעשה, מאז הצטרף למילאן גבה הברזילאי בשמונה סנטימטרים שלמים. הוא גם הוסיף למשקלו לפחות שמונה קילוגרמים של שרירים, ולפי התוצאה הסופית ניתן לקבוע שהגוף לא הצליח להסתגל לשינויים, והאיזון הופר. בשנתיים הראשונות באיטליה, פאטו תמיד היה כשיר. הפציעה היחידה שעבר הסתכמה במתיחה קלה בקרסול, אחריה פרץ בבכי חסר מעצורים בחדר ההלבשה, כאשר איש מחבריו לקבוצה לא מצליח לנחמו. החל מ-2010, הוא החל להחמיץ משחקים רבים יותר ויותר בשל מתיחות חוזרות ונשנות בשרירי שני הירכיים.

אף אחת מהפציעות לא סיכנה את הקריירה. הברזילאי לא קרע רצועות בברכו, לא נפגע במניסקוס ולא שבר את רגליו. אלא שרצף המשחקים שלו נקטע על בסיס קבוע. עם כל מתיחה שנוספה לאוסף, סיכוייו לממש את הפוטנציאל העצום שלו קטנו. משחקו של פאטו היה מבוסס תמיד על מהירות וכוח פריצה. כאשר חלוץ מסוג זה חושש באופן תמידי למתוח שוב את הירך, הוא הופך להיות זהיר הרבה יותר בתנועותיו, וכך נעלם היתרון היחסי שלו על שחקני ההגנה. על המחסום הפסיכולוגי הזה לא ניתן לשלוט אחרי מספר עצום של פציעות תוך שנים ספורות, ופרשנים רבים החלו לתהות אם פאטו זקוק לשינוי סגנון על מנת שהקריירה שלו לא תלך לאיבוד.

לו אלה היו ההיבטים הפסיכולוגיים היחידים איתם התמודד פאטו מאז נחת בארץ המגף, מצבו היה טוב. לא יהיה מוגזם לטעון כי הטעות הגדולה ביותר של מילאן בנוגע לעתידו של פאטו ביצעה מילאן כבר בקיץ 2008 כאשר החתימה את רונאלדיניו. כאילו לא די בהשוואות הבלתי פוסקות לפלה ולרונאלדו, ובשירי ההלל בעיתונות, התחבר החלוץ לכוכב הבליין החדש במילאנו, והשניים יצאו לקרוע את העיר על בסיס יומי (כלומר, לילי). האגו הברווזי התנפח למימדים לא סבירים, ומנער תמים הוא הפך לסופר-סטאר עם סגנון חיים ראוותני באופן מחפיר אפילו במונחים של כדורגלנים צעירים. לא לחינם נחשב מריו באלוטלי לאחד החברים הקרובים שלו.

קחו, למשל, את החתונה עם הדוגמנית המפורסמת שטפני בריטו ב-2009, במסגרתה קיבל כל אורח לא רק סוויטה מפוארת, אלא גם לימוזינה עם נהג צמוד. עלותה האירוע הסתכם ביותר מחצי מיליון יורו, והזוג הוכתר בדרום אמריקה ל"בקהאם ופוש של ברזיל". הזוגיות המקורית מוצלחת הרבה יותר, כי שטפני העדיפה להתגרש מפאטו כעבור תשעה חודשים, אחרי שהתעייפה מהבילויים של בעלה עם רונאלדיניו. חיי הלילה גזלו ממנו גם את הנסיעה האפשרית למונדיאל בדרום אפריקה. דונגה, הידוע כמאמן שמרן, הזהיר לא פעם את הברווז, עד שוויתר עליו לחלוטין. שנתיים בלבד אחרי הפתיחה החולמית, התהפכה תדמיתו של פאטו במולדתו ב-180 מעלות.

לפאטו לא לקח זמן רב להתאושש מגירושין, והוא החל את הרומן המתוקשר עם ברברה ברלוסקוני, בתו של הבעלים, שיושבת בעצמה בהנהלת מילאן. בשנתיים האחרונות, כאשר הוא בקושי רואה דשא בגלל הטיפולים התכופים, עשה החלוץ כותרות רבות הרבה יותר במדורי הרכילות. זו הסיבה המרכזית בגללה איבדו אוהדי מילאן את האמון בו. לפיפו אינזאגי הם חיכו בקוצר רוח אחרי כל פציעה. התנהלותו של פאטו, שהוחתם על חוזה עתק ולא סיפק את הסחורה, עוררה תחושות שונות בתכלית.

