יום פטריק הקדוש: האם ויירה יכול להוביל את קריסטל פאלאס לזכייה בגביע?

''עד כמה השושלת שלו עצומה? עד שהוא הגיע לליגה לא ראינו קשר כמוהו, ומאז שהוא עזב - לא ראינו אף אחד שמשתווה לו. אין עוד שחקן כמו פטריק. פשוט אין''.

כך הגדיר באופן אמוציונלי ומדויק איאן רייט, אגדת ארסנל, את ההשפעה של פטריק ויירה על הליגה (והמשחק עצמו) כאשר נודע שהקשר הצרפתי המיתולוגי צורף באופן רשמי להיכל התהילה של הפרמייר ליג בחודש מרץ האחרון. ויירה צורף להיכל התהילה באותו התזמון שבו צורף אגדת מנצ'סטר יונייטד, וויין רוני, לרשימה המצומצמת ביותר עד כה אשר כללה את אלן שירר ותיירי הנרי. ''מגדלור של עוצמה ונחישות'', הגדירו בארסנל את ויירה, שבמשך למעלה מעשור בתותחנים זכה בשלוש אליפויות, ארבעה גביעים והתהדר בתואר 'קפטן הקבוצה היחידה בתולדות הפרמייר ליג שזכתה באליפות ללא הפסד בודד' בעונת 2004-2003.

ויירה לא רק היה מנהיג כריזמטי וסוחף על כר הדשא אלא דמות שהיה ידוע לכל מי שבסביבתו שביום שבו יתלה את נעליו ממשחק פעיל הוא יעבור באופן חלק וטבעי לסביבת אימון פורייה ומלמדת שתאפשר לו להתפתח למנג'ר מוביל. המינוי הראשון היה באקדמיה של מנצ'סטר סיטי בתפקיד ראשוני ניהולי שהוגדר כ-'מנהל פיתוח הכדורגל' והוביל לאימון קבוצת המילואים של המועדון. על אף הסיפוק המקצועי מהעבודה בפיתוח דור ההמשך, ויירה בחן באופן אינטנסיבי הצעות עבודה למשרות אימון של קבוצות בוגרים והתמודד על תפקיד המנג'ר בניוקאסל יונייטד בשנת 2015, אך למרות שהרשים בסדרת ראיונות העבודה שהנהלת המועדון קיימה עמו התגלעו פערים משמעותיים בינו ובין קברניטי המגפייז בנושאי ליבה, כגון מדיניות רכש והעברת שחקנים ואי-קבלת התפקיד בסופו של תהליך המיון.

ויירה נאלץ לחצות את האוקיינוס האטלנטי על מנת לזכות במשרת האימון הבוגרים הראשונה בקריירה שלו כאשר בינואר 2016 התמנה למאמנה של ניו יורק סיטי מליגת ה-MLS הצפון-אמריקאית (אשר מהווה זרוע מקבוצת הכדורגל העולמית של 'סיטי' וכוללת קבוצות במלבורן, מונטיבידאו, מומבאי ויוקוהמה) והדריך את הקבוצה כבר בעונתו הראשונה על הקווים בתפוח הגדול למקום השני במחוז המזרחי ולמשחקי הפלייאוף, בעונת בכורה שהוגדרה כמוצלחת ביותר. בקיץ 2018 שב ויירה לפעילות בליגה הצרפתית, לראשונה מאז עזב אותה בגיל 19 לטובת מילאן, כאשר התמנה למנג'ר ניס והוביל אותה למקום השביעי בעונתו הראשונה ב-'ליג1' ובהמשך סייע לקבוצה להתקדם למקום החמישי ולהבטחת הכרטיס לליגה האירופית בעונה שלאחר מכן, אולם סדרת תוצאות מאכזבות הובילו לפיטוריו בדצמבר 2020.

''אתה לא באמת מאמן אמיתי, עד שאתה חווה פיטורים לראשונה'', אמר לו מאמנו בארסנל לשעבר, ארסן ונגר, כאשר ויירה צלצל אליו לקבלת ייעוץ לאחר הפיטורים המתסכלים מניס. ''לא רציתי שארסן ינחם אותי, אלא שישתף אותי בכיצד הוא ראה מהצד את התפקוד המקצועי שלי וברגע שהוא העניק לי את הזוית האישית שלו לאופן שבו פעלתי - ואולי גם שגיתי - הפנמתי שלמרות שאיבדתי את משרתי, הדרך שלי הייתה נכונה'', אמר ויירה מספר שבועות לאחר סיום העסקתו בקבוצה הצרפתית. ונגר אינו רק אחד מגדולי המנג'רים בהיסטוריית המשחק, אלא מעל הכול, אדם שהוגדר כדמות אב עבור כמות רבה של שחקניו. ויירה עצמו אמר עליו פעמים רבות בתקופתם המשותפת בצפון לונדון, ''הייתי מוכן למות עבורו על המגרש!''. פחות משבעה חודשים לאחר שפוטר מניס, ויירה קיבל הזדמנות ממשית לשקם את קריירת האימון שלו בעיר בה חווה רגעי תהילה מרגשים, אולם הפעם דווקא מן הצד הדרומי של גדות נהר התמזה ובמרחק של כשלושה עשר מייל מאצטדיון האמירויות - בסלהרסט פארק, ביתה של קריסטל פאלאס.

