משוואה עם שני נעלמים: חידת קרסטאיץ' וההתפוגגות של אצילי

אחרי הניצחון בסיבוב הקודם, נראה היה שמכבי חיפה מצליחה סופסוף להניף את המשקולת הצהובה הכבדה שמונחת על צווארה במשך קרוב לעשור. הבליץ שהפך פיגור 2:0 לניצחון 2:3 שחרר הרבה לחץ, אלא שעשור שלם של התעללות לא מתנער בקלות. המשקולת התל אביבית אולי ירדה מקנה הנשימה, אבל הידיים הירוקות עדיין נאבקות כדי להכניע אותה ולהוריד אותה לקרקע. 11 שנים חלפו מאז ניצחה מכבי חיפה בבלומפילד (ניצחון החוץ היחיד שלה על הצהובים בעשור האחרון היה בנתניה), ואמש היא הייתה קרובה לעוד הפסד.

לא סתם קרובה. לו ג'ורג'ה יובנוביץ' היה חד כפי שהיה עד לפני חודש, הרוח סביב המשחק הזה הייתה סוערת באותה מידה של הקלאסיקו האחרון בספרד. מכבי תל אביב הסתפקה ביתרון מינימלי, התחילה להעיף כדורים ליציע ואז הגיעו עבירה מטופשת של דן גלזר ובעיטת אמן של צ'ארון שרי. בשנה שעברה, כמעט באותו מחזור, לשרי היה מצב דומה בבאר שבע. גם אז הפיגור היה 1:0, גם אז הוא השחיל במיומנות כדור בחצי גובה לרשת והוציא נקודה. הקרב היה צמוד יותר, כשמכבי תל אביב הפסידה יום קודם בקרית שמונה והראתה שהיא לא קורצה מחומר לאליפות. משם, הפער רק גדל.

אמש, בעימות הישיר ביניהן, היה ברור עוד לפני בעיטת הפתיחה שהיא לא במאבק, ועדיין - ניצחון היה עושה לה טוב ומחזיר את המשקולת לכיוון הצוואר.

ואולי, ברמה הפילוסופית, התיקו הזה דווקא עושה חסד מסוים עם מכבי תל אביב. לו הייתה מנצחת, שוב היה קם מי שיחשב את סיכויי האליפות שלה, את המשחקים המפוספסים (משהו בסגנון "חבל, אם אנחנו מנצחים את סכנין ונתניה אנחנו רק שלוש הפרש"), אבל מכבי תל אביב לא רק שלא שווה אליפות, היא לא שווה גם חישובים היפותטיים לתואר. עשר נקודות ההפרש הן גיים, סט ומאץ' לכל מתמטיקה.

זה היה משחק שייצג יותר מכל את האניגמה ששמה מלאדן קרסטאיץ'. אומץ לא חסר לו. הוא זרק למערכה את אוסקר גלוך בצורה המוחצנת ביותר שיש וזה עבד לו. הקבוצה שלו גילתה עליונות על האלופה במשך רוב שלבי המשחק, ובכל זאת איבדה את זה בסיום, אולי בצורה מעט פחות דרמטית מזו שבהפסד בחיפה, ועדיין - אחרי שלושה משחקי פלייאוף יש למכבי תל אביב שלוש נקודות בלבד. זו השורה התחתונה והיא לא מלבבת.

זה קרסטאיץ', איש הרפתקני, רומנטיקן של כדורגל ששם זין על כל העולם, עם דמיון מסעיר ותוצאות בינוניות. איך אתה מעכל מאמן כזה בבואך לדון איתו על חוזה לעונה הבאה? זו לא שאלה רטורית, זו תהייה פרקטית.

סביר להניח שמכבי חיפה תנהג בסלחנות כלפי עומר אצילי. בהנחה שהכעס של אצילי מהחילוף נבע מסערת נפש שנוגעת גם להתגרות המתמשכת של אוהדי מכבי תל אביב, אפשר להבין אותו. מה שצריך להדאיג את האלופה בשלב זה הוא לא ההתנהגות שלו (שלפחות כרגע עדיין עומדת בגבול הסביר), אלא היכולת.

הליגה סגורה. מכבי חיפה יכולה להרשות לעצמה במסגרת הזאת אצילי בינוני עד סוף העונה. ישחק, לא ישחק, זה כבר לא משנה. המפגש הבא נגד מכבי תל אביב, ב-10 במאי, עשוי להיות משחק של חגיגות אליפות ואולי אפילו של אפטר פארטי. אלא שבעוד שבוע בדיוק תחזור מכבי חיפה לבלומפילד לחצי גמר הגביע, יום אחריה תשחק גם יריבתה ולא מן הנמנע שהשתיים יקיימו עוד מפגש, ב-24 במאי בגמר בטדי.

מכבי חיפה לא יכולה להוריד כעת רגל מהגז. היכולת שלה בשבועות האחרונים לא משכנעת, ומה שמספיק בחצי הילוך בליגה לא בהכרח יספיק מול קבוצות שהגביע הוא כל מה שנשאר להן. בין אם היריבה היא הפועל חיפה, הפועל באר שבע או מכבי תל אביב, לא נותר לירוקים יותר מדי זמן כדי להחזיר את הכוכב הגדול שלהם לתלם.

ב-1994 זרק מאמן מכבי תל אביב אברהם גרנט למערכה ילד בן 16.5 במשחק רדיוס קשה באשדוד, שממנו נעדר חצי סגל. שלוש דקות בתוך ההתמודדות הבחורצ'יק, בן לוז שמו, הבקיע וניצח את המשחק מול מכבי פתח תקווה. כעבור שבועיים הוא כבש עוד שער ניצחון מוקדם והעניק למכבי תל אביב 6 נקודות שבסוף העונה היו שוות אליפות. לוז היה אמור להיות חלק מתור זהב של הנוער של המועדון, בראשות כישרון בשם רן דז'ילובסקי, אבל הפך לשחקן רוטציה סתמי, לפני שנפלט ורשם קדנציות מוצלחות יחסית בבני יהודה והפועל תל אביב. בדברי ימי ההיסטוריה הוא ייזכר כשחקן ליגה טוב, לא יותר.

לא רק לוז, רבים וטובים רשמו בתחילת הדרך הופעות מרשימות וסומנו ככוכבים הבאים של המועדון. אלון נתן הבקיע בבכורה בהרכב בדרבי כשגם הוא מתחת לגיל 17, ואנציקלופדיית הכדורגל מוטי חביב מזכיר את אלי סנדלר, שכבש בדקה הראשונה בהופעת הבכורה בבוגרים ב-1966, ואת שלמה ג'רבי המנוח, שבגיל 17 עזר להכריע את האליפות של עונת 1969/70.

למשל, אחד מהטאלנטים המדוברים עד לעבר הלא רחוק עלה אתמול מהספסל כמחליף. האיש שבמקומו נכנס הבחור, מתן חוזז, היה אוסקר גלוך.

על פניו, נראה שבאמת מדובר ביהלום נוצץ. גלוך שחקן עם טאץ', עם ביצים, עם חוש הבקעה, יכולת טכנית וקור רוח. החבילה המושלמת. ועדיין, מדובר במשחק אחד בלבד. כשההתלהבות תשכך, אוהדי מכבי תל אביב הזקנים יעלו זיכרונות מסנדלר וג'רבי, הוותיקים יספרו על תחילת הדרך של נתן ולוז, הצעירים יותר ייזכרו בזו של חוזז. לפני שקושרים כתרים לנער בן 18, כדאי לשתות מים ולהירגע.

ואף על פי כן, לפנטזיה שייצר גלוך יש ערך חשוב. למכבי תל אביב לא היה בשנתיים האחרונות שחקן לחלום עליו. את התקופה שבין ערן זהבי ליונתן כהן ליוו שלוש שנים של בינוניות יחסית. אם, ודגש גדול על אם, גלוך אכן יעמוד בציפיות האלה בהמשך הדרך, אפשר יהיה להחזיר את חישוב סיכויי האליפות לקריית שלום.