מאז ראשית ימי המפעלים היבשתיים, ובייחוד בעשור האחרון, ריאל מדריד ניכסה לעצמה את גביע אירופה לאלופות. מחמש הזכיות הרצופות בימי השחור - לבן ועד לווינריות האופיינית בעידן המודרני, הבלאנקוס הראו שהם קורצו מחומר אחר. אתמול (שבת), אלופת ספרד הטרייה הניפה בפעם ה-14 בתולדותיה את גביע אירופה אחרי 0:1 על ליברפול, ולכל אורך מסע הקסם הוכיחה הקבוצה של קרלו אנצ'לוטי שהיא אכן בנויה אחרת - גם בהשוואה לכל השושלות הקודמות שלה.
עוד בוואלה!
הדור הוותיק יציין את אלפרדו די סטפנו ופרנץ פושקאש, דור הביניים ישחזר את הוולה של זינדין זידאן, הדור הצעיר ידבר על הנגיחה ההיא של סרחיו ראמוס ואז על מה שכריסטיאנו רונאלדו היה מעולל פעם אחר פעם. רונאלדו הרוויח את הקרדיט בכל פעם, אין ספק בכך, אך הזרקור לא הואר על כמה אנשים שהיו ראויים לכך.
מעונת 2021/22 יזכרו שקארים בנזמה סחב את ריאל לגמר ושטיבו קורטואה ניצח לה אותו, אך הזכייה הזו מורכבת מכל כך הרבה גיבורים שונים - ותיקים וצעירים כאחד, שאי אפשר להסתכל על הזכייה הזו כ"עוד" אחת של הקבוצה המעוטרת מכולן. אולי זה בגלל בדרך שהיא עברה, אולי בגלל הדרמות שהצליחה לנפק שלב אחר שלב, אולי בגלל זהות היריבות שעברה - אלה שבכל פעם נראו יותר אטרקטיביות ממנה.
אנצ'לוטי, למשל, הספיק מאז הקדנציה הקודמת בריאל מדריד להיכשל בבאיירן מינכן, לאכזב בנאפולי ולדשדש באברטון. על פניו נדמה היה שהקריירה שלו, באופן טבעי, נמצאת בירידה, אך אז הגיעה הזדמנות חייו לשוב לקדמת הבמה והוא הוכיח מהרגע הראשון שהחליפה תפורה בדיוק למידותיו. זינדין זידאן אמנם הביא לריאל שלושה גביעים רצופים בקדנציה הראשונה, אך הקדנציה השנייה הביאה עימה כדורגל די עייף וחסר השראה.
זה נכון שבמקרים רבים בנוקאאוט האלופות ריאל הגיעה לפחות מצבים מהיריבה, אך הרענון על הקווים וההבאה של איש שמכיר את הוותיקים בסגל היא בדיוק מה שריאל הייתה צריכה כדי להתנתק סוף סוף מתחושת האומללות על כך שלא הצליחה להחליף את כריסטיאנו רונאלדו ונתקעה צעד אחד מאחורי "הגדולות" של אירופה.
יש כאלה שעבורם זו הייתה הפעם הראשונה
כובש שער הניצחון, ויניסיוס ג'וניור, הוא עוד סיפור מהעונה הזו. זינדין זידאן נתן לו אשראי בלתי נגמר שלא הצדיק את עצמו בטווח הקצר, אך אנצ'לוטי המשיך לתת לברזילאי ביטחון וקצר את הפירות. עם מעורבות ביותר מ-40 שערים העונה בכל המסגרות, אוהדי ריאל מדריד כבר לא זוכרים את הימים בהם פיללו לראותו מחוץ למועדון.