למרות כל הבעיות, הכישרון עדיין קיים ברגליו, ופאטו סיפק לא מעט רגעי קסם, אותם יעדיפו אוהדי רוסונרי לשמור בליבם. איך אפשר לשכוח את הצמד הסנסציוני בברנבאו שהביא ניצחון 2:3 על ריאל מדריד בליגת האלופות באוקטובר 2009, חודשים ספורים אחרי שקאקה "נגנב" לבירת ספרד? הצמד ב-0:3 בדרבי על אינטר, בדרך לאליפות ב-2011, שווה אולי אפילו יותר. גם הפריצה הסוחפת בקאמפ-נואו, בדקת הפתיחה בליגת האלופות בעונה שעברה, שהזכירה את פאטו בימיו כנער, נכנסה לספרי הזהב של המועדון. אבל אקורד הסיום יהיה דווקא הפנדל המוחמץ העונה נגד פיורנטינה, אחריו התנפלו בריונים על רכבו של פאטו מחוץ לאיצטדיון, בקללות ובעיטות. בעונה וחצי מאז הסקודטו, רשומים לזכותו של פאטו 15 משחקי ליגה בלבד, עם שער מסכן אחד.

הנתונים האלה גרמו למחירו לצנוח, ובסופו של דבר הפסיד ברלוסקוני ממון עצום על הברזילאי. פאטו אמנם הפך לשחקן היקר ביותר בתולדות הליגה הברזילאית, אחרי שקורינתיאנס שילמה תמורתו 15 מיליון יורו, אבל הסכום הזה לא מתקרב ל-22 מיליון ששולמו תמורתו לאינטרנסיונל, וחמור מכך – מדובר בגרושים בהשוואה לרווח שניתן היה להפיק בשנים האחרונות. כאשר אנצ'לוטי חתם בצ'לסי ב-2009, נפוצו דיווחים על הצעה של 45 מיליון ליש"ט תמורת הברזילאי. אז הוא עדיין היה בריא, וההחלטה להשאירו בסן-סירו נראתה הגיונית.

חמור הרבה יותר הפספוס לפני שנה, כאשר פאריס סן-ז'רמן, עם לאונדרו ואנצ'לוטי, הגישה הצעה שאי אפשר לסרב לה – 35 מיליון יורו. ברלוסקוני אכן הסכים, ופאטו אפילו הגיע למתקן האימונים כדי לפנות את התא בחדר ההלבשה. לפי הידיעות באיטליה, בשלב זה ממש חזר בו הברזילאי מההחלטה לעבור לצרפת, התקשר לסגן הנשיא אדריאנו גליאני והודיע על הישארותו. במשך 2012, ירד מחירו ב-20 מיליון, בעוד השחקן לא תרם כמעט דבר למועדון. ברברה נאלצה להדוף את השמועות לפיהן שיחקה תפקיד מפתח בדרמה. היא בכל מקרה הפסידה, גם אם היא טוענת שהמרחק בין מילאנו לריו דה ז'ניירו לא יפריע לשניים להמשיך בזוגיות. הנסיעה לעיר האורות היתה יכולה להיות קצרה הרבה יותר.

אל לנו להספיד את פאטו. בגיל 23, עתידו עדיין לפניו, ונחישותו לחזור הביתה נובעת בין היתר מהשאיפה להשתקם לקראת המונדיאל הביתי בעוד שנה וחצי. פעם לשחקנים בליגה הברזילאית לא היה סיכוי ממשי להשתלב בנבחרת הלאומית, אבל בשנים האחרונות חל שינוי מהותי מאוד, ופליפה סקולארי לא יפסול אותו במידה ויהיה כשיר פיזית ומנטלית, ויחזור לכושר. קורינתיאנס, אלופת העולם הטריה, היא מועדון מכובד עם שאיפות גדולות. ובכל זאת, הברווז כבר לא יהיה פלה. רוביניו טען רק לפני מספר חודשים שחברו יכול עדיין לזכות בכדור הזהב, אבל זה נשמע כמו בדיחה גרועה. ויש משהו סמלי בכך ששירו האהוב ביותר של הברווז, החלומות המתוקים של ביונסה, מסתיים במילים Turn the lights out.