המינוי של ויירה לתפקיד אמנם הוביל לגל התלהבות מצידם של אוהדי ''הנשרים'', אבל לא חסך ביקורת בקרב בכירי הפרשנים בממלכה לגבי התזמון והבחירה בוויירה. שוק המאמנים היה רווי במנג'רים בעלי ניסיון מקומי עשיר משמעותית על הקווים ופנויים להעסקה, והבחירה של הנהלת פאלאס דווקא בוויירה הוגדרה בעיקר כ-''אמיצה, אך בעלת סיכונים רבים'', כפי הגדיר זאת בנחישות יושב הראש של המועדון בעבר ואיש התקשורת כיום, סיימון ג'ורדן, כתגובה למינוי. ''עם כל הכבוד לניו יורק סיטי ולניס הצרפתית, לא התרשמתי יתר על המידה מכמות ההישגים והשדרוג המקצועי שהוא הוביל אותן בתקופתו. כאשר אני מביט על שמות כמו אלרדייס, פוליס, פארדיו ולאחרונה רוי הודג'סון - כולם מנג'רים אנגלים מנוסים - מדובר באנשי מקצוע שבעיקר הצליחו לייצב את פאלאס כמועדון פרמייר ליג לגיטימי. אפשר להתווכח על סגנון המשחק שהם הנחילו בקדנציות השונות, אבל הם בעיקר העניקו עקביות והשרו ביטחון שהם יודעים כיצד לנווט את הקבוצה בתקופות מורכבות לאורך השנים. המינוי של ויירה טומן בחובו סימני שאלה גדולים'', קבע.

ויירה אמנם הרשים את קברניטי המועדון בסדרת הראיונות שקיים עמם בסיום עונת 20/21, אבל החשש ממינוי מנג'ר זר שמעולם לא התנסה באתגרי הפרמייר ליג על הקווים החזיר את ראשי הקבוצה לתסריט האימים שחוו לפני מספר עונות תחת פרנק דה בור. בספטמבר 2017 המנג'ר ההולנדי פוטר מהקבוצה לאחר חמישה מחזורים ושבעים ושבעה ימים בתפקיד בלבד לאחר פתיחת עונה איומה שבה הקבוצה לא כבשה בליגה אף לא פעם אחת, ובעיקר התלבטה במרד השחקנים הבכירים שמאסו בהתנהלותו ואישיותו של המנג'ר החדש ופנו באופן ישיר ותקיף להנהלת המועדון בבקשה מיידית לפטרו. רוי הודג'סון, שמונה לתפקיד לאחר פיטורי דה בור, אמנם הצליח לייצב את הקבוצה ונחשב לדמות אהודה, אולם תחת הדרכתו סגנון המשחק בה דגלה הקבוצה הוגדר כמסורבל, מיושן והגנתי יתר על המידה.

קריסטל פאלאס תחת הדרכתו המקצועית של ויירה אמנם לא מוגדרת כקבוצה המלהיבה ביותר העונה אבל המנג'ר בן ה-45 בהחלט ראוי להימנות ברשימת המועמדים הסופיים לתואר 'המנג'ר המפתיע של השנה'. בקיץ מאתגר שכלל עזיבת שחקנים ותיקים רבים וצירוף שחקנים צעירים במגוון עמדות, ויירה הצליח להנחיל בקבוצה מדרום לונדון סגנון משחק מלהיב, על אף פתיחת עונה מקרטעת שכללה ניצחון ליגה בודד בשבעת המשחקים הראשונים. כישרונות צעירים שצורפו בקיץ האחרון (חלקם באופן קבוע וחלקם כהשאלה לעונה בודדת) כגון קונור גאלאגר, מייקל אוליסה, טייריק מיטשל, אודסון אדוארד ומארק גהי מספקים ניצוצות של עתיד מבטיח לצד עקביות ובגרות מקצועית בלתי-אופיינית ופאלאס (שבעונה שעברה הייתה באופן רשמי הקבוצה המבוגרת ביותר בפרמייר ליג) הפכה באופן רשמי ל-'כבשה השחורה' של הליגה, מסוג הקבוצות שאף קבוצה לא רוצה לפגוש. ארסנל (שהובסה בסלהרסט פארק בשבוע שעבר 3:0) ומנצ'סטר סיטי (שהפסידה בביתה לפאלאס באוקטובר האחרון וסיימה בתיקו מאופס את ביקורה בדרום לונדון לפני כחודש) היו הקורבנות האחרונים במסע המקצועי המרענן שויירה וחניכיו מציגים מתחילת העונה הנוכחית.

הערב (ספורט2, 18:20) הנשרים מסלהרסט פארק ישובו לאצטדיון וומבלי לראשונה מזה שש שנים כאשר יפגשו את היריבה העירונית, צ'לסי, בחצי גמר הגביע האנגלי. הבלוז, שהשבוע נושלו באופן רשמי מהתואר אלופת אירופה לאחר שהודחו מליגת האלופות בשלב רבע הגמר על ידי ריאל מדריד, מצויים מחוץ לכר הדשא בעיצומה של התקופה המורכבת ביותר בהיסטוריית המועדון כאשר ענני חוסר ודאות לגבי זהות הבעלים הבאים משפיעים באופן ישיר על תפקודם על כר הדשא. עבור פטריק ויירה ושחקניו מדרום לונדון הקשיים העצומים של צ'לסי בעיקר מייצרים הזדמנות פז לדלג מעל שחקניו של תומאס טוכל ולנסות להנחית גביע נכסף בארון הגביעים המצומצם של המועדון.