מי שבישל לו, פדריקו ואלוורדה, קיבע באופן סופי את מה שהיה ברור לרבים כבר זמן רב - הוא לא העתיד של ריאל מדריד, הוא ההווה. הקשר האורוגוואי מעולם לא הצליח סופית להדיח מההרכב הפותח את קאסמירו, לוקה מודריץ', או טוני קרוס, אך הפך לאיש למשימות מיוחדות של אנצ'לוטי באגף ימין לכל אורך הנוקאאוט והוסיף יכולות נוספות לסט הכישורים שלו.
ואלוורדה הוא בדיוק מסוג השחקנים שאם היו לוקחים חלק בזכיות הקודמות של ריאל הוא היה נשכח בצד, אך תרומתו בשני צידי המגרש והחיבור העמוק וחסר הפשרות שלו לריאל מחייב אזכור - בטח כשמדובר בזכייה ראשונה שלו.
אל האמוציות שהתרפצו מלוקה מודריץ' בסיום אי אפשר היה להישאר אדיש, מהחיבור שיש לו עם טוני קרוס, על המגרש מחוצה לו, אסור להתעלם, אך התחושה שהיא קאסמירו רק חסה בצילם, על אף שפרט לקורטואה הוא אולי היה השחקן הכי טוב על המגרש בסטאד דה פראנס.
ה"טנק" במרכז השדה ידוע כבר שנים בשל חילוצי הכדור האגרסיביים (ולעתים אף אלימים) שלו, אך לצד אותן פעולות קריטיות בהגנה הוא גם דחף את הכדור ביציאות קדימה פעם אחר פעם ומצא בחוכמה באגף את ואלוורדה שבישל את שער הניצחון.
בהגנה, יש את דני קרבחאל. המגן הימני שפתח בכל חמשת הגמרים בהן ריאל זכתה לאחרונה נמצא במגמת ירידה, אך בדומה לגומלין מול מנצ'סטר סיטי, גם הפעם הוא עשה עבודה טובה והאט את צעדיו של לואיס דיאס, שלא הצליח לבוא לידי ביטוי בגמר האלופות הראשון שלו.
במרכז, אדר מיליטאו. סרחיו ראמוס ורפאל וראן השאירו בור עצום במרכז ההגנה כשעזבו בקיץ שעבר, אך הברזילאי עמד במעמסה שנפלה על כתפיו והניף תואר אירופי ראשון, למרות שלעתים איבד את הראש. דייויד אלאבה קיבל אשתקד החלטה אמיצה כשהחליט לעזוב את החממה בבאיירן מינכן, ומאז הספיק להשתלב מיידית במארג של ריאל מדריד. עם גביע אירופי שלישי לארון, הוא קיבע את עצמו כאחד משחקני ההגנה הגדולים בעולם בעשור האחרון, לא פחות.
בריאל מדריד הזו, הסיפור הוא גם האנשים שלא שיחקו בגמר. לוקאס ואסקס ונאצ'ו הם בשר מבשרה של ריאל מדריד. מרסלו, שראה כיצד מעמדו דועך מעונה לעונה, התרגש מההנפה כקפטן כאילו זה היה התואר הראשון בקריירה, ולא כאילו מדובר בשחקן המעוטר בתולדות המועדון. ולמען האמת, כשרואים מה מרסלו נתן בתפקידו המצומצם העונה, טוב הייתה עושה ריאל אם הייתה משאירה אותו לעוד עונה - הנזק לא גובר על התועלת.
עבור שחקנים רבים בריאל הזכייה הזו היא הרביעית או החמישית בקריירה, אך החיבור שלהם עם הדור הצעיר, אלה שעבורם זו זכייה ראשונה, הוא מה שיוצר את הקסם בהנפה ה-14, הוא מה שמבדיל אותה מכל 13 קודמותיה. העברת הלפיד שנעשית תוך כדי תנועה על הבמה המרכזית מכולן סיפקה לכל מדרידיסטה חוויה מיוחדת במינה, חוויה שונה.
וכל זאת בלי להגיד מילה על קארים בנזמה - זוכה כדור הזהב לשנת 2